פרשת קדושים
המיטיגציה: איסור עושק, גזל והלנת שכר

מאת גליה אלמליח -הרמן
אין ספק כי סיכונים הם חלק אינטגרלי מכל פרויקט. ניהול סיכונים באופן קבוע ושיטתי, במקרים רבים הוא זה שיגדיר את ההבדל בין פרויקט מצליח לכושל.
סיכון הינו ביטוי לחוסר יכולת פוטנציאלית להשיג את מטרות הפרויקט המתוחמות בלו”ז, עלות ואיכות – זהו תרחיש שעלול להתממש, שלא לפי התכנון ושטמון בו פוטנציאל לגרימת נזק.
מכאן, סיכון שכבר התממש, לא יוגדר כסיכון אלא כבעיה – שהרי זהו אירוע בלתי צפוי שכבר קרה.
גורמי הסיכון מגוונים ויכולים לנבוע מתחומים שונים כגון: טכנולוגיים, ניהוליים, לוגיסטיים, פיננסיים, משפטיים ואף כח עליון.
באחריות, כל ארגון, לנהל את מגוון גורמי הסיכון כדי להימנע או למזער בעיות, תוך הבנה כי ישנם שני סוגי סיכונים: אלה הידועים (Known Unknowns) ואלה שטרם נהירים לנו אך ברור שהם קיימים (Unknown Unknowns).
את הסיכונים הידועים (Known Unknowns) מומלץ לנהל במתודולוגיית ניהול סיכונים, על מנת לאתר מבעוד מועד נקודות תורפה וכשלים פוטנציאליים העשויים לגרום לחריגות משמעותיות בלו”ז, בעלויות או / ו באיכות התכולות. נעריך סיכונים אלה, בהיבטי חומרה והסתברות וננקוט בפעולות המתאימות על מנת למזערם או להעלימם במידת האפשר.
עבור הסיכונים שטרם ידועים (Unknown Unknowns) מומלץ לנהל Buffers מושכל של תקציב, כח אדם וזמן.
האם בפרשת השבוע, פרשת קדושים, אנו עדים לניהול פעולות מיטיגציה עבור סיכונים הטמונים בעבודתו של שכיר-יום?
נבחן את התשובה באמצעות השוואה בין שני מקורות. בפרשה נאמר:
“לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ, וְלֹא תִגְזֹל; לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר, אִתְּךָ–עַד-בֹּקֶר” (ויקרא י”ט, י”ג).
מנגד,
בספר דברים נאמר: “לא-תַעֲשֹׁק שָׂכִיר, עָנִי וְאֶבְיוֹן, מֵאַחֶיךָ… בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ” (כ”ד, י”ד-ט”ו)
נשאלת שאלה נוספת:
מדוע בפרשתנו מפורטים שלושה לאווים הקשורים בעיכוב ומניעת תשלום (עושק, גזל והלנת שכר) בעוד בספר דברים, ישנו פירוט של לאו אחד בלבד (עושק)?
לפני שנשיב, נגדיר את פירוש שלושת המונחים עפ”י האבן עזרא:

• עושק – נטילת רכוש או ממון חברו בסתר
• גזל – נטילת רכוש או ממון חברו בגלוי ובכח
• הלנת שכר – עיכוב שכר שכיר יום המצפה לשכרו בסוף יום העבודה

הרמב”ם, אף מחדד את ההבדלים בין המונחים ומפרש כי בעוד שבגזל אדם לוקח את מה שאיננו שלו, בעושק האדם מונע את מה ששייך לאחר, למשל שכרו של עובד. כלומר עפ”י הרמב”ם עושק = הלנת שכר.
אם כן, התשובה לשאלתנו טמונה בסוג העבודה: מוצר או שירות על בסיס תשלום יומי. שכן בעוד שבפרשתנו הדגש הוא על “פְּעֻלַּת שָׂכִיר” בספר דברים הדגש הוא על “בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ”.
ההבדל בין שני המקורות כאמור הוא בעוד שב-“פְּעֻלַּת שָׂכִיר” מדובר במוצר שאדם מזמין למשל אצל בעל מלאכה שבדרך כלל מקובל לשלם בתום העבודה – עם אספקת המוצר ולרוב, בעל המלאכה אינו ניזון בלעדית מתשלום של לקוח אחד אלא מתפרנס ממגוון לקוחות.
שכר-יום הוא עבור שירות על בסיס יומי של עובד המשכיר את מרצו לעשות את אשר יבקש ממנו השוכר ומצפה לקבל שכרו כשיסיים את יום העבודה, מאחר וזהו לרוב מקור מחייתו הבלעדי שהרי אין הוא יכול להשתכר ממקור אחר במקביל.
אם כן, מכאן אנו לומדים כי עיכוב בתשלום שכר הינו הלנת שכר בשני המקרים: הן במקרה של מוצר והן במקרה של שירות על בסיס יומי. אך מאחר והשכר היומי הוא מקור הקיום של העובד ומשפחתו, הוא זוכה ל-2 לאווים נוספים: עושק (עפ”י המקור בספר דברים) וגזל (עפ”י פירוש האבן עזרא). בעוד שעיכוב תשלום עבור “פְּעֻלַּת שָׂכִיר” חומרתו פחותה יותר ולכן הוגדר עבורו רק לאו אחד נוסף: עושק.
אגב כך, ניתן גם להסביר פירוש נוסף שבספר דברים, הספר המסכם את הנאמר בספרים הקודמים, מזכיר את הלנת השכר כשם כולל לשני הלאווים הנוספים הנזכרים בפרשתנו.
אם כן, ההתייחסות לתשלום לשכיר יום, כסיכון ידוע (Known Unknown), בשל משאביו המוגבלים – זוג ידיים ו-24 שעות ביממה, אשר מתנהל פעמים רבות בראיית טווח קצר בלבד ללא יכולת משמעותית לבחון את הטווח הארוך.
התורה, בהתייחסותה לחומרת הלנת השכר של שכיר יום למעשה מנהלת את המיטיגציה ואת התיעדוף של סיכון זה על מנת למזער את התדירות של אי תשלום בזמן, עבור עבודתו של שכיר יום ובכך לדאוג לפת לחם על שולחנו בתום יום עמל, ובפועל, להימנע מהיווצרות בעיה.
מצד שני, נציין בהקשר זה, כי בעוד ארגונים רבים מתוסכלים מרמת הנאמנות של עובדים, לקוחות, קבלני משנה וספקים. עליהם להבין כי נאמנותם מתבססת בעיקר על  עקרון ההדדיות – על נתיב דו כיווני, ואת הנתיב הזה יש לנהל כחלק מהסיכונים הניהוליים של הארגון ולהגדיר תכנית מיטיגציה, שתתמקד בהגברת רמת הנאמנות עם ממשקים אלה, זאת בין היתר על ידי הקפדה על מוסר תשלומים הוגן ובזמן.
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.