מתחת לרדאר התקשורתי חמקה בשבוע שעבר ידיעה בתחום דת-מדינה, שהתפתחויות אפשריות בה עשויות להבעיר את השטח (במשמעותו) ולחממו כפי שלא ידענו פה שנים הרבה. כוונתי להחלטת בג"ץ שאין שום מניעה מלהפסיק את משחקי הכדורגל בשבת. הכרזה כזו נשמעה במהלך דיון בעתירת התנועה למדינה יהודית, המייצגת שחקני כדורגל רבים, הדורשים לאכוף את חוק שעות העבודה והמנוחה גם על ענף הכדורגל. בג"ץ לא נבהל מהדרישה הזו, לא טען שהיא הזויה ובאה לשנות סדרי בראשית (מאז קום המדינה) אלא הורה לבאי כח המדינה להשיב בתוך 90 יום "בגדול" – מדוע היא לא אוכפת את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, גם בענף הכדורגל. כזכור, הכל החל בפס"ד של השופטת המחוזית אריאלה גילצר ביחס לליגה הלאומית (הליגה השנייה), אך לדבר עשויות להיות השלכות גם על הליגות האחרות, כולל ליגת העל (הראשונה). השופטת גילצר קבעה אז שאכן יש להחיל את החוק על הליגה, כלומר, שלא לאפשר לשחק בשבתות. התקשורת עשתה מזה מטעמים, 'כפייה דתית', איראן זה כאן ושאר קלישאות. כדי לנסות להוציא את הערמונים מן האש, הקימה שרת התרבות והספורט מירי רגב ועדה שתחפש דרך שכולם יוכלו לחיות אתה, אך בבג"ץ התברר שהוועדה כלל לא התכנסה. העיקר הכותרות. שעון העצר החל לעבוד. רבים במדינה רשמו ביומנם את מועד תום 90 הימים שנתן בג"ץ לסוגיית משחקי הכדורגל בשבת (עוד כ-9 שבועות).
עניינים מהותיים באמת מונחים על כל אחת מכפות המאזניים בסוגייה זו. מחד גיסא, הרצון לשמור על איזשהו צביון יהודי במדינה יהודית (ודמוקרטית) בשבת, העובדה שמשחקים בשבת מונעים בעד שחקנים שומרי שבת (800 שחקנים מהליגות השונות חתמו על מכתב בנושא) להשתתף במשחקים מה שאף פוגע בקריירה שלהם, משחקים בשבת מחייבים גם עובדי אבטחה, סדרנים, שוטרים ואחרים לעבוד בשבת, העובדה שחובבי כדורגל דתיים להמוניהם אינם יכולים ליהנות מהמשחקים, וכמובן – חוק הוא חוק הוא חוק, וכל עוד קיים החוק הזה שאוסר עבודה בשבת, חייב הוא לחול גם על משחקי הכדורגל.

מאידך גיסא, בתי קולנוע ובתי קפה פתוחים בשבתות בהמוניהם – למה ייגרע חלקם של משחקי הכדורגל, רבבות יהודים טובים (גם אם אינם מקפידים על כל התרי"ג) "חולים" זה עשרות שנים על משחקי הכדורגל בשבת, שעבור חלקם הפכה למעין 'דת', להבדיל כמובן, ומה קרה עתה שתיקח מהם את התענוג הזה (שאיש לא יחשוב שבמשך כל השנים האלה הפוליטיקאים והרבנים לא ידעו שהמשחקים בשבת מנוגדים לכאורה לחוק האמור), וכמו כן- אולי נכון לקחת בחשבון גם את הוואקום שיווצר לרבבות צעירים בישראל כל שבת, באם לא ייערכו המשחקים. הבטלה, כבר למדנו למה יכולה להביא. כך או כך, לאחר שמשך עשרות שנים רבנים ופוליטיקאים העדיפו שלא להציף את הנושא הזה (ולטעמי האישי טוב עשו בגדר "חייה ותן לחיות"), עתה הציף זאת השטח - שחקנים שומרי שבת שמרגישים 'כפייה חילונית' כשהמשחקים משוחקים בשבת. כזכור, ראש הממשלה, שנמצא (גם בעניין הזה) בין הפטיש לסדן, הטיל על השר חיים כץ לחפש את 'שביל הזהב'. כץ עדיין מחפש (אם בכלל) וכרגיל במצבים מסובכים, בג"ץ יכריע. מדובר בסוגייה חברתית ודתית כאחת. יוחלט בבג"ץ מה שיוחלט, (וכמה סמלי יהיה אם זה יהיה פסה"ד האחרון של כבוד המשנה לנשיאה השופט אליקים רובינשטיין עם פרישתו לגמלאות), בטוח שרגוע לא יהיה כאן.


אגב, אין חדש תחת השמש. תחילתו של הוויכוח סביב כן משחקי כדורגל בשבת או לא בישראל המתחדשת היה כבר בין הסופר הלאומי חיים נחמן ביאליק לאחרים, באשר ביאליק וסופרים אחרים בני תקופתו פרסמו בעתונות של אותם ימים גילוי דעת נגד הכוונה לקיים משחקי כדורגל תחרותיים בשבת. ובעניין השבת הציבורית כתב אז ביאליק לחלוצים את הדברים הבאים: "ארץ-ישראל בלי שבת לא תיבנה, אלא תחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו. עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת, שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלא גם יסוד קיומו האנושי. בלי שבת אין צלם אלוהים וצלם אנוש בעולם. אילו הייתה העבודה תכלית לעצמה – הרי אין מותר לאדם מן הבהמה... בלי שבת אין ואין תרבות ישראל" (ביאליק, איגרות ביאליק כרך ה, עמ רטו). במכתבו הוסיף ביאליק מילים על חשיבותה החברתית של השבת ותהה: "האם לא הפועל עצמו צריך להתעורר ראשון להלחם מלחמת המוסד הנפלא והקדוש הזה, שבעיקרו לא נוצר אלא בשבילו?". . דומני, שזה בדיוק מה שעשו כאן 800 הספורטאים המבקשים לשמור שבת. ומשחקי הכדורגל הם רק המשל. מאבק דומה יש בתחום הסייף, ועוד. מעיק? מציק? מעצבן? נכון. אבל בסוגיות מעין אלו ניתן לדון רק כשאנחנו חיים, פועלים ובונים במדינה עצמאית משלנו. ייסורים וחיבוטים שנקבל באהבה.
 (פורסם בעלון 'שבתון')