ויקהל - פקודי
בואו נדבר על טאלנטים
מה מאפיין טאלנטים – אנשים מוכשרים, המצליחים בתחומם, אשר ביצועיהם לרוב מוגדרים מעל ומעבר למצופה, כ- outstanding?
מחקרם המדעי של Ericsson, Prietula and Cokely, מגלה כי כישרון ומומחיות הם בעיקר תוצר של התמדה בתרגול ואימון אינטנסיבי ועקבי לאורך שנים. תרגול רגיל אינו מספיק, בכדי להגיע לרמות מובחרות של ביצועים, עליך לדחוף את עצמך כל הזמן מעבר ליכולות ולרמת הנוחות.
לטענת החוקרים, אנשים המוגדרים ככישרונות, נוהגים לתרגל שיפור באופן קבוע ושיטתי, ע”י התמקדות מתמשכת בתרגול משימות שלא יכלו לבצע קודם, לצד ניתוח תדיר והפקת לקחים – מה עשו לא מספיק טוב, התאמת השיטות, והמשך תרגול עקבי וקבוע בכדי לשפר את הנדרש.
משמעת כזו, עפ”י המחקר, היא המפתח להיות מומחה בכל תחום. להיות טאלנט. להיות בין היתר, בעל יכולות מוכחות לעמוד באופן קבוע ביעדים המוגדרים ואף מעבר, תוך נקיטת יוזמה והגדלת ראש, לקיחת אחריות, לצד הקפדה מתמדת על שיפור העצמי, ולמידה מהירה ומעמיקה. שכן, טאלנט אינו רק תוצר של גנטיקה. כישרון ומומחיות הם בעיקר תוצר של מודעות והתמדה – עקבית וקבועה, המובילה לביצועים מעולים – מעל ומעבר למצופה.
על כך בפרשות השבוע ויקהל -פקודי, שם נאמר:
“קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהוָה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה: זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת” (שמות ל”ה, ה’)
נשאלת השאלה,
מה טעם שינוי הניסוח בפסוק – פעם ‘תְּרוּמָה לַיהוָה’ ופעם ‘תְּרוּמַת יְהוָה’?
מפשט הפסוק ניתן להבין כי הכוונה ב-‘תְּרוּמָה לַיהוָה’ היא כאשר אדם נותן תרומה לה’. והכוונה ב-‘תְּרוּמַת יְהוָה’, היא כאשר ה’ נותן תרומה. אך, למי מיועדת תרומת ה’?
ניתן להשיב על כך, עפ”י פירוש עניני הפרשה (=ענין תרומת ה’) – כי מאחר ועשירים תרמו תרומה גדולה ונכבדה לעומת עניים שתרמו באופן צנוע יותר, לכן ה’ שלח ברכה בתרומת העניים כדי שלא יתביישו בתרומתם לצד העשירים. מכאן, תרומת העשיר והעני = ‘תְּרוּמָה לַיהוָה’. הברכה שה’ שלח בתרומת העני = ‘תְּרוּמַת יְהוָה’. מכאן, ששינוי הניסוח בפסוק, ללמדנו ערכים כגון כבוד האדם, שיוויוניות, הערכה,הכרה והוקרה ועוד.
פירוש הספורנו מסביר את הפסוק גם באופן הבא:
נראה כי מדובר בשני סוגי תרומה שכן, הפסוק פותח במילה “קְחוּ” שהיא לשון חובה לגבאים לגבות את התרומה, בהמשך נאמר “כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ” שזו תרומה מרצונו החופשי וטוב ליבו של האדם. מכאן שהפסוק מתייחס לשני סוגי תרומות:

• מחצית השקל – תרומת חובה על כל אדם מגיל 20, עליה נאמר “קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לַיהוָה”.
• תרומת נדיבי הלב – שאין חובה לתת, עליה נאמר “יְבִיאֶהָ” שהתורמים היו מביאים בעצמם את התרומה (= כדי לעודד גם אחרים לתרום), וזו נקראת ‘תְּרוּמַת יְהוָה’ – כי היא במעלה גבוהה יותר מתרומת החובה, שכן היא מונעת מנדיבות הלב, מעומק האדם ולא בשל כפיה חיצונית. לכן ‘נְדִיב לִבּוֹ’ = ‘תְּרוּמַת יְהוָה’

מכאן שמהות השוני המתבטא בניסוח הפסוק מייצג את ההבדל בין ביצוע חובה נדרשת, כתשלום מחצית השקל (=’תְּרוּמָה לַיהוָה’), לצד ‘נדיבות הלב’ – הדברים שנתפסים כ-‘מעבר’ (= ‘תְּרוּמַת יְהוָה’). תרומת החובה כמוה כתשלום מס היא אינה מבחינה בשונות או בייחודיות בין אנשים, כולם שווים. לעומת זאת, הסטארים בולטים ברמה שהיא מעבר לדרישות החובה ולמתבקש בהגדרת התפקיד. הם בולטים ‘בנדיבות הלב’. כאמור, נראה שמצב של ‘תְּרוּמַת יְהוָה’, של עשיית ‘מעבר’ הינו בעיקר תוצר של מודעות והתמדה – עקבית וקבועה, המאפיין את הטאלנט. שכן, בפרפרזה לאמרה של לס בראון, הטאלנט למעשה מכוון לירח ופועל כל הזמן בכדי להגיע לשם, בינתיים הוא נמצא בין כוכבים….
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.