בהתאם להמלצת ועדת שמות והנצחה בעיריית פ"ת, ראש העיר רמי גרינברג מקדם את הנצחת האישים כאשר המיקום בו הם יונצחו ייקבע בהמשך.
להלן המלצות הועדה: 
ראש ממשלת ישראל השמיני שמעון פרס 2016-1923. מדינאי ואיש ציבור. כיהן כנשיאה התשיעי של מדינת ישראל, בין השנים 2014-2007 וכראש ממשלת ישראל השמיני בין השנים 1986-1984 – במשך כחמישה עשורים שימש חבר הכנסת ובחלקם היה שר בממשלות ישראל בתפקידים בכירים. מייסד מרכז פרס לשלום וחדשנות וראש המרכז.
 תת אלוף מרדכי (מוטק'ה) ציפורי 2017-1924. יליד פתח תקווה. פעל בתקופת המחתרות כמפקד באצ"ל לאחר מלחמת השחרור. שירת בצה"ל כקצין שריון לאחר שחרורו מצה"ל הצטרף לפעילות ציבורית ונבחר לכנסת ה- 9. בשנת 1977 התמנה לסגן שר הכור הביטחון בממשלת בגין בתקופה זו שימש מרדכי כשר ביטחון בפועל בעת מבצע "אופרה" להשמדת הגרעיני בעיראק. בבחירות לכנסת העשירית התמנה כשר התקשורת. בשנת 1986 מונה למנכ"ל המוסד לביטוח לאומי בו שימש עד לשנת 1993.
 שארל אזנבור (אזנבוריאן) 2018-1924. ידיד אמת של מדינת ישראל והעם היהודי. בנם של חסידי אומות העולם מישה אזנבור בשל העובדה כי הוריו ברחו מרצח העם הארמני ולכן הרגישו חובה מוסרית להציל את העם היהודי מהשמדה. דמותו מדגישה את הקשר ההיסטורי והעמוק בין שני העמים. שארל אזנבור, הזמר הצרפתי הארמי היה מוכר בכל העולם בזכות השאנסונים בצרפתית, וגאה במורשתו הארמנית. הוריו שנפלטו מהטבח בבני עמם במלחמת העולם הראשונה,  הסתירו יהודים בחדרו בזמן מלחמת העולם השנייה. בראיון מיוחד שקיים בשנת 2017 במוסף דיוקן של מקור הוא ציין:" דבר אחד הוא אינו מבין: מדוע דווקא מדינת היהודים אינה מכירה באופן רשמי בטבח העם הארמני".
 יעקב אוסטר ז"ל 1998-1935. נולד ברומניה בצ'רנוביץ. בגיל שש נלקח עם משפחתו לאוקראינה. אביו החביא מהגרמנים את בני משפחתו בצריף בו סבלו מרעב קור עז ומחלות עד אשר נלקח לעבודות כפייה. בהמשך חזר והציל את בנו יעקב אוסטר. בשנת 1947 ברחו האב והבן מרומניה לבולגריה ועלו על ספינת המעפילים בשמה העברי – "קיבוץ גלויות". עם הגעתם לחופי חיפה, הבריטים לא אפשרו לספינה להיכנס לתחומי הארץ והם גורשו לקפריסין – שם שהו במחנות העבודה כחצי שנה עד להקמתה של מדינת ישראל. עם הגעתם לארץ התיישבו ב"נווה עוז". יעקב למד בפנימיית "בן שמן". בשנות ה-50 התגייס לצה"ל ושירת בנ"מ בחיל האוויר והשתתף במלחמת סיני, ששת הימים ויום הכיפורים. מייסד ובעל העסק הראשון בעיר שהיה "סוכנות אתא"- "אתא אוסקר הלבשה בע"מ" . בשנות ה-70 שימש כיו"ר ועד ההורים של ביה"ס "גורדון". ממקימי בית הכנסת להנצחת שואת יהודי רומניה – "קדושי רומניה.
 פנינה מדליון 2021-1949. אשת חינוך. אישה פורצת דרך אשר תרמה למערכת החינוך בפ"ת בכלל ולגני הילדים בפרט. פעלה לטובת הילדים בלי יוצא מן הכלל בדגש על ילדי החינוך המיוחד דאגה לרווחתם בכל התחומים: הלימודי הפיזי הנפשי. תרומתה הרבה למען הגיל הרך, התלמידים ובני המשפחות בעיר לא תסולא בפז!
 יצחק חולדנקו 1990-1911 בן אברהם דוד. נולד בירושלים תלמיד ישיבת " עץ החיים". בשנת 1965 עבר להתגורר בעיר. לפרנסתו עבד במס הכנסה והיה פעיל בהתנדבות כחזן ראשי במשך 30 שנה בבית הכנסת הגדול "בית יעקב" תחת שרביטו של הגבאי, ראש חברה קדישא הרב בנציון גליס זצ"ל. במסגרת התנדבותו פעל וערך טקסים בימי הזיכרון הלאומיים לשואה ולגבורה לחללי מערכות ישראל וימי עצמאות. היה שותף פעיל בטקס חילופי משמרות צה"ל ביד לבנים. לימד חזנות וניגן בלשכת דוד ילין.
 אוראל מוגאמי 2021-2004. למד בבתי ספר מורשה ועמיטל, התחנך בישיבת אמית כפר גנים. הדריך בתנועה נוער נווה עוז והדריך חניכים מכתות ו'-ז' בשבט מעלות מעפילים סניף בני עקיבא. היה אהוב על חניכיו בסניף ומחוצה לו תרם באופן משמעותי לאווירה נעימה בכל מקום שנמצא. אישיותו החיובית היוותה חלק מהותי מצוות ההדרכה של הסניף אוראל בנה סביבה נעימה ותומכת לחניכים. הוא אופיין בתשומת לב מיוחדת לסביבה בשקט שלו הוא ראה, אחרים והיה שם כדי לעזור, לתמוך ולהקשיב. החתירה שלו לאמת היא זו שהובילה אותו בעבודה מול החניכים, מול הצוות ובאופן כללי בכל ההתנהלות שלו בסניף. הסניף היה בית עבורו והוא פעל ללא ליאות על מנת שהסניף ימשיך להיות פעיל ויהיה מקום מפגש לכולם.
 אמנון בעדני 2020-1948. הקדיש את חייו, בין היתר, לגישור בין האוכלוסייה החילונית והדתית בעיר. אמנון פעל בהתנדבות במשך שנים רבות בסיוע לאוכלוסיית הקשישים במוסד סיעודי נאות השרון ובבתי חולים בעיר. בנוסף, כפעיל מרכזי בארגון מקור הברכה אמנון נהג  לבקר את החולים ולרומם את רוחם. כמו כן, כאשר אדם ערירי, שאושפז במוסד נפטר, אמנון היה מסייע בסידורי ההלוויה ועורך את התיאומים מול חברה קדישא. בנוסף היה נוהג להגיע בחגים לבית העלמין ולנקות את מצבות המאושפזים שנפטרו בכדי "לתת חסד גם לחי וגם למת".
 
מני בסון  2021-1968. נולד בעיר, גדל התחנך והקים משפחה כאן בפתח תקווה. שיחק במועדון הפועל פתח תקווה מעל ל 20 שנה. מני דוגמא ומופת לצניעות, נתינה, כבוד ואהבת חינם מחד, ומאידך לנחישות, דבקות במטרה וכוח רצון. סמל ודמות להערצה במועדון הכדורגל של הפועל פתח תקווה. שותף עיקרי בזכייה בתואר האחרון של המועדון והעיר פתח תקווה בכלל כאשר הקבוצה זכתה בגביע המדינה בשנת 1992. מני החל לשחק במועדון הפועל פתח תקווה בגיל 6. במהלך השנים במחלקת הנוער הצטיין וזכה הן בתארים קבוצתיים כמו אליפויות מדינה וגביעים,  והן בתארים אישיים כמלך שערים ושחקן מצטיין. כמו כן, מני ייצג את המדינה במדי נבחרת ישראל החל מנבחרות הילדים ועד לנבחרת האולימפית. גם במדי הנבחרת מני הצטיין והוביל כמלך השערים. מני עלה לקבוצת הבוגרים של המועדון בגיל שנחשב מאוד צעיר (16) וכבר כבש במשחקו הראשון בקבוצה. לאורך השנים מני היה חלק חשוב בקבוצה שהייתה אחת הקבוצות הטובות בארץ אם לא הטובה שבהן באותן שנים. לשיאו הגיע בעונת 91/92 כאשר הוביל את הקבוצה לזכייה בתואר גביע המדינה. מני הינו השחקן הישראלי הראשון שכבש במסגרת אירופית לאחר הצטרפות מדינת ישראל לתחרויות האירופיות בשנת 1992.
 
אריה חג'בי 2021-1955. בן למשפחת השכול של חללי נפגעי פעולות האיבה. אריה, יליד העיר פתח תקווה, הוריו עלו מתימן מתוך ציונות ועבודה ליישוב הארץ. אריה גדל והתחנך במוסדות חינוך דתיים בעיר. את שירותו הצבאי עשה בחיל השריון בסיני. אריה היה ראש ועד שכונת הולדתו "יוספטל" שבמזרח העיר, במשך שנים רבות, דאג לפיתוחה ושגשוגה של השכונה ולרווחתם של תושבי המקום במגוון תחומים: סיוע במתן מזון לנזקקים, שותף פעיל בנושאי החינוך בשכונה והפעילויות במתנ"ס ובהנהלה.