בראשית
העיקר הכוונה: ג’וב, קריירה ושליחות
ישנו סיפור עממי על שני חכמים שרצו לבחון איך אנשים אחרים חיים. בכפר נידח פגשו קבוצת עובדים מיוזעים ופצועים שסחבו סלעים במעלה ההר. שני החכמים לא הבינו מה המטרה של סחיבת הסלעים ממקום למקום והחליטו לשאול את העובדים:

• שאלו את אחד העובדים: ‘מה אתה עושה?’ ענה להם:  ‘סוחב אבנים למעלה’.
• שאלו עובד אחר: ‘ומה אתה עושה?’ ענה להם:  ‘אני מרוויח אוכל לילדים שלי’
• ‘ובכן, ומה אתה עושה?’ שאלו את העובד השלישי ענה להם: ‘אני בונה מקדש לאלוהים!’

ואז הבינו החכמים כי לא משנה מה אתה עושה, אלא בשביל מה אתה עושה. שכן על אף שכל אחד מהעובדים ביצע לכאורה את אותה עבודה – המניעים שלהם היו שונים, וניתן להניח שגם התפוקות שלהם.
על מניעים וכוונות בפרשת השבוע, פרשת בראשית שם נאמר:
“וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל.” (בראשית ג’, ו’).
נשאלת השאלה,
הרי בפרק הקודם נאמר “כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ–מוֹת תָּמוּת” (ב’, י”ז), מדוע אם כן עונשם של אדם וחווה על אכילתם מעץ הדעת, היה גירוש מגן עדן ולא העונש שהובטח?
ההסבר טמון במניעים ובכוונות, נפרט:
הנחש, על מנת לשכנע את האישה לאכול מעץ הדעת אמר לה כי באוכלה ממנו היא תהיה “כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע.” (ג’, ה’), כלומר, שתהיה כאלוהים בעלת יכולת לברוא עולמות.
באופן מעניין, כאשר חווה אכלה מעץ הדעת, התורה מציינת כי המניע שלה לאכילה, היה בשל היות העץ טוב למאכל, תאווה לעיניים ונחמד להשכיל, ולא בגלל רצונה לברוא עולמות, כפי שניסה לשכנעה הנחש. מנגד, כאשר האדם אכל מעץ הדעת, אלוהים אומר לו: ” הֲמִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ—אָכָלְתָּ” (ג’, י”א), כלומר, רצונו לומר, האם המניע שלך לאכילה מעץ הדעת היה רק בגלל שהדבר נאסר עליך ואילמלא הציווי לא היית אוכל?!?!
כאן מלמדת אותנו התורה שעל אף התוצאה הדומה ישנם מניעים שונים לאדם לביצוע מעשים ובדוגמא להלן מנה שניים מהם:

• פיתוי – בשל מתיקות, הנאה ותועלת.
• דחף לעשייה – במקרה להלן דחף שלילי לעשות דווקא דבר שאסור.

ומכיוון שאלה היו המניעים לאכילה מעץ הדעת, אין כאן מרידה בה’ כפי שהנחש רצה להשיג – שיאכלו מהעץ בשל רצונם לבנות עולמות כאלוהים, לכן עונשם לא היה מיתה מידית, כפי שנאמר לאדם בתחילה.
באופן דומה, הגישה לעבודה היא זו שתגדיר את יכולת העובדים למצוא הנעה, הנאה, משמעות וסיפוק בעבודתם, באנלוגיה ל-3 הגישות שהוגדרו ע”י בארי שוורץ:

• גישת האישה (=פיתוי): אנשים המתייחסים לעבודה שלהם כג’וב, לא חשים מעורבים ולא מוצאים בה משמעות רבה (‘סוחב אבנים למעלה‘), הם עובדים עבור השכר (=הנאה ותועלת) והיו שמחים להחליף עבודה אם היו מציעים להם עבודה רווחית יותר (=פרי אטרקטיבי יותר).
• גישת הנחש (=בניית עולם): אנשים המתייחסים לעבודתם כאל קריירה, אמנם, חשים מעורבות גדולה יותר ואולי אף נהנים מעבודתם, אבל מה שבאמת מעניין אותם זה בניית עולם ומסלול הקריירה של עצמם.
• גישת האדם (=דחף לעשייה): האנשים שרואים בעבודתם שליחות (‘בונה מקדש לאלוהים!’), עבורם העבודה היא אחד הדברים החשובים בחייהם והם מבצעים אותה בשמחה. נראה, כי אנשים בעלי גישה מסוימת, הכוללת דחף חיובי לעשייה – בניגוד לגישת האדם לעץ הדעת – מסוגלים למצוא סיפוק ומשמעות גם בסחיבת אבנים ממקום למקום.

כאמור, שונות בין אנשים מתבטאת בין היתר, בגורמים המניעים אותם לפעולה. כך למשל עובד שמונע מהרצון להתקדם ולהתפתח (=גישת הנחש), בונוס ועליה בשכר (=גישת האישה), לרוב לא יניעו אותו כמצופה ובוודאי לא לטווח ארוך. עמדת האנשים כלפי העבודה ולא רק מהות העבודה, היא זו שתהווה עבורם את המניע המרכזי לאופן ביצוע עבודתם. מכאן על מנהל להכיר את גישת כל אחד מהעובדים לעבודה, את העדפותיהם ואת מניעיהם, ועל בסיס זה לטפח את המרכיב הספציפי לכל עובד מתוך קפיטריית התגמולים והאמצעים העומדים לרשותו.
 
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.