מי ירוויח, מי יפסיד?
 
אחרי שבנט ושקד נטשו, רבים הספידו את 'הבית היהודי' וגם הסקרים לא צפו להם מקום בכנסת הבאה. מעטים האמינו, לא הירפו (המנכ"ל ניר אורבך הנהיג אותם), ואז- הצבתו של הרב רפי פרץ בראש הרשימה יחד עם האיחוד עם 'תקומה-האיחוד הלאומי', הפיחו באורגן הכלאיים הזה רוח חיים ושאלת היעברו את אחוז החסימה, אם לאוו, נראית הייתה כבר כשייכת אל העבר. ואז, בא האיחוד שכפה עליהם ביבי נתניהו (נכון, איחוד טכני בלבד) עם 'עוצמה יהודית', וסמני השאלה צצו ועלו. כמה יעזבו (בגלל צירוף 'עוצמה יהודית' וכמה יבואו (תומכי 'עוצמה יהודית'). הסקרים שבעקבות הראו חד-משמעית: מספר המנדטים נוסק ועומד נכון למרביתם על 7. ו-7 ביהדות הוא מספר ברכה, כידוע. ועוד יותר משמח, רשימתם של בנט ושקד מסתכלת עתה עליהם מלמטה. בחלק מהסקרים היא שעתה מגרדת את אחוז החסימה. שמחה לאיד, קוראים לזה? אבל זה כבר היסטוריה. פסיקת בג"ץ השבוע, שפסלה את מועמדותו של ד"ר מיכאל בן יאיר מלהתמודד לכנסת ברשימת 'איחוד מפלגות הימין', פותחת את המשחק מחדש. לשני צדדיו. כיצד תשפיע פסילה זו על מספר הקולות שתקבל רשימת איחוד מפלגות הימין, כשנראה כי סיכויו של מי מ'עוצמה יהודית' להיכנס לבית המחוקקים (מקום 7) הוא גבולי? האם עובדה זו דווקא תמריץ אוהדי 'עוצמה יהודית' להתאבד (מטאפורית, כמובן) ולתור אחר קול אפשרי, או אולי סימן השאלה על כניסתו של מספר 7 בן גביר והאכזבה מהחלטת בג"ץ תרחיק אותם או מההצבעה בכלל או מההצבעה לרשימה הזו, שבאמת של הדברים, אין לה יד בהחלטת בג"ץ? ומן הצד השני, האם הסיכוי הלא מי יודע מה של בן גביר להיכנס לכנסת במקום 7 יחזיר אל המפלגה הזו כאלה שאמרו לה 'שלום ולא להתראות' כי לא רצו בקולם שלהם להכניס את מי שהם רואים כממשיכי דרכו של כהנא? ואפשרות נוספת- האם החלטת בג"ץ לא תעביר דווקא הרבה קולות, הן מאיחוד מפלגות הימין והן ממקורות אחרים דווקא אל רשימת 'הימין החדש' של בנט ושקד שלא מפספסים שום מיקרופון/ עיתונאי/ במה/ מיפגש כדי להוציא חמתם על בג"ץ והמערכת המשפטית בכלל? או אולי קולות אלה יחזרו אל רשימתו של אלי ישי 'יחד' ויתברר כי לא טעה שלא משך את הרשימה? את התשובה נדע כמובן רק ב-9 באפריל בחצות, אבל על כך שהביצה הפוליטית המגזרית הפעם מרתקת מאי פעם, יש קונצנזוס.
 
חזית חדשה-ישנה
מעניין לעניין באותו עניין. עוד לפני שפורסמה החלטת בג"ץ בעניין ד"ר בן ארי, ישבו נציגי 'עוצמה יהודית' עם אלה של 'הבית היהודי' ודנו בדרכים שהרשימה המשותפת תפצה את 'עוצמה יהודית' בגין היעדרו הצפוי של בן ארי מהרשימה לכנסת. שהרי, טענו ב'עוצמה יהודית', אנחנו את הנדוניה שלנו (100,000 מצביעים, להערכתם) מביאים, אבל ה'עיסקה' הייתה בתנאים ההם, ועתה בג"ץ טרף את הקלפים כולם ויש להתחיל מחדש. הם הגיעו לפגישה מוכנים, כאילו צפו את ההחלטה הצפויה של בג"ץ. בין השאר דרשו תפקיד שר (מתוך השניים שצפויה הרשימה לקבל על פי מפתח של 3 ח"כים לשר) לברוך מרזל, קידומו של עו"ד איתמר בן גביר למקום החמישי ברשימה המשותפת (מקום שהתפנה עם פסילתו של בן ארי. ואיך עושים זאת? עדית סילמן מ'הבית היהודי' (מקום 6) ואורית סטרוק (מקום 7) מהאיחוד הלאומי תקומה 'אמורות' לוותר על מקומן ברשימה לכנסת...), וככה יגיע בן ארי מהמקום השמיני בו הוא מוצב למקום החמישי. בנוסף, ב'עוצמה יהודית' גם דרשו שבן גביר יהיה יו"ר ועדת חוקה, בין אם עוצמה יהודית תהיה חלק מהקואליציה או חלק מהאופוזיציה, וכן את קיומה של ההבטחה לחברותו של בן גביר בוועדה למינוי שופטים. תיאבון בריא, ב"ה. והסבר הגיוני לצידן: "הדרישות לגיטימיות, ובסיסיות ולאור ההחלטה האומללה של בג"צ, אך טבעי הוא לאפשר לשר מעוצמה ולעו"ד בן גביר לפעול בתחום המשפט ולהביא לשינוי אמיתי שלצערנו לא התרחש בתקופת כהונתה של איילת שקד" אמרו גורמים במפלגה. "במצב שנוצר כמאה אלף בוחרי עוצמה מרגישים ממורמרים ופגועים, וברור שאם לא יינתן מענה הולם יתקשו בוחרי עוצמה להגיע לקלפי, דבר שיסכן את גוש הימין". באיחוד מפלגות הימין מבינים שיש כאן בעיה. בתחילה,  המנכ"ל אורבך כתב בקבוצת ווטאסאפ: "חברים וחברות זה בסדר. לבקש ולדרוש בתקשורת  – אפשר הכל.  לא תהיה התפטרות ולא יהיה שר על חשבוננו". עשו חושבים, ולמחרת איחוד מפלגות הימין העבירו בקשה דחופה ליו״ר ועדת הבחירות השופט חנן מלצר לעדכן את הרשימה ולשבץ את עו״ד מיכאל בן גביר כמספר חמש במקום מיכאל בן ארי שנפסל. במכתב, בקשה עליו חתומים יו״ר הבית היהודי הרב רפי פרץ ויו״ר האיחוד הלאומי ח״כ בצלאל סמוטריץ׳ מבקשים השניים כי למרות שעבר המועד הקבוע בחוק להגשת הרשימות יש להתחשב במצב המשפטי המורכב שנוצר בעקבות הפסיקה. הם ביקשו שבמקומו של ד"ר בן ארי יבוא מספר 8 שברשימה עו"ד איתמר בן גביר ובמקום 8 שברשימה יבוא יצחק שמעון וסרלאוף נציג עוצמה יהודית המוצב כעת במקום ה-39, בדרך זו יישמר הייצוג כפי שסוכם בין המפלגות. אם יצליחו לשכנע- יגיע להם שאפו. אם לא, וויי וויי איזה סרטים ירוצו שם. (בעת הורדת הגליון לדפוס טרם נתקבלה החלטת ועדת הבחירות).
 
 
 
 
 
 
מי המדליף ומדוע הדליף?
עמית סגל לא מפסיק לפרנס את הברנז'ה בידיעות בלעדיות שוות. הפעם עשה זאת עם פרסום הידיעה על הפריצה האיראנית למכשיר הטלפון של בני גנץ. בטח לא משהו שמוסיף לקרדיט הביטחוני של המועמד לראשות הממשלה. במפלגת 'כחול לבן' מייחסים את ההדלפה על הפריצה לנתניהו או לאנשי שלומו, מתוך כוונה להגחיך את גנץ. במפלגת כחול לבן פנו ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בדרישה לבדוק מי עומד מאחורי ההדלפה. במכתב  שנשלח למנדלבליט נאמר כי "קיימות שורה של אינדיקציות המוליכות את נתיב ההדלפה ללשכה מסוימת מאוד הנמצאת בירושלים", נרמז על ראש הממשלה נתניהו. "הדלפה של אירוע בעל מאפיינים העלולים להיות ביטחוניים, מהווה פגיעה חמורה בביטחון המדינה. ככל שהדלפה זו נעשתה ממניע פוליטי, הרי שלפגיעה בביטחון המדינה נלווית הפרת אמונים בדרגה החמורה ביותר", נטען בכחול לבן.
 בליכוד הבהירו: "ראש הממשלה ו'הליכוד' אינם קשורים לפרסומים בעניינו של גנץ בשום צורה". בטוח, שרבים במדינה לא האמינו להכחשות של נתניהו וסביבתו. אבל מה לעשות, ובאופן חריג עמית סגל בחלוף כמה ימים של סערה ציוץ בטוויטר בו הבהיר: הידיעה לא הגיעה מביבי וסביבתו. מישהם ייאלצו עתה לאכול את הכובע.
חרף חילוקי הדעות
אם החיים דינאמיים, החיים הפוליטיים בתקופת בחירות, על אחת כמה וכמה. בניגוד להבטחה שנתן בזמנו בנט לרב דרוקמן ולאחרים, שמפלגתו החדשה 'ימין חדש' לא תפעל לגייס קולות מהמצביעים ה'קשים' של הבית היהודי, לא חלפו אלא שבועות ספורים ובנט ובת זוגו הפוליטית, איילת שקד, פועלים במלוא המרץ לגייס תמיכה גם (ואולי בעיקר) בקבוצה זו. לא רק מודעות בעלוני השבת של המגזר, לא רק שיבוץ של אנ"ש ברשימה, לא רק מפגשים עם מושכים בעט מהמגזר, גם הרבה הרבה מפגשים עם חבריי מדורת השבט. במסגרת זו השתתפה השרה שקד בשבוע שעבר במפגש באלון שבות עם הרב יעקב מדן, אחד מראשי ישיבת ההסדר, ומי שיחד עם פרופ' רות גביזון כתבו את אמנת גביזון-מדן הבאה להסדיר יחסי דת-מדינה מתוך הכלה הדדית. הרב מדן אמר שם כי "למרות שהוא מעריך את אנשי הימין החדש, הבית שלו הוא הבית היהודי שחי על תנועה בת 110 שנים", כך על פי דיווח ב'סרוגים' מפי אחד ממשתתפי המפגש. על יחסי הבית היהודי עם מפלגתם החדשה של בנט ושקד אמר: "שתי המפלגות צריכות להופיע כמפלגות אחיות ולא כיריבות מרות. שתיהן אמורות בסופו של יום לשאת אלונקה וחלילה לנו מירי בנגמ"ש האחד". מהיציע, קל להגיד את זה. מה שכן, הישיבה בראשה עומד הרב מדן יכולה לשמש דוגמא לאיך אפשרת לחיות ביחד ובכבוד, גם כשהדעות חלוקות. עמיתו לראשות הישיבה, הרב מאיר גולדוויכט, פרסם לפני כחודש אגרת לבוגרים בה יצא באורח חריף ביותר נגד צירוף 'עוצמה יהודית' ל'בית היהודי'. ובכל זאת, חרף חילוקי הדעות (או דפוס ההצבעה), שני הרבנים מוסיפים לפעול בישיבה בהרמוניה מלאה. הלוואי וגם בפוליטיקה היו מצליחים לפעול כך.
 
מה לא עובד שם
 
ה'ימין החדש' פצח השבוע בקמפיין חדש, בתקווה שיביא להיפוך המגמה בסקרים. מ-8 ואף 9 מנדטים בסקרים לפני כמה שבועות, התדרדרה רשימה זו לכדי 6,5 ואף 4 על פי פחת של אחוז החסימה באחד הסקרים. אין ספק כי הנסיקה של פייגלין פגעה בהם, כמו גם ההתאקלמות המהירה והנראית טובה של הרב רפי פרץ בראשות איחוד מפלגות הימין. ובכל זאת, השאלה מה קרה, איך זה שבנט ושקד הבאמת מוכשרים ומוערכים בקרב הקהל הפוטנציאלי שלהם, נסוגים לאחור? אז פייגלין והרב פרץ כבר אמרנו. אוסיף משהו מתחושת בטן. חלק מהציבור לא אוהב את התגובות התוקפניות של בנט כמעט על כל דבר שזז או שלא זז. אפילו לא כלפיי הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ. בטח ובטח כשמדובר בנתניהו. גם אלה מהציבור שיש להם כעס עצום על ענייניו האישיים של נתניהו, עדיין מלאי הערכה על תפקודו בהיבט הביטחוני והמדיני. לא להחמיץ הזדמנות לתקוף אותו גם באלה, ועוד כשאתה עצמך חבר בממשלה ובקבינט, זה לא מריח טוב וכאמור לתחושת הבטן שלי, גם אלה העבירו תמיכה מ'הימין החדש' למחוזות אחרים. בנט, עוד ניתן לתקן.
(הדברים יפרסמו בעלון 'שבתון' בשבת זו)