פרשת השבוע בלק

סתם גדר של מילים
עפ”י פתגם אנגלי: ‘הבטחות שניתנו בימי סערה נשכחות בימים שלווים’. באופן דומה, גם מנהלים מודעים לכח ההבטחה ככלי להנעת עובדים ולעיתים מפזרים הבטחות, כדי להרוויח מוטיבציה בטווח הקצר, אם כי הם לא תמיד לוקחים בחשבון את ההשלכות הטמונות בהפרת ההבטחה או לחילופין בקיומה….
עקרון העמידה במילה וקיום הסכמים הינם בסיס חשוב בכל אינטראקציה בין אנשים, הם ה– בסיס לקיום עולם חברתי-מוסרי. שכן מילים יוצרות מחויבות, אשר אם נשמרת מאפשרת לקיים חברה המבוססת על אמון – חברה חופשית לטווח ארוך.
על כך בפרשת השבוע, פרשת בלק שם נאמר:
“וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה, וַתִּלָּחֵץ אֶל-הַקִּיר, וַתִּלְחַץ אֶת-רֶגֶל בִּלְעָם, אֶל-הַקִּיר; וַיֹּסֶף, לְהַכֹּתָהּ.” (במדבר כ”ב, כ”ה)
הפסוק מתאר מצב בו האתון נמצאת במשעול צר וגדר מכל צד, כתוצאה האתון ורגלו של בלעם נלחצו אל הקיר.
רש”י מבאר -“גדר – סתם גדר של אבנים הוא”
נשאלת השאלת,
למה רש”י מפרט ממה עשויה הגדר? מה זה משנה?
נשיב,
פירוש הרא”ם מחזק את דברי רש”י שמדובר בקיר של אבנים כדוגמת הנאמר: “וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת” (ויקרא י”ד, ל”ז) וכן גם: “וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע” (ויקרא י”ד, מ’), וכו’.
תרגום יונתן בן עוזיאל מרחיב הפירוש ומציין כי מדובר בקיר אבנים ספציפי –  גלעד האבנים שנבנה ע”י לבן ויעקב. “תולדות יצחק” מפרט את החשיבות ההיסטורית של גדר אבנים זו, שכן בשעה שלבן הארמי לא מצא את התרפים ברשותו הוא יצא אחר יעקב, בסיום המרדף הם כרתו ברית שלום ביניהם, ע”י בניית גלעד מאבנים לזיכרון עולם: “וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ-גָל” (בראשית ל”א, מ”ו) בברית הוסכם כי: “עֵד הַגַּל הַזֶּה, וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה: אִם-אָנִי, לֹא-אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת-הַגַּל הַזֶּה, וְאִם-אַתָּה לֹא-תַעֲבֹר אֵלַי אֶת-הַגַּל הַזֶּה וְאֶת-הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת, לְרָעָה” (בראשית ל”א, נ”ב), כלומר הוסכם כי אף צד לא יעבור את הגלעד לשם כוונה להרע לצד השני. לבן בנה גלעד בצד אחד ויעקב בצד השני וזהו המשעול הצר שנוצר, בו עברו בלעם ואתונו.
בלעם, נינו של לבן “לבן אבי בעור היה” (זוהר ח”א קס”ו). ברית אבות מחייבת גם את זרעם. והנה בלעם מזרעו של לבן מפר את ההסכם ובא להרע לישראל, ואם לא די בכך, בדרכו הוא אף עובר בגלעד האבנים שהניחו אבותיו לאות ולעדות. בלעם שהפר את ההסכם נענש על ידי הגלעד עצמו, זהו שנאמר: “יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה-בּוֹ בָרִאשֹׁנָה” (דברים י”ז, ז’). על כן היה חשוב לרש”י לציין שהקיר היה של אבנים – אותן אבני  גלעד שהיו העדות להסכם בין יעקב ללבן.
התורה מכירה בערך וחשיבות הדיבור, במיוחד לאור העובדה שהדיבור מבדל בין האדם לשאר הברואים. המילים הם לא ‘סתם’. למילים יש כח לבנות עולמות.  שכן העולם הפיזי בו אנו חיים נברא במילים ואנו בני האדם, כאמור, בוראים במילים את העולם החברתי-מוסרי, בין היתר, ע”י הקפדה על עיקרון העמידה במילה וקיום הסכמים. שכן, עד כמה שזה נשמע טריוויאלי, לא מספיק רק להבטיח – צריך גם לקיים, בטווח הארוך ובטווח הקצר כאחד. כאמור לאי עמידה בהסכם או במילה יש מחיר כפי שהומחש באופן סימלי בלחיצת רגלו של בלעם אל הקיר.
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.

גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה