הציבור שלנו אוהב להתגאות בהישגיו, בין אם זה בצבא או בתפקידים בכירים בהובלת המדינה. אבל יש דברים שדווקא הציבור שלנו הפך להיות דוגמה שלילית. אות קלון. כוונתי למוסר התשלומים על שירותים שקיבל.
כמפיק ואמרגן במגזר כבר כמה שנים, אני נתקל כמעט בכל אירוע בתופעה של תופעת שוטף+++. אסביר את כוונתי.
לפני כל אירוע אני מקבל הוראות מדויקות כיצד צריך להתנהל האירוע. בין אם זה שירת נשים, נושא של צניעות או נושא של הדגשת התורניות במופע (כי אנחנו תורניים גם) - והכל מתבצע לשביעות רצון המזמין.
אבל ביום שלמחרת האירוע, לפתע - כל התירוצים וההמצאות האפשריות הקיימות על פני היקום מובאות בפני ע"י המזמין, על מנת לטרפד/ לעכב/ למנוע את התשלום עבור המופע, מסכת השקרים והפנטזיות המושמעות לי בטלפון, (רק אם אתקשר ממספר חסוי למזמין, כמובן), מעוררות בי בחילה.
ציבור הרואה את עצמו כמוביל בתחום העשייה, ההתנדבות ומסירות נפש, נכשל פעם אחרי פעם בכל הקשור לעניינים שבין אדם למקום.
ביום שפתחתי את העסק העצמאי שלי, קבלתי על עצמי לשלם לכל ספק בזמן, גם אם המזמין את האירוע טרם שילם לי. חינכו אותי שמילה זו מילה והתחייבות יש לקיים.
הרבנים המטיפים לנו על אורך החצאית וכיסוי הראש וכו' נכון יעשו, ויפה שעה אחת קודם, אם ידברו עם צאן מרעיתם גם בנושאים שבין אדם לחברו, ומוסר התשלומים בכלל זה.
בדברים אלה אינני מוציא ח"ו השמצה על כלל הציבור שלנו, אבל מניסיוני, וכפי שאני שומע גם מחבריי, יש עוד הרבה מה לתקן בעניין זה.
(הכותב הוא מייסד ושותף פעיל ב'הללויה' – משרד הפקות וייצוג אמנים)