פרשת תולדות -
בארות יצחק – יש מקום לכולם
על פי המילוג למילה ‘מקום’ ישנן שבעה פרושים. בין היתר, יכול להתפרש כאזור או נקודה במרחב, כמו-גם כשטח פנוי, מרחב וריק וכן כאזור במרחב הרעיוני או הרגשי. כאמור, למילה ‘מקום’ יש ממד פיזי אך גם ממד שאינו פיזי אלא – רעיוני או רגשי.
בעקבות משבר הקורונה, ממד המקום הפיזי של מרחב העבודה הצטמצם וחברות רבות עברו למודלים של עבודה מרחוק או של HOT DESKING בו למעשה אין מקום אישי או מיקום ספציפי עבור אדם מסוים בחברה, אלא עובדים חולקים מקומות עם עמיתיהם. מנגד, מעמדו של הממד הלא-פיזי, בעיקר הרגשי, התעצם וקיבל משנה חשיבות שכן לא פשוט לנהל עובדים מרחוק, לפגוש אותם מדי פעם כקובייה על המסך תוך מיקוד בעיקר בעניינים מקצועיים.
אחד האתגרים של מנהלים בעת הזו,  לצד הדאגה הלוגיסטית למקום פיזי לחברי הצוות, מתמקד בעיקר בחלק הרגשי של העובדים – לתת מספיק מקום ומרחב לייחודיות, לאישיות, לממד החברתי ולקשר האישי-אנושי, באופן שיאפשר לכל עובד לשגשג ולפרוח תוך צמצום פוטנציאל השחיקה והקונפליקטים שעלולים לעלות בשל צמצום משאבי ה-‘מקום’.
על כך בפרשת השבוע, פרשת תולדות, שם נאמר:
“וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ…  וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה…וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ” (בראשית כ”ו, כ’-כ”ב)
לאחר שהפלישתים גרשו את יצחק מארצם, הוא חפר בארות ומצא מים בשלוש בארות: עשק, שטנה ורחובות. בשתי הבארות הראשונות שמצא בהן מים: עשק ושטנה, הפלישתים רבו עמו על מקור המים החדש. אך על הבאר השלישית, הפלישתים לא רבו אתו, יתכן כי בשל מיקומה המרוחק יחסית מגבולם. לאור זאת, יצחק מקווה לשגשג ולהצליח הן בשל המים והן בשל השלווה (ולא רבו עליה).
הרמב”ן מפרש כי הבארות רומזות לבתי המקדש, שכן:

• ‘עֵשֶׂק’ – התעשקו במחלוקות בין העם אשר הביא לחורבן בית ראשון
• ‘שִׂטְנָה’ – בית המקדש השני נחרב בגלל שטנה גדולה בין אדם לרעהו.
• ‘רְחֹבוֹת’ – בית המקדש השלישי, עפ”י פירוש זה, לא יחרב וישאר על תילו.

ואפשר גם לפרש כי הבארות רומזות לגורמי קונפליקטים ומלחמות בין עמים, חברות ומדינות, נסביר:

• ‘עֵשֶׂק’ – רומז על ענייני כלכלה (עשק=עסק) למשל משאבים, מחצבים, אדמות, מים וכו’, אשר לא פעם שימשו עילה למלחמה בין עמים. כך במקרה של הבארות, יצחק הצליח למצוא מים שהינו משאב חיוני ונצרך והפלישתים חשו שהם לכאורה שייכים להם.
• ‘שִׂטְנָה’ – שנאה ואיבה בין צדדים, אם על רקע דתי שיצחק היה שונה מהם או על רקע מוצאו ‘אברהם העברי’. נראה כי עלה חשש בקרב הפלישתים, שיצחק ירצה להשליט מנהגיו ולהשתלט רוחנית על ארצם ולכן לא חפצו בשכנותו.
  אגב, בהמשך אנו עדים לכך שכאשר הפלישתים כורתים ברית עם יצחק הם מציינים: “רָאוֹ רָאִינוּ כִּי-הָיָה יְהוָה עִמָּךְ” (כ”ו, כ”ח), כלומר אלוהיך שהיה הסיבה שגרשנו אותך הוא גם הגורם להצלחתך.
• ‘רְחֹבוֹת’ – שמה של הבאר השלישית, מייצגת למעשה מצב בו כל צד חש שיש לו מספיק מקום ומרחב ואין הצלחה של אחד באה על חשבון האחר. במצב כזה – “וּפָרִינוּ בָאָרֶץ”, שכן, אז אפשר גם להתגבר גם על תחושת המקום הצר (‘הִרְחִיב’) ומתעצמת תחושת ההזדמנות לשגשוג עבור כולם (‘וּפָרִינוּ’). ‘בָאָרֶץ’ – באותו מרחב ומקום.

מלחמה על מקום ומשאבים לרוב מלבה תחושות של איבה וקונפליקט כלפי הזולת אשר כאמור, ההיסטוריה מצביעה על כך שאף הובילו לחורבן שני בתי המקדש. ניהול נכון של ממדי המקום, הן הפיזי והן הרגשי, בכוחו לעשות את ההבדל בין רווחה לתסכול. נקודה זו מקבלת משנה חשיבות בעת הזו, כשהמרחב הפיזי מצטמצם ומעמדו של הממד הלא-פיזי – הרגשי, מתעצם. שכן ללא המקום הפיזי מאתגר מאד לנהל עובדים מרחוק. מכאן מומלץ להקפיד על גישה פרואקטיבית כדוגמת באר רחובות – לעשות מקום לכולם –  כי יש מקום לכולם.
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.