יום אחד, בעוד הרבה שנים, אני אקום בבוקר, אשטוף פנים, אכין קפה לשפרה אשתי, אתיישב במרפסת ואשאל את עצמי-

מה עשיתי בחיים האלה?

עשיתי דברים שאני אוהב? טיילתי? הקמתי משפחה? קניתי בית בגליל? 

אולי אפילו תרמתי כסף לחולי סרטן? אולי התנדבתי בארגונים ירוקים? אולי השתתפתי בהפגנה למען דובים נכחדים?

אני רוצה לחשוב שבאותו רגע על המרפסת בגליל, אני אחשוב על מישהו. בן אדם אחד, לא צריך יותר. מישהו שהייתי משמעותי בשבילו, שעשיתי משהו ששיפר לו את החיים אפילו קצת. אדם שבלעדיי החיים שלו היו נראים אחרת. יכול להיות שמישהו אחר היה עוזר לו טוב יותר או פחות, אבל אף אחד לא היה משפיע עליו כמוני.
 
יש הרבה אנשים טובים שמנסים לעשות טוב בעולם. למצוא תרופה לסרטן, לעודד הפרדת פסולת, להשיג שלום עולמי. לעשות דברים גדולים, לשנות את העולם. אלו הם אנשים מיוחדים, מהסוג שגורם לך לחשוב שאולי לא הכל אבוד, שאולי המקום הזה  בעצם לא כזה גרוע.

עליי זה קצת גדול. אני רוצה להשפיע בדברים הקטנים. לראות נער במצוקה ולתת לו תקווה, לפגוש זקן בודד ולארח לו חברה, לשמוע על אדם שפוטר מהעבודה ולעזור לו למצוא אחת חדשה.

חיים משמעותיים לא נמדדים רק בשרי מלחמה ומגלי ארצות. הם נמדדים בדברים הקטנים, באנשים הפשוטים שעושים קצת ומשפיעים הרבה.

הייתי רוצה לשבת במרפסת, לשתות קפה עם שפרה, למרוח חיוך מטומטם על הפנים ולדעת שיש בעולם הזה מישהו אחד שבלעדיי חייו היו נראים אחרת.