בין דג ההרינג לקיגל
 
רבבות הפגינו במוצ"ש האחרון בתל-אביב נגד מה שהם כינו כ-שחיתות שלטונית. נכון, ההפגנה נצבעה בהרבה מאוד צבעים פוליטיים של השמאל. אולי זו הסיבה שבקושי נצפו שם כמה כיפות. מה, ליהודים שומרי מצוות השחיתות (לכאורה?) במדינה לא מפריעה? ואולי זה לא רק הצבע המאוד פוליטי של ההפגנה הספציפית. אולי הם לא באו למחות כי היו במיפקד שבת הארגון של תנועת ה'עזרא'?. ואם זה הצבע הפוליטי של ההפגנה שמנע מבעדם לבוא ולצעוק בגרון ניחר 'די לשחיתות' (צעקה הנכונה בכל זמן), למה לא יזמו הפגנות משלהם? בעיניים שלי, אנ"ש מעולים בלהוציא קיטור ולגנוח בין גברא לגברא בזמן קריאת התורה או בין הרינג לקיגל בקידושים. מוציאים קיטור, מרגישים שבכך זיככו את הנפש, וממשיכים הלאה. הפגנות? עצומות? רק בענייני יו"ש. למה? נושא מרתק לחוקרי הציונות הדתית המתחדשת.
 
מה לנו כי נלין?
 
ואם כך אנחנו- העמך, שותקים, לא שומעים, לא רואים, לא יודעים ובטח לא מוחים, מה לנו להלין על הנהגת 'הבית היהודי' שגזרה על עצמה אלם מוחלט בכל המחלוקות הסובבות אותנו בנושאי דת-מדינה? עבודות רכבת בשבת, מרכולים בשבת, גיורים, מתווה הכותל, מה לא. כולם מדברים ומצייצים, ו'הבית היהודי', זה שבגלגול הקודם שלו (מפד"ל, זוכרים?) היה ראש וראשון להעלות נושאים אלה על ראש טיפולו, כולל הפלת ממשלה בגלל שמטוס אף-15 חדש של חיל האוויר לא הספיק לדמם מנועים לפני כניסת השבת, שותק. כמו העניין לא נוגע לו. אז חכמי המדיה המגזרית כבר נתנו בשתיקה הזו סימנים, והסבירו את השתיקה ברצון של בנט לקושש קולות מהמגזר הכללי שאינו דתי. לטעמי, בנט וחבריו יכולים להרשות לעצמם להחשות, כמעט שלא להתערב, כי כך פחות או יותר נוהג גם הציבור הדתי-לאומי. בכל המדיה המגזרית בקושי רואים התייחסות, אם כי בשבת שעברה הייתה התעוררות-מה, אולי מוכוונת. גם לא רואים דרישה של המתפקדים במפלגה הזו שתשמיע את קולה, ובעיקר שתפעל בנושאים אלה, ברוח תורה ועבודה. שתעשה שרירים, כמו שבנט יודע לעשות כשבא לו. לא ראינו הפגנות של אלפי חניכי תנועות הנוער הדתיות ובוגריהן מול בתי מנהיגי הבית היהודי בדרישה לעוררם להרים בגאון את דגלה של הציונות הדתית ולהשמיע קולה בנושאים אלה בעדיפות גבוהה של פעילותם הפרלמנטרית והממסדית בכלל. לא ראינו את המרשתת מוצפת בתביעה מההנהגה לצאת מאדישותם, בצירוף אזהרה, שאחרת, יחפשו אותנו אחרי הסיבוב. שתיקה כמעט מוחלטת. אז למה שהנציגים בכנסת יוציאו עבורנו את הערמונים מהאש?
 
מה דעתך?
ועוד. זה נכון שבהנהגת ה'בית היהודי' מנעד רחב של עמדות בנושאים רגישים כמו גיוס בנות לצה"ל, מתווה הכותל ובכלל. ואולי טוב שכך, כי הרושם שלי הוא שגם בציבור ה'סרוג' קיים אותו מנעד רחב של עמדות. להערכתי, ההנהגה הפוליטית של 'הבית היהודי' לא בדיוק יודעת מה חושב הציבור הדתי-לאומי בנושאים אלה. בתקווה שזה מעניין אותה, יש דרכים להגיע אל הציבור. משאל בין עשרות אלפי המתפקדים, למשל, יכול לתת איזושהי תמונה. ויש כמובן דרכים נוספות. לא, לא בהכרח צריכה ההנהגה הפוליטית לפעול בדיוק כפי שסבורים רוב חברי המפלגה (במערכת הפוליטית יש אילוצים, כידוע), אבל לפחות עליה  לגלות עניין  בעמדות הציבור ממנו קיבלה בבחירות את המנדט.  'שבתון' מזמין את קוראיו להביע עמדתו בשאלת מעורבות 'הבית היהודי' בנושאי דת-מדינה באמצעות כתיבה בדף הפייסבוק של 'שבתון' (בתגובה למדור זה שיעלה כפוסט נפרד), בפקס 03-9239393, או במייל– ואנו נשתף את ציבור קוראינו.
 
ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה
פקודה שמחייבת קצין לשרת בגדוד מעורב היא כמו 'גזרת שמד', שבאמצעותה מכריחים את הקצין הדתי לעבור על איסורי תורה. כך התבטא הרב אלי סדן, ראש מוסדות ישיבת בני דוד (עלי), חתן פרס ישראל, בשיעור שהעביר באחרונה לתלמידיו במכינה בעלי, דברים שהובאו בידי ישי פרידמן ב'מקור ראשון' בשבת שעברה. הרב סדן הוסיף כי אי אפשר לשרת בגדוד מעורב בלא להיכשל באיסורי נגיעה וייחוד, ועפ"י הפקודה, קצין דתי שיבקש שלא לשרת בגדוד מעורב, ראש אכ"א ישמע ויקבע. "מאותו רגע ראש אכ"א יקבע לך אם תשמור את ההלכה, את ה'שולחן ערוך'", הוסיף הרב סדן, שהוא וחבריו לא הצליחו לשכנע את הרמטכ"ל וצמרת צה"ל בסוגיה רגישה זו.
אז מה עכשיו? לאן ממשיכים מפה? מנחים את תלמידי המכינות וישיבות ההסדר שלא לצאת לקורס קצינים, כפי שהציע אחד מרבניי החבורה? לא הרב אלי סדן. עם כל הכאב, המשיך הרב לתלמידיו, כי למרות הכל, אין שום שינוי בגישה האישית שלו ובגישת המכינה ביחס לשירות בצה"ל. ומהישיבה בעלי, כידוע, יוצאים מדי שנה בחורים אידיאליסטים השואפים ל'ראש גדול' בצבא, הן ביחידות המובחרות והן בשאיפה להתקדם בדרגות הפיקוד. והיה אם יורו הרבנים לתלמידים שלא לצאת לקורס קצינים, האם ישמעו להם התלמידים או יתעלמו?  אין לדעת, ולדידי לא ראוי להעמיד את התלמידים במבחן בנושא זה. המסר החשוב, לטעמי, מדברי הרב סדן לתלמידיו הוא– "ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה". בוודאי יש לנו צה"ל יקר ונעלה, שזכות וגם חובה היא לנו לשרת בו מתוך שליחות. ועל כל המכשולים– יכסו הידברות, סבלנות והרבה אהבה.
ועד באותו עניין. עפ"י הפקודה האמורה, במצב שקצין דתי שובץ לגדוד מעורב, יוכל הוא להשמיע הסתייגותו בפני ראש אכ"א, וזה, האחרון, יחליט. נכון שצבא זה צבא, פקודות, כללים, הירארכיה, נוקשות. ובכל זאת, ולו בכדי להעניק למעמד הזה של סג"מצ'יק צעיר-ראש אכ"א אווירה קצת יותר מכילה, אולי נכון שיצטרף לפגישה הזו גם רב צבאי בכיר, שמכיר את הניואנסים הדקים וישמש כיועץ לראש אכ"א.
 
כפר הרא"ה
פעם, וזה היה לא כל כך מזמן (עניין של עשרות שנים בודדות), על כל מכרז לרב יישוב או עיר התמודדו מועמדים חרדים בלבד. ישיבות ההסדר בעיקר חוללו מהפכה בעניין הזה, וכיום, ב"ה, גם רבנים בעלי השקפת עולם של 'תורה ועבודה' מתמודדים במכרזים שנראים ככאלה שאינם 'תפורים מראש'. מושב העובדים השיתופי כפר הרא"ה, שבעמק חפר, כדוגמא. במוצ"ש שעבר נערכו שם הבחירות לרב המושב, לאחר שהרב שכיהן שם שנים ארוכות יצא לגמלאות. תפנימו טוב. 63 רבנים הגישו מועמדות לתפקיד כפר הרא"ה. רובם ככולם בוגרי החינוך הדתי-ציוני. חלק גדול מהם משלב תורה ומדע. כולם שרתו כמובן בצה"ל (אחרת חבל על הזמן להגיש מועמדות למקום כמו כפר הרא"ה). לשלב הגמר עלו 3 מועמדים, ובמוצ"ש האחרון נבחר לתפקיד הרב מאיר שקדי, מדרשיסט (בן מדרשיסט), בוגר הסדר 'שבות ישראל' באפרת והכולל לדיינות 'ארץ חמדה' בראשות הרבנים כרמל ומשה ארנרייך, ר"מ בישיבות, כיהן כרב קהילות בירושלים, ועוד. בשנת 1937 החל הרב שאול ישראלי, מתלמידיו המובהקים של הראי"ה קוק, בתפקיד רב המושב כפר הרא"ה. הרב ישראלי זצ"ל תרם אז לעיצוב דמותו של חקלאי דתי המתמודד עם דרישות העבודה החקלאיות מחד גיסא ומקיים אורח חיים דתי מאידך גיסא. האתגר של הרב שקדי, שנבחר עתה, יהיה מאתגר לא פחות, בטח ובטח בעבודתו עם גילאי הנינים של מייסדי הכפר, הגדלים בדור האייפונים והמרשתת מזה, ועם זקני הכפר שמרביתם קובעים עתים לתורה דבר יום ביומו. כיום, כשתפקידים של רבני ערים סגורים כמעט הרמטית בגלל מאבקים פוליטיים של המפלגות הבוחשות, גם בחירת רב מאנ"ש למקום מכובד כמו כפר הרא"ה, זה משהו.
 
 (מפורסם בעלון 'שבתון' שבת זו, 'וישב')
שבתון: http://bit.ly/2BIjOiF
מוסף נדל"ן: http://bit.ly/2ADaHAk