בהר-בחוקותי

על מי תסמוך אם לא על עצמך?

משבר הקורונה לימד רבים – לסמוך על עצמם. כורח הנסיבות העצים את השימוש הגלום בפוטנציאל היכולות והכישורים האישיים. אלה, שלעיתים נדמה כי הם ‘רדומים’ בימי שיגרה, באו לידי ביטוי באופן ההתמודדות עם הסיטואציה החדשה, האנומלית ובהחלט לא פשוטה, אשר פתחה פתח לנסות דברים חדשים, ליזום ולפתח הזדמנויות מקוריות במגוון תחומים.
נראה כי המשבר סייע לרבים מאתנו לחזק את תחושת החוללות העצמית – להסתכל על האתגר החדש ולהבין שאנו סומכים על עצמינו שנדע להתמודד אתו באופן אופטימלי.
עפ”י הויקיפדיה המונח ‘חוללות עצמית’ או ‘מסוגלות עצמית’ מתייחס לדרך בה אנשים תופסים את היכולת שלהם להביא לתוצאה מסוימת – זוהי האמונה של אדם לגבי יכולתו לבצע משימה.
גישה של מסוגלות עצמית גבוהה היא כח. היא יוצרת אנרגיה ואופטימיות, מורידה תחושת התלות ופותחת את הראש לפעול, ליזום ולפתח פתרונות חדשניים ויצירתיים לאתגרים, מתוך אמונה ביכולת האישית להתמודד בהצלחה בכל מצב.
על כך בפרשות השבוע בהר-בחוקותי, שם נאמר:
“וְאִישׁ, כִּי לֹא יִהְיֶה-לּוֹ גֹּאֵל, וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ, וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ” (ויקרא כ”ה, כ”ו).
אדם שהגיע לשפל כלכלי ונאלץ למכור את אחוזתו (-שירש מאבותיו), יש רשות לקרוביו, לגאול את המכר ולהשיבו למשפחה.
אך, אם אין לאדם מי שיגאל את אחוזתו, למשל שיש לו קרובים אך אינם יכולים (כלכלית) או אינם רוצים לגאול את האחוזה, במקרה כזה – “וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ”.
מסכת קידושין אף מקשה ומעלה השאלה:
‘וכי יש אדם מישראל שאין לו גואל?
אלא —
זה שיש לו (גואל) ואינו רוצה לגאול שהרשות בידו’
על פניו, הפסוק נראה תמוה לכאורה —
שכן, מדוע שהאדם קודם יסמוך על קרוביו שיגאלו את הנכס ורק אחר כך “וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ”?
נסביר,
נראה שהמקרה המתואר כאן הוא אדם שמכר את אחוזתו מתוך נקודת הנחה, שקרוביו יבואו לעזרתו ויגאלו חזרה את נחלתו. אך משראה כי אינו יכול לסמוך על קרוביו, אז, “וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ” – הבין מכך, שנותר לו לסמוך רק על עצמו, וזה מה שנתן לו את המוטיבציה להשתדל יותר להתגבר על האתגרים — ואכן כתוצאה “וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ”.
יתירה מכך, הפסוק מסכם, לא זאת בלבד שהשיגה ידו אלא גם “וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ”, כלומר, הוא ישיג מספיק כסף כדי לגאול את אשר מכר. שכן ההבנה, הנובעת מתוך אילוץ והכרח, שאין מי שיושיט לו יד גורמת לו להתאמץ, לסמוך על עצמו ולהאמין ביכולתו ובכוחו להצליח.
דומה לכך, בהמשך, “דֹדוֹ אוֹ בֶן-דֹּדוֹ, יִגְאָלֶנּוּ, אוֹ-מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, יִגְאָלֶנּוּ; אוֹ-הִשִּׂיגָה יָדוֹ, וְנִגְאָל” (כ”ה, מ”ט). פסוק זה, העוסק בנמכר לעבד, אשר סומך על דוד, בן דוד, או כל קרוב משפחה (סדר קרבה יורד) שיגאלו אותו, אך כאשר רואה שקרוביו אינם באים לעזרתו – אז “השיגה ידו” הוא משתדל וגואל את עצמו.
כאמור, על אדם לסמוך על עצמו – ולאמץ גישה של “והשיגה ידו”. ככל שאדם יאמץ גישה זו בהקדם, נראה שגם לא יגיע למצב שיאלץ למכור את אחוזתו או את עצמו לעבד.
מחקרים על מוטיבציה מצביעים כי הקשר בין הצבת מטרות לביצוע, תלוי ב-4 מרכיבים מרכזיים: מחויבות למטרה, מאפייני המשימה, תרבות ובעיקר תחושת חוללות עצמית – האמונה של האדם ביכולותיו לבצע משימה מסוימת. משבר הקורונה כאמור, לימד רבים מאיתנו שיעור חשוב במסוגלות עצמית במגוון היבטים: אישיים, משפחתיים, תרבותיים, קולינריים, ספורט ופנאי, ארגוניים, כלכליים, מקצועיים ועוד. שכן, מתוך ההבנה כי - ' אם אין אני לי מי לי', ראינו בתקופה האחרונה יוזמות יפות, מרגשות ומרתקות למכביר.
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.