פרשת בהעלותך
 מרכיבי הענווה 
העיתונאי ג’יימס פאלווס התעמק בשאלה מה אנשים חכמים מאוד חושבים על עצמם. על כן, בין היתר ראיין את ביל גייטס, סטיב ג’ובס, אילון מאסק, לארי פייג’, זוכי פרס נובל ועוד. הוא מצא כי קיימים שלושה מרכיבים משותפים לאנשים אלה: הראשון – הם יודעים שהם מאוד חכמים; השני – הם לא רואים צורך להודיע על כך; והשלישי – הם יודעים מה הם לא יודעים – מה הם טרם למדו.
ענווה אינטלקטואלית מעודדת למידה מאחר ומאפשרת להיות מודעים למה שאיננו יודעים, היא מניעה רצון וסקרנות להרחבת האופקים ממגוון מקורות ידע. בעלי ענווה אינטלקטואלית, נכונים ופתוחים לקבל דעות ונקודות מבט חדשות ומגוונות.
על פי פרופסור שלום רוזנברג ‘ענווה’ כוללת שלושה מרכיבים[1]:

• הערכה עצמית שקולה ונאותה (=בניגוד לגאווה)
• סובלנות כלפי האחר, במיוחד כלפי מי שבמדרגה חברתית ושכלית נמוכה יותר (=בניגוד לקפדנות או גסות רוח)
• מוכנות לוותר על גינוני כבוד והערצה של אחרים (=בניגוד לרדיפת כבוד).

על כך בפרשת השבוע, פרשת בהעלותך, שם נאמר:
“וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד–מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה” (במדבר י”ב, ג’)
משה פרש מאשתו ציפורה בציווי ה’, כי היה צריך להיות זמין תמיד לנבואה ופנוי לצרכי העם. לאור זאת, מרים ואהרון, אשר אינם יודעים את הסיבה לפרישת משה מאשתו, משערים כי הסיבה לכך — היא גאווה. שכן, כך שיערו האחים, עתה משנתגדל להיות מנהיג, לא ראה בציפורה אישה ראויה ונאה לגדולתו – וחשב כי ראוי הוא ליותר.
משונה שיחה זו שכן,
כיצד אחיו של משה: מרים זו שהצילה אותו ביאור ואהרון ששמח לקראתו בשובו ממדין — כ”כ טועים בהערכתם את התנהגותו של משה? במיוחד שעל אחיהם נאמר כי “וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד–מִכֹּל, הָאָדָם”?
נסביר,
אכן אהרון ומרים טעו בהערכתם את התנהגותו של משה וניתן ללמוד זאת מדבריהם שנאמרים בפסוק הקודם: “הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה–הֲלֹא, גַּם-בָּנוּ דִבֵּר, וַיִּשְׁמַע, יְהוָה” (ב’) בו השוו את נבואתם לנבואת משה. מבט מעמיק יותר על הפסוק מצביע כי ההפך הוא הנכון וכאן טמונה הענווה האמיתית של משה, ענווה שאחיו לא השכילו להבין, ענווה המורכבת משלושה מרכיבים:

• לא מפרסם גדולתו (=בניגוד לגאווה) – מדברי אהרון ומרים נראה כי משה לא התפאר ולא גילה להם באמת את רמת מעלתו וגדולתו בנבואה – ולכן לא ידעו כי בשל הנבואה היה צריך להיות פרוש מאישתו – ולא מתוך גאווה כפי ששיערו. יתר על כן, משה אינו מספר את גדולתו לאחיו, אלא ה’ מתאר את הקשר המיוחד עם משה – “פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּו” (ח’).
• מוחל על כבודו (=בניגוד לקפדנות) – “וַיִּשְׁמַע ה'” – משה לא שם ליבו כלל לדברי אחיו ולא נעלב. מי ששומע וכועס על דבריהם הוא למעשה ה’.
• לא נוטר (=בניגוד לרדיפת כבוד ואגו) – על אף התנהגותה של אחותו, משה מתפלל למען רפואתה של מרים ולא נוטר לה טינה.

אלה סימני הענווה האמיתית המורכבת מצניעות ואי פירסום גדולתו שאפילו אחיו אינם מודעים לרמתה, על מחילה על כבודו מתוך עוצמה שלא להתעסק בזוטות ועל כך שלא נטר ונוהג באופן שיקדם את רפואתה של אחותו ללא משקעים רגשיים שהצטרעה בשל רכילותה בו.
מנהיגות אמיתית אם כן היא זו הבאה מתוך ענווה, כמו זו של משה שהתורה מעידה עליו שהיה ‘עניו מכל האדם‘ וכוללת מגוון מרכיבים הנעים סביב אותו ציר מרכזי. תכונה זו מאפשר למנהיג להתעסק בעיקר ובמהות ולהיות מרוכז בעם, נאמן לשליחותו, תוך שימת צורכי העם באופן בלעדי לנגד עיניו.
לתכונת הענווה כח, חוזק ועוצמה שבאים לידי ביטוי ברבדים האישיים והארגוניים – על כן על תכונה זו להיות חלק בלתי נפרד מפרופיל המנהלים בארגון – תכונה זו בהחלט יכולה להוות יתרון ארגוני אסטרטגי בשוק כ”כ תחרותי. השקיעו בטיפוח תכונת הענווה – נראה כי זו אחת ההשקעות הנכונות והמשתלמות ביותר גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.
[1] ויקיפדיה: https://he.wikipedia.org/wiki/ענווה
 
 
 
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.