איילת – לאן?
זה לא סתם שרבים רבים ממתינים לראות מה תחליט איילת שקד באשר להמשך דרכה בפוליטיקה. בתפקידה כשרת המשפטים הוכיחה איילת שקד כשרון, יכולת רבה, עבודה קשה ואפילו נועם הליכות. ללא ספק היא נכס אלקטורלי. אחת האופציות היותר מדוברות היא שובה של שקד ל'בית היהודי'. פורסם, שלא לייחוס, כי היא מוכנה רק בתנאי שתשוריין במקום הראשון. זאב קם ב'כאן' פרסם ביום ראשון כי בתמורה לשריון (תוספת שלנו: ולא במקום הראשון. הרב פרץ התבטא השבוע כי בראש מפלגה דתית חייב לעמוד איש דתי) העלו בבית היהודי דרישה ששקד תתחייב שבסוף הקדנציה הבאה היא לא תעזוב (שוב) את הבית היהודי ותחבור לליכוד. יען, לא נסכים שוב להיות מקפצה. קם הוסיף שמקורבי שקד הבהירו לבית היהודי, שלא רק שהיא לא תתחייב על כך, אלא במפורש היא מתכוונת בהמשך לעבור למפלגת השלטון, הליכוד. בשיחה עם 'שבתון' אמרה שקד כי הכל שטויות, אנשיה לא דרשו כלום כי אין עדיין מו"מ. מו"מ אולי אין, אבל 'מקורבים' בוודאי מדברים. לא שקד. היא שהתת בחופשה בחו"ל עם משפחתה. אין לכותב טור זה עניין להיות בתווך בין זאב קם לאיילת שקד, שניהם אמינים, שניהם מוערכים. וגם אם דרישה כזו (שתתחייב לא לפרוש) עוד לא הובאה רשמית, מן הסתם במגעים לא רשמיים היא עלתה, ואם לא – בטוח שעוד תעלה. תרומתי לעניין: הדרישה של הבית היהודי, אם הייתה או לא הייתה, הגיונית וצודקת. אתנו? לטוב ולרע. ולאורך זמן. לא מתאים? לא צריך. עם כל הכאב וההערכה. נשאר חברים, גם אם לא באותה מפלגה. הצד השני של המטבע- לגיטימי ששקד בוחנת את הדברים בראייה לטווח ארוך וששאיפותיה הן הכי גבוהות שאפשר (ראשות ממשלה), והדרך לשם עוברת דרך מפלגת השלטון. מה לעשות. תחושת בטן שלי – לא בשמיים היא. ובינתיים, הימין כמרקחה. פייגלין ובנט- היילכו שניהם יחדיו? שעות ספורות לאחר שהתפרסם כי הם סיכמו על הליכה משותפת ונשאר פתוח רק מי יהיה ראשון, הכחישו אנשיו של בנט שיש סיכום כזה וחזרו על כך שעד 15 ביולי הם עוסקים בבניית המפלגה שלהם ולא בחיבורים אחרים. יודעים מה? אני מאמין לו.. גם הובהר, מפי בנט עצמו, שהם הולכים קדימה עם איילת שקד (שאותה הם מאוד אוהבים ומעריכים), ובלעדיה. זה בידיים שלה. הרושם הוא שאם תאמר 'רוצה אני', בנט יהיה ג'נטלמן (וגם חכם) ויציע לה את המקום הראשון ברשימה. נראה שהשבוע שקד תודיע לאן פניה.
 
בית (פוליטי) חדש ליאיא 
השם יאיר (יאיא) פינק מוכר לכם? אם תתאמצו אולי תיזכרו שהבחור ה'סרוג' היה מוצב ברשימת מפלגת העבודה בבחירות האחרונות. ובכן, פינק החליט להמר על קלף חדש-ישן; מפלגתו החדשה של אהוד ברק. פינק, נשוי, יליד ירושלים, בוגר ישיבת הקיבוץ הדתי, בעל תואר שני במנהל עסקים, כיהן כמנכ״ל עמותת ״שכן טוב״ ובכיר בעמותות ״תג מאיר״ ו"אופק"- היוזמה להקמת הבנק הקואופרטיבי. יאיא פינק הוא חבר המועצה הציבורית של תנועת ״צו פיוס״. פינק: ״אני מצטרף לקבוצה שאני מאוד מאמין בה. אנו זקוקים למנהיגות עם סכין בין השיניים כבר זמן רב. הגיע הזמן להפקיע את הבלעדיות שהימין הקיצוני לקח לעצמו בסוגיות לאומיות ויהודיות... פוליטיקה צרה וקטנה הוציאה שם רע ליהדות והרחיקה רבים וטובים מהיהדות". על הסייפא – אני מוכן לחתום. בעיניים שלי, המעבר המהיר של פינק ממפלגת העבודה אותה הוא הרבה לשבח ואף ביקר את הממהרים להספידה, לתנועה של ה'מושיע הגדול' אהוד ברק, גם היא לא יוצרת שם טוב לפוליטיקה, או סליחה, לפוליטיקאים. בעיניים שלי- ייתכן ופינק הוא אחלה של בחור, איכותי (חרף עמדותיו השמאלניות..) וכל מה שכל אמא הייתה מייחלת כבעל לביתה. אבל לחשוב שהוא זה שיביא לנסיקה במספר המנדטים של ברק וחבורתו, זו משאלת לב קצת מוגזמת. ההרגשה שלי, עומק האכזבה שהוא יחווה בביתו הפוליטי החדש, יהיה לא פחות עוצמתי מזה שחווה במפלגת העבודה. ועד אז, פינק לקח על עצמו לארגן בין השאר את חלק דת-מדינה במצע המפלגה הזו. הצעה שלי? בשביל מה להתאמץ. עשה 'העתק הדבק' מ'יש עתיד' ואפילו מ'הימין החדש'. ובתוך כך, עוד רכש דתי למפלגת ברק. עו"ד שגית פרץ דרעי, שבעבר יסדה את פורום הנשים בבית היהודי.  מנכ"ל הבית היהודי, ניר אורבך:  "צר לי ששגית בחרה לחבור דווקא לאהוד ברק שמיד עם הודעתו על חזרה לחיים הפוליטיים בחר להשתלח בגסות בציונות הדתית.  לצערי, מתוך הערכה לשגית וכמי שמוקיר אותה, אני יודע שאהוד ברק הביא אותה למפלגה כחלק מהשימוש הציני שהוא עושה בבני ובנות הציונות הדתית. אלקטורלית השפעתה תהיה אפסית."
 
 
 
"סרוג תורן" 
אם לפני עשרות שנים ספרו על אצבעות יד אחת את מספר הקצינים הבכירים בצה"ל, ועוד נשארו כמה אצבעות רזרבה, היום, כידוע, צריכים הרבה 'מרבה רגליים' כדי למנות את מספרם. היה זה תהליך ארוך, שללא ספק למכינות הקדם צבאיות היה חלק משמעותי בקידומו. ומהמערכת הצבאית לזו הפוליטית. היום, יותר מבעבר, מפלגות שאינן מגזריות-דתיות בהגדרה, מציבות פיגורות 'סרוגות' (חלקן אפילו חרדיות) במקומות ריאליים. אין ספק כי בכוונת אותן מפלגות לומר בכך- גם דתיים יכולים להצביע לנו, איננו שונאי דת או דתיים. בליכוד זה כבר בדי.אנ.איי של המפלגה (בלי טובות ושריונים, באמצעות הפריימריז), ביש-עתיד עשו זאת כבר בעת שהוקמה המפלגה הזו (הרב שי פירון, אלעזר שטרן, עליזה לביא ואח'), במפלגת העבודה שמו את יאיר יאיא פינק (שהשבוע הודיע על מעברו לחבורה של אהוד ברק), בכחול-לבן ראינו את חילי טרופר, יועז הנדל ואח'), אפילו במרצ יש, אמנם לא בהנהגה הבכירה, כמה דתיים עם כיפות לא שקופות. איך מתייחסים לזה במגזר הסרוג? נכון לעכשיו, לא בטוח עד כמה ניתן לכמת את העניין הזה לקולות בקלפי. יש ניסיונות לנתח את תוצאות ההצבעה לפי מאפייני התושבים באזורי הקלפיות הספציפיות, אבל אלו יותר הערכות מאשר מספרים בדוקים ומוחלטים. אבל, אני מבקש פה להאיר את הנושא בפן אחר. קשה לי להתחבר לתגובה מצויה של פוליטיקאים ב'מפלגות הנכונות', הדתיות, כמובן, הרואים את הדתיים במפלגות חילוניות כ'דוס מחמד', 'עלה תאנה' וכיוצא באלו. לא, חברים. מזמן נגמרה המשוואה שכיפה, פלוס שפם פלוס סנדלים תנ"כים = מפד"לניק. לא. עם השנים, ה'סרוגים' התערבו והתערו חזק בחברה הישראלית כולה, בצבא, באוניברסיטה, בעבודה, במגורים בעיר, בכל מקום. וזה משפיע גם על ההצבעה הפוליטית הלא מגזרית. אני לא בטוח שזה יהיה נורא אם בכל מפלגה רצינית יהיו רבע או יותר נבחרים דתיים. לענ"ד, רק טוב יצמח מזה לענייני דת-מדינה, ובעיקר למדינה. גם אם הדבר יקטין קצת את מפלגות המגזר, שנכון להיום, לא בדיוק ברור את מי וכמה מהמגזר הן מייצגות.
ואם במפלגות ובמצעים עסקינן. בהרגשה שלי, לו ניתן היה לעשות משאל רחב בקרב אנשי הציונות הדתית, איזה מצע בענייני דת-מדינה הם היו מאמצים, זה של המפלגות החרדיות והחרד"ליות או זה של 'הימין החדש' ואפילו זה המתגבש במפלגתו של ברק, אני לא בטוח מה היתה התוצאה. מתי תקום המפלגה הדתית שתשאל את בוחריה ביחס לסוגיות חשובות ומפלגות אלה?
 
"אז מי אני בכלל" 
"אומרים שאני אינני אני אז מי אני בכלל, כי אם אני אינני אני אז מי אני בכלל". משפט זה מהמחזמר 'שני קונילמל' בכיכובו של מייק בורשטיין, שעלה על הבמה לפני כמה עשורים, צץ במוחי כשנתקלתי בתשובת הרב שלמה אבינר במדור השו"ת שלו ב'עולם קטן'. מודה, חרף הפופולריות של מדורי השו"ת שבחלק מעלוני השבת, אני מקפיד שלא לקרוא אותם. לא מתחבר לזה. אבל קורה, שאני רואה שכן לספסל בבית הכנסת שפורץ לפתע בצחוק, או שפניו נהיים סמוקים למקרא אחד הקטעים שם, והוא מבקש לשתף אותי בחוויה המפוקפקת שחווה שם. לפני שבועיים זה קרה לו כשנתקל בשאלה שנשאל הרב שלמה אבינר במדורו שב'עולם קטן', האם מותר להתפלל בבית כנסת אורתודוכסי שנשים דורשות בו בפני הקהל וכן שרים בו שירה מעורבת (התכוון מן הסתם לכך שהנשים מעזרת הנשים מצטרפות ל'לכה דודי' וכדומה). תשובת הרב אבינר: "זה לא נקרא אורתודוכסי כי זה נגד השולחן ערוך". לא הבנתי, אז בבית כנסת 'לא אורתודוכסי' שכזה מותר להתפלל, או לא? אני לא יודע מה מכיר הרב אבינר. אני מכיר לא מעט בתי כנסת שנשים תלמידות חכמים (או תלמידות חכמות, איך מבטאים זאת נכון?) נושאות שם שיעורים תורניים, אחת לתקופה, ועושות זאת מעניין ומרחיב דעת לא פחות מרבנים גברים. כן, הן מקפידות להרצות שלא באמצע התפילה, חלקן אף לא יעמדו ליד התיבה שלפני ארון הקודש אלא קצת בצד, וכולן מקפידות לבוא לבושות בצניעות הראויה. אז, אם אורתודוכסים אנחנו לא, מה אנחנו כן? יפסוק נא כבודו. רפורמים? קונסרבטיבים? אנדריגונוסים? מה?
אבל בואו נהיה קצת יותר רציניים בהתייחסות לתשובת הרב אבינר, ולצורך זה אביא דברים בשם אומרם. הרב אמנון בזק, מרבני ישיבת הר עציון, הגיב בפוסט שהעלה לדברים שכתב הרב אבינר. ה'שורה התחתונה' של דבריו: אין בשולחן ערוך איסור לשמוע שיעור תורה מנשים. אבל זה רק הקדימון. הנה הדברים:
"האם בתי הכנסת באלון שבות אינם אורתודוקסים ואינם מחויבים ל'שלחן ערוך', בגלל שנשים מלמדות בהם שיעורים או משתתפות עם הציבור בשירה בזמן התפילה? אם נתמקד בנקודה הראשונה, הרי שאין ב'שלחן ערוך' שום איסור לשמוע שיעורי תורה מנשים. כל שהשלחן ערוך אוסר על גברים הוא התבוננות יצרית בנשים – "להביט ביופיה... ונתכוין ליהנות ממנה", ולא שמיעת שיעורי תורה. על דעתו של מו"ר הרב ליכטנשטיין זצ"ל נשים לימדו שיעורי תורה בישיבת הר עציון, וכן בבית הכנסת באלון שבות (לאחר התפילה), מתוך הבנה שזכינו בדורנו שישנן נשים רבות שאפשר לקבל מפיהן הרבה תורה. בדורות עברו, שבהן נשים לא היו פעילות, ייתכן שהיה חוסר צניעות מצד אישה שבלטה באופן חריג; אולם במציאות של ימינו, יש דווקא מידה מסוימת של חוסר צניעות בהתייחסות למעורבות של נשים בדברי תורה כאל אירוע לא צנוע.
"אך בעיקר מצערת התפיסה המנכסת לעצמה בעלות על מושגי האורתודוקסיה ועולם ההלכה בכלל, תוך זלזול בציבור הרחב. פוק חזי מאי עמא דבר: בדורנו אלפים ורבבות באים ללמוד תורה מנשים – בין אם זה בימי העיון בתנ"ך השנתיים ההולכים וקרבים באלון שבות שבהם יש שיעורים רבים על ידי נשים, בין אם מדובר בשיעוריה הפופולריים של סיון רהב-מאיר ובין בהקשרים אחרים".
וכאן מגיעים לפאנץ' ליין בפוסט של הרב בזק: "כשנתקלים בסגנון כזה, קשה שלא להיזכר בהקדמת הנצי"ב לספר בראשית, על מצב החכמים בסוף תקופת בית שני: 'שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חנם שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית'". אבל רגילים אנו לסיים בטוב, אז הרב בזק סיים את הפוסט שלו ב: "שנזכה לקיים מחלוקות בדרכי עבודת ה' בכבוד ובענווה". ואנחנו נוסיף: ונאמר אמן.
מה קורה להם?
להתפוצץ. נשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס, חכם הרב שלום כהן פסק השבוע, כי לכתחילה אין לעשות אולטראסאונד במהלך תקופת ההיריון. אתר 'כיכר השבת' כתב כי במהלך כינוס שנערך במעונו, בהשתתפות הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר, חבר ה'מועצת' הרב  דוד יוסף ורבני ארגון 'בוני עולם', אמר הגר"ש כהן בנוגע לבדיקות האולטרסאונד: "הקב"ה מקדים רפואה למכה. 'להקדים רפואה למכה' פירושו, כשעושים 'רפואה' לפני כן - צריך לחשוש להיזהר שלא תבוא מכה, חס ושלום". והוסיף כבודו: "אני מורה לכולם. היום, לא יודע מה דורשים ממעוברות, לבוא, לעשות אולטרסאונד, לראות אם זה זכר או נקבה, אם זה שלם או לא שלם. בשביל מה?". "אני מורה, לכתחילה, לא ללכת לשום מקום", פסק הרב, והסביר: "למה? כי אם אתה מחכה לרופא, תהיה מכה. בעוונותינו". בשלב זה פנה הגר"ש כהן לראשל"צ הגרש"מ עמאר ולגר"ד יוסף, ושאל על דבריו: "נכון?", כשהם מיד משיבים: "ודאי, כדברי רבינו". כך באתר 'כיכר השבת'. אז יסלחו לי אותם רבנים והרב שלום כהן בראשם- אתם בסדר? אתם מבינים מה המשמעויות ח"ו לחלק מהנשים (והמשפחות) שיימנעו מבדיקות היריון ולא יגלו מבעוד מועד פגמים קריטיים בעובר? הייתי מצפה (ואני יודע שזה מוגזם) מסגן שר הבריאות הרב ליצמן שימהר להגיע לביתם של אותם רבנים, יחד עם רופא ממוחה, שיסביר להם את המשמעות החמורה של פסק ההלכה ההזוי הזה. ויפה שעה אחת קודם.
 
עבר בשקט
 
חצי כוס ריקה: בחוצות השכונה בה אני מתגורר נתלו באחרונה מודעות הקוראות להחרים חנות מסוימת כיוון שאחד המוכרים בה אינו יהודי. (אין מדובר בחנות שמבשלים בה). חצי כוס מלאה: ערבי, תושב טייבה, ד"ר סאמר חאג' יחיא, נבחר לעמוד בראש דירקטוריון בנק לאומי לישראל. והארץ, כולל הימין הקיצוני, לא רעשה. גם לא שמעתי קריאות להוציא בגלל זה את החשבונות מהבנק הזה. התבגרנו, בשעה טובה. זו לא סתם 'פריצת דרך' בשילוב ערביי ישראל במדינה הזו, זו חתיכת היסטוריה. בטח כשמדובר בבנק השני בגודלו בישראל, ועוד בנק לאומי עם הרקע ההיסטורי של הקמתו. לא אחת יצא לי בשיחות סלון לשמוע על "אפלייה מתקנת" (או מקלקלת, תלוי בעיני המתבונן) בקבלת סטודנטים ערבים לפקולטאות מבוקשות וכדומה. אז בעניין היבחרו של חאג' יחיא, זה ממש לא הסיפור. ולמפקפקים, הנה הרזומה שלו:  תואר ראשון בחשבונאות וכלכלה (1991) ותואר ראשון במשפטים (1998) מהאוניברסיטה העברית בירושלים; תואר שני בכלכלה (1994) ובמנהל עסקים עם התמחות בפיננסים ובנקאות (1998) אף הם מהאוניברסיטה העברית; ב-2004 קיבל דוקטורט במאקרו כלכלה מ-MIT על עבודה שעסקה ב"כלכלה פיננסית, טרור, צריכה, והשקעות, אופציות על מטבעות, ונזילות, פרמיית נזילות וכוח קנייה". בנוסף, חאג' יחיא שימש מרצה מבוקש בהארוורד, MIT, האוניברסיטה העברית ובמכרז הבינתחומי בהרצליה. כעשרים שנה כיהן כיועץ בקרן ההשקעות הבינלאומית פידליטי, מכהן כיו"ר ועדת הביקורת של בית החולים הדסה בירושלים, ועוד. לצד כל אלה הוא גם מחזיק בחברת ייעוץ פרטית שהוקמה ב-2015, העוסקת בשירותי ניהול וייעוץ בינלאומי. בנוסף לכל אלו, לחאג' יחיא יש גם עשייה חברתית פעילה והוא פעיל בעמותת קו משווה לעידוד תעסוקה של אקדמאים ערבים - ישראלים ובמיזם קולקטיב אימפקט. על פניו- תותח. הישג עצום אישי שלו, צעד עצום-היסטורי  של דירקטוריון בנק לאומי שבחר בו, גם אם עצם היותו ערבי כלל לא היה אישיו מבחינתם. (ובלי להמעיט, כמובן, באיכות אלה שהתמודדו מולו).
 
יולי, אתה יו"ר הכנסת
"אנחנו רואים שראש ממשלה, אולי הכי כושל ותבוסתני בתולדות המדינה, (אהוד ברק) מופיע על מנת להחזיר אותנו לאותה קונספציה שבה שני מנהיגים לוחצים ידיים ואז יבוא שלום. מה שבא בפעם האחרונה בעקבות הניסיונות האלה זה האינתיפאדה השנייה. אני מקווה שהוא לא יעבור את אחוז החסימה ושהציוצים יישארו ציוצים", אמר יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין בכנס הרצליה. אני יכול להסכים אתו, או שלא להסכים, אבל בעיניים שלי, מי שנושא בתפקיד יו"ר הכנסת, למרות שהוא אישיות פוליטית מובהקת, כל עוד הוא בתפקיד יו"ר הכנסת, חייב להימנע מלהתבטא כך על בכירים לשעבר ובדבר תקוותיו לכישלונות פוליטיים, גם של יריבים פוליטיים.
 (המאמר מופיע גם בעלון 'שבתון' שבת זו פרשת חקת')