"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי.
"מועדון הלבבות השבורים"

"...תשאל אותו, למה הם תמיד שורפים את המועדון?"("הגשש החיוור", "שירים שערים וטכנאים").
אירועי האלימות המחרידים שהיו השבוע ביציעי אוהדי בית"ר י-ם באצטדיון בלומפילד בעת משחקה של בית"ר מול הפועל ת"א, העירו סוף סוף את עולם הכדורגל הישראלי בכלל וזה הירושלמי בפרט ונראה כי חדרו עמוק ללבבות הצד המתון מקרב קהל האוהדים והובילו אף לתגובות קשות של ראשי המועדון. דומה שהפעם נחצה הקו האדום, ואירועי השבוע גרמו לטלטלה גדולה בקרב אוהדי הקבוצה. קריאות גזעניות והשתקת אוהדים המעודדים את שחקנה המוסלמי של הקבוצה קאמסו מארה, לצד פגיעה פיזית באוהדים בכלל ובאוהדת הסובלת מנכות ונעזרת בקביים בפרט, הן התנהגויות שיש להוקיע מיציעי אצטדיוני הספורט. כיצד אמורים לחשוב הורים המתבקשים ע"י ילדיהם ללכת בצוותא לחזות במשחק? על ברכי אילו ערכים אנו מעוניינים שהדור הצעיר של אוהדי המועדון יגדלו ויתחנכו? לאן עוד צריכה האווירה במשחקי הכדורגל בארץ להגיע על מנת שמשטרת ישראל ובתי המשפט ינהגו ביד קשה ולוחמנית כנגד מפירי החוק ולא יסתפקו בהרחקות "מצחיקות" ל 90 יום מהאצטדיונים או בצווי הרחקה מהאוהדת הנפגעת, כפי שפסקו היום כנגד העצורים מאירועי המשחק? משהו חייב להשתנות ויפה שעה אחת קודם!! הבעלים של המועדון עד לפני שבועות אחרים משה חוגג, נכשל בניסיונו להילחם בנגע האלימות והגזענות והחליט למכור את הבעלות על המועדון לידי רוכשים פוטנציאליים. קשה לראות רוכש חדש שיכניס את ראשו הבריא למיטה זו כאשר זוהי האווירה השוררת במשחקי הקבוצה. בהיעדר בעל בית מכהן, עשה יו"ר המועדון ואחד מסמליו האהובים של המועדון, אלי אוחנה את המעשה הנכון ויצא חוצץ כנגד ההתנהגות הבלתי נסבלת של חברי ארגון "לה פמיליה" במשחק המדובר. לצדו התייצב גם קפטן הקבוצה, אופיר קריאף שהביע את כאבו הגדול מעצם הכאתם של אוהדי הקבוצה ע"י אוהדים אחרים של הקבוצה והנזק הגדול שאירועי השבוע מסבים למועדון ולאוהדיו הרבים ברחבי הארץ. מן הראוי ששר הספורט, מר חילי טרופר, העושה לילות כימים עבור הספורט הישראלי בכישרון רב ומתוך אכפתיות לקהלי האוהדים בארץ, יכנס סביב שולחן אחד את כל הגורמים הדרושים על מנת שנוכל להמשיך לבור לצפות המשחקים מתוך אהבה ולא מתוך פחד!
"כך היינו בשכונה"...עכשיו הגיע הזמן להתחיל מחדש.
טרם פתיחתה של העונה, סומנה קבוצת הכדורגל של "בני יהודה ת"א" כמועמדת בטוחה לחזרה מהירה לליגת העל. מודרכת על הקווים ע"י מי שהצעיד אותה לזכייה בגביע המדינה, שחקן נבחרת ישראל לשעבר יוסי אבוקסיס ששב אליה לקדנציה נוספת לאחר הכישלון בהפועל ב"ש ולאחר שרבים ראו בו כמועמד ראוי לאימון נבחרת ישראל, ומחוזקת ע"י כוכב הקבוצה לשעבר אלירן עטר שכמו מאמנו, שב למועדון לקדנציה נוספת, נראתה הקבוצה כמי שעשויה להיות רמה אחת מעל שאר הליגה ולטייל חזרה למקומה הטבעי. אלא שכותרות לחוד ומציאות לחוד. הליגה הלאומית שונה לחלוטין מאחותה הבכירה ונדרשת הפנמה מוחלטת של השינוי אותו יש לעשות בצורת המשחק אותו מכתיבות היריבות, ומאפשרים מועדי המשחקים(ימי שישי בצהריים וימי שני בערב) והמתקנים שבחלק מהמקרים שונים לחלוטין ממתקני הקבוצות בליגת העל.
לאחר פתיחת עונה די צולעת במשחקי ההכנה במהלכה הפסידה הקבוצה בשלשה ממשחקיה בגביע הטוטו, מצופה היה שאור אדום יידלק אצל ראשי הקבוצה והליקויים יתוקנו. ברם, הבור רק הלך והתרחב והקבוצה של המועדון הכתום המפואר, מקרטעת בירכתי הטבלה ובתום שמונה משחקים מדורגת במקום ה-12 כשבמאזנה 6 נק' בלבד מתוך 24 אפשריות, ניצחון אחד, שלוש תוצאות תיקו וארבעה הפסדים. כרגיל במחוזותינו, מהר מאוד נשכח חסד נעוריו של אבוקסיס אשר גם שיחק בעברו המועדון וכאמור גם הובילו להישגים בקדנציית האימון הקודמת, וקריאות האוהדים להתפטרותו נשמעות היטב לאורך משחקיה האחרונים של הקבוצה. לזכותו של אבוקסיס עומד אופיו המיוחד גם כשחקן וגם כמאמן: הוא לעולם אינו מוותר ובוטח בדרכו המקצועית וביכולתו להוציא את הקבוצה מהמשבר הנוכחי בו היא נתונה. ככל שימשיך לזכות לתמיכתו המלאה של הבעלים שהחזיר אותו למועדון, ברק אברמוב, אולי עוד ילחינו מחדש העונה את "שיר השכונה".
המשכיות זה שם המשחק
לאחר שובה של המשלחת האולימפית המעוטרת מהמשחקים האולימפיים בטוקיו, תהו רבים לגבי היכולת של ראשי הספורט האולימפי להמשיך ולהכות על הברזל בעודו הוא חם ולהכין תכנית ארוכת טווח שתבטיח מצד אחד את גידול הכישרונות הבאים שייטלו בזמן המתאים את מקל השליחים מידיהם של לינוי אשרם, שגיא מוקי, אורי ששון, ארטיום דולגופיאט וחבריהם ותאפשר מצד שני הכנה מקצועית ראויה ונכונה לקראת אולימפיאדת פריז 2024 (להזכירכם, בעוד 3 שנים) תוך שימור ההישגים ושיפורם ככל הניתן. טעימה קטנה קבלנו השבוע כאשר באליפות העולם בהתעמלות מכשירים לגברים הנערכת ביפן, העפיל אנדריי מדבדב לגמר על שולחן הקפיצות מהמקום החמישי, ואייל אינדיג בן ה-18, בהופעתו הראשונה באליפות העולם העפיל לגמר הקרב רב מהמקום ה -22. גם ענף הג'ודו הוכיח המשכיות ראויה כאשר בטורניר הגראנד סלאם הנחשב בפריז, זכו גפן פרימו ורז הרשקו במדליית הזהב היוקרתית וענבר לניר זכתה במדליית הארד. המשכיות.