בחלק הראשון כבר הצבענו על כך שהמציאות בתחום הכשרות בישראל אינה מי יודע מה, ומה שמתבקש הוא שינוי רציני.
 
שר הדתות, נפתלי בנט וסגנו הרב אלי בן דהאן, פרסמו לפני מספר חודשים רשימה של צעדים מתוכננים, אותה הגדירו 'רפורמה בשירותי הדת', וגם אליה נתייחס בהמשך וננסה לבחון מה מבין מה שהובטח והוצהר – גם קרם עור וגידים.
 
אבל עוד לפני זה, בואו נבחן מה מציעים לנו, אסף גרינוולד, נועם בנייה ואסתר בראון-בן דוד, חבורת המלומדים שכתבה את נייר העמדה המקיף והמעמיק בו אנו עוסקים, מטעם 'השגחה עליונה' והמכון לאסטרטגיה ציונית.
 

בגדול, לכאורה נבחנים ארבעה מודלים להשגחה על הכשרות במדינה.  

 
המודל הראשון הוא אימוץ דרך הפעולה הקיימת בארה"ב. מודל זה מועלה על ידי גופים ששואפים לקדם ערכי שוק חופשי במדינה.
 
משמעות יישום המודל בישראל היא שהרבנות תחדל מלספק שירותים כלשהם בתחום הכשרות והשוק ייפתח לתחרות חופשית בין גופי הכשרות הפרטיים. התערבות המדינה, עפ"י מודל זה,  תהיה מינימאלית ותתמקד בעיקר במניעת הונאות צרכניות שונות.
 
מיותר לפרט את חסרונותיו. מודל הפרטת מערך הכשרות אכן קיים בחו"ל, ובחלק מהמקומות הוכיח את עצמו. עם זאת, המציאות בישראל שונה. מלבד הקשיים הפוליטיים העצומים שהדבר כולל והדיונים הערכיים העמוקים שהוא מצריך – לא בהכרח יביא לשינוי המיוחל לטובת צרכני המזון הכשר. 
 

 מודל שני הוא שהרבנות תשנה את ייעודה כספקית שירותי כשרות ותעבור להוות גוף רגולטורי בלבד. למעשה, הרבנות תחדל מלהוות שחקן בשוק הקיים ותהפוך לגוף המווסת ומסדיר את שאר השחקנים בשוק, גופי הכשרות הפרטיים. כל גוף שעונה לקריטריונים ברורים אשר ייקבעו על-ידי הרבנות יקבל רישיון להקמת מערך כשרות עצמאי ויהיה זכאי לקחת חלק בשוק החופשי. לשם כך, הרבנות כגוף רגולטורי תקבל סמכויות נרחבות, ובתוך כך: בקרה, פיקוח, אכיפה, ענישה, הגדרת נהלים, הצבת דרישות הלכתיות וכו'. בדרך זו הרבנות תוודא כי הגופים הפרטיים עומדים הן בדרישות הפונקציונאליות השונות והן בדרישות ההלכתיות.

 
 
גם מודל זה מצריך שינוי משמעותי בחוק, דבר שמעמיד קושי גדול מבחינת הישימות הפוליטית.  
 

מודל שלישי - "רבנות אחידה ויחידה". על פי מודל זה, השינוי לא יהיה בין הגופים מעניקי הכשרות לבין הצרכנים אלא בין הרבנות הראשית לרבנויות המקומיות: בשונה מהמצב הנוכחי, הרבנות הראשית תקבל סמכויות בלעדיות לקביעת נהלים מנהלתיים והלכתיים להענקת תעודות כשרות, דבר שיוביל לצמצום משמעותי במקומו ובמעמדו של הרב המקומי, אשר יהפוך למוציא-לפועל בלבד של החלטות הרבנות הראשית.

הדבר יוביל לשוויון בין העסקים המבקשים תעודת כשרות ולהתנהלות מסודרת ושקופה יותר מבחינה מערכתית.
 
חסרונות המודל: ראשית, המודל יביא לכך שלא יהיה שום תמריץ שיגרום לרבנות לשפר עצמה בכל הנוגע לעבודתה בתחום הכשרות, לאור זאת שלא יהיו לה כל מתחרים. הבד"צים ימשיכו להוות גופי הכשרות שעליהם, בפועל, סומך ציבור צרכני המזון הכשר, וכך לא תהיה הוזלה במחיר המזון הכשר. בנוסף, מעמדם ותפקידם של הרבנים המקומיים ייפגע בצורה משמעותית והם יהפכו לפקידים ומוציאים לפועל בלבד בכל הנוגע לתחום הכשרות. כמו כן, המודל הזה מגביל ומצמצם מאוד את חוות דעתם האישית של אנשי הרבנות המקומית לגבי אמינותו של בעל עסק המבקש להציג ללקוחותיו תעודת כשרות. 
 
 הפתרון המומלץ - פתיחת אזורי הכשרות
מחברי נייר העמדה באים בהצעה משלהם: פתיחת אזורי הכשרות. משמעות הדבר היא כי בעל עסק לא יהיה מחויב לפנות לרב המקומי המכהן בתחום השיפוט שבו הוא ממוקם על מנת לרכוש שירותי השגחת כשרות, אלא יהיה בכוחו לפנות לרבנים מקומיים נוספים.
 
תוקם מנהלת כשרות ברבנות הראשית, אשר תפעיל גוף הלכתי עליון וגוף מנהלתי עליון לתחום הכשרות. תפקידיו של הגוף ההלכתי יהיו:

1. קביעת הגדרות הלכתיות מינימאליות להענקת תעודת כשרות על ידי רבנות מקומית.
2. בחינת תלונות כנגד רבנים מקומיים על כך שהם פועלים באופן מקל מדי או אף בניגוד להלכה בכל הנוגע לפיקוח על הכשרות. 

גוף זה יכלול שלושה רבנים, אשר ייבחרו ישירות על ידי הרבנים הראשיים לישראל. הרבנים הנבחרים יהיו כאלו המתמחים במיוחד בהלכות כשרות.
תפקידיו של הגוף המנהלתי יהיו:

• קביעת נוהלי עבודה סדורים לרבנויות המקומיות בכל הנוגע לניהול הכשרות.
• פיקוח מנהלתי שוטף על הרבנויות המקומיות. 

דברי הסבר: פתיחת אזורי הכשרות מעלה חשש כי רב מקומי יוריד את הדרישות ההלכתיות והמנהלתיות מעסק המבקש ו/או המחזיק תעודת כשרות - למינימום, וכך ירחיב הרב את היקף השפעתו ומעמדו בעזרת הענקת תעודות כשרות למספר רב ביותר של עסקים. דבר זה יכול להוביל לאיכות השגחה נמוכה על המזון הנמכר ו/או על המזון המיוצר, וכך לפגיעה באמון הציבור בתעודת הכשרות הממלכתית. על מנת להתמודד עם חשש זה, הצעת מחברי נייר העמדה היא כי תוקם מנהלת כשרות ברבנות הראשית, אשר תפעיל גופים שיפקחו הן מהבחינה ההלכתית והן מהבחינה המנהלתית.
בנוסף, תוקם מערכת ממוחשבת לניהול המידע בכל הנוגע לעסקים המחזיקים כעת ושהחזיקו בעבר תעודת כשרות מטעם רב מקומי. המידע למערכת יוזן על ידי הרבנויות המקומיות וישוקף באתר הרבנות הראשית, דבר שיאפשר הן לרבנים המקומיים השונים, הן לרבנות הראשית והן לצרכני הכשרות לקבל כל מידע שבו הם מעוניינים בנוגע לאיכות הכשרות של כל עסק בישראל. כמו כן, המערכת תבצע מעקב אחר סטאטוס בקשות חדשות לקבלת תעודת כשרות.
השינוי החקיקתי המוצע לעיל מעלה שני חששות עיקריים: הראשון – שהרב המשגיח יהיה מרוחק מדי מהעסק המושגח; השני – שכאשר ישנו רב מקומי שמקל מדי בדרישותיו ההלכתיות והמנהלתיות לקבלת תעודת כשרות, יפנו אליו עסקים רבים לצורך רכישת שירותי השגחה וכך יוכשלו צרכני המזון הכשר במקומות רבים ברחבי הארץ. מטרת הסעיפים שלהלן הנה להתמודד עם הבעיות הללו. לדעת מחברי נייר העמדה, די יהיה באימוץ אחד מהם על מנת להתמודד עם שתי הבעיות.  
 
                                                
סעיף 1
המדינה תחולק לכ- 40 אזורים. עסק יוכל לרכוש שירותי השגחה ותעודת כשרות רק מרבנים מקומיים המצויים באזורו. כך, עסק לא יוכל לפנות לרבנות המרוחקת ממנו מרחק לא-סביר. מצד אחד, תתאפשר תחרות בין הרבנויות, ומצד שני לא ייווצר מצב שבו רבנות מעניקה תעודת כשרות לעסק שקשה לה להשגיח עליו בפועל.
           סעיף נוסף: רב מקומי אשר יהיה מוסמך להעניק שירותי כשרות לעסק שאיננו בתחום אחריותו יהיה אך ורק רב מקומי בעיר המונה לא פחות מכ-110 אלף תושבים. אזורים קטנים יותר יצטרכו להתאגד, לצורך העניין, לכדי אזור אחד המכיל מספר כזה של תושבים.
 
ההיגיון: הנחת היסוד כי רבנים של ערים גדולות   הנם בדרך כלל בני סמכא הלכתיים גדולים יותר מאשר רבנים של יישובים קטנים, ומתוך הנחה שחיבור של כמה רבנים לתת תעודת כשרות ביחד יביא לפיקוח הדדי ביניהם ויקשה מאוד על ביצוע שחיתויות. 
 

יתרונות ההצעה

 

1. תחרות וייעול: תחרות בתחום הכשרות מובילה להתייעלות כלל-מערכתית בכל ההיבטים, דבר שיפעל הן לטובת צרכני המזון הכשר והן לטובת העסקים המבקשים להחזיק תעודת כשרות. כך, הרבנויות יתנהלו באופן מסודר ושקוף יותר כלפי העסקים וכלפי הצרכנים בכל הנוגע לתחומים הבאים:
2.  

* קריטריונים שייקבעו להענקת תעודת כשרות או להסרתה – הן הקריטריונים ההלכתיים והן הקריטריונים האדמיניסטרטיביים.
* קריטריונים לקביעת היקף שעות עבודת המשגיח בעסק המבקש תעודת כשרות.
 
כמו כן, הרבנויות יפעלו לגיוס משגיחי הכשרות האמינים, המקצועיים והאדיבים ביותר שניתן וכן ישקיעו רבות בשיפור מומחיותם בתחומים הרלוונטיים על מנת להעניק את השירות היעיל והראוי ביותר לעסקים ולצרכני המזון.
 
שוויון: פתיחת האזורים תביא לשוויון בין העסקים ולא יארע שוב ששני עסקים שכנים מתנהלים באופן דומה מבחינה הלכתית ומנהלית, אך רק אחד מהם זוכה לתעודת כשרות ממלכתית.  
 

1. צמצום כוחם של בד"צים ורבנים מקומיים פוליטיים: פתיחת האזורים תמנע מצב שבו רב מקומי מתנה הענקת תעודת כשרות ממלכתית ברכישת/אי-רכישת שירותי כשרות מבד"צ, שכן יהיה בכוחו של העסק לפנות לרב מקומי אחר אשר לא מתנה זאת.

 

1. ישימות פוליטית: כשברקע הולכים וגוברים הקולות להפרטת מערך הכשרות, כמו גם יתר שירותי הדת, פתיחת האזורים בכשרות תאפשר ביצוע שינוי משמעותי בתחום מבלי לבצע הפרטה. כך, עבור הקבוצות שערך שמירת סמכות המדינה בנושאי דת חשוב להן, הדבר לא ייתפס כפגיעה, ולמעשה אף להפך.

 
 

1. צמצום הכפייה על העסק המבקש שירותי כשרות: עסקים יוכלו לפנות למעניקי שירותי כשרות נוספים מלבד הרב המקומי שאליו הם כפופים כעת, וכך התלות המוחלטת ברב המקומי תיפסק.
2. "עשה לך רב": פתיחת האזורים תאפשר לעסק לרכוש שירותי השגחה מרב אשר בדרכו ההלכתית הוא מאמין ולפיה הוא מעוניין להתנהל.  

 

1. הגדלת מספר בתי העסק הכשרים: מהלך פתיחת האזורים צפוי להביא לייעול בתהליך קבלת תעודת כשרות ובהתנהלות הרבנות הראשית. אם אכן כך יארע, סביר כי תיווצר עלייה בביקוש לתעודות כשרות, דבר שיהיה בעיקר לרוחו של הציבור הדתי והציבור שומר המסורת, אשר יוכלו ליהנות ממספר רב יותר של עסקים כשרים.

 
 

1. הורדת מחירי הכשרות: ייתכן כי העלאת האמון בתעודת הכשרות הממלכתית תביא לירידה בדרישה לפיקוח והשגחה מצד בד"צים, מה שיאפשר לעסקים לחסוך עלויות וכך להוזיל את מחירי המזון. על מנת למכור מזון בפיקוח "מהודר" לא יהיה בהכרח צורך לרכוש שירותי כשרות כפולים מצד רבנות מקומית ומצד בד"צ גם יחד.

 
 

1. התמחות ופניה למומחה: לאור כך שעסק פרטי מחויב לפנות לרב המקומי בשטחו הוא מצוי לצורך קבלת תעודת כשרות, קורה לא פעם שרבנים שאינם די בקיאים בדיני כשרות מוסמכים להעניק שירותי השגחה. הבעיה מתעצמת אף יותר כאשר מדובר במפעלים ובגופי ייצור מזון מורכבים: שם, הצורך במומחיות ובקיאות לגבי אופן התנהלות המערכת ולגבי תפעול המכשירים המשוכללים השונים גדול, וחוסר ניסיון מצד הרב המעניק תעודת כשרות, מצד המפקח או מצד המשגיח עלולים לפגוע הן בהתנהלות הגוף הפרטי והן באיכות ההשגחה, ומכאן באיכות כשרות המזון. פתיחת האזורים תאפשר למנהלי גופי ייצור ועיבוד מזון מורכבים לפנות לרב המקומי ולרבנות המקומית המתמחים בהשגחה על גופים מסוגם וכך לזכות בשירותי ההשגחה המקצועיים והראויים ביותר, לטובת עצמם ולטובת הצרכנים.

 

התנגדויות צפויות ומענה

 
 פנייה לרבנים מקלים
 
פתיחת אזורי הכשרות תאפשר לעסקים לפנות לרב המקומי המקל ביותר, דבר שיוביל לפגיעה ביוקרתה של תעודת הכשרות הממלכתית. אם רב מקומי כלשהו אף יחרוג מהנהלים ויקל באופן הנוגד את ההלכה – צפוי כי עסקים רבים, בפרט כאלה שתחום הכשרות אינו חשוב להם אלא מבחינה שיווקית, יפנו אליו וכך יספקו ללקוחותיהם מזון שכשרותו מוטלת בספק.
 
כמו כן, בעל עסק שלא קיבל את אישורו של הרב המקומי מפאת יושרו של הראשון, יוכל לפנות לשירותיו של רב מקומי אחר, שייתכן ש"יאשר" אותו משום שאין בידיו כל המידע הרלוונטי לגבי בית העסק.
 
מענה: הקמת "מנהלת כשרות" ברבנות הראשית שתפעיל גוף הלכתי עליון וגוף מנהלתי עליון. גוף זה ינהל, בין היתר, מערכת ניהול מידע שבה ירוכזו כלל הנתונים לגבי כל עסק שהחזיק בעבר תעודת כשרות, שמחזיק בכזו כעת ושהגיש בקשה לקבלת תעודה; כך, אם בקשתו של עסק מסוים לקבלת תעודה סורבה על ידי רבנות אחת והוא יפנה לאחר מכן לרבנות אחרת – אותה רבנות תוכל להיות מודעת לסירוב של הרבנות הקודמת, ולהתחשב בשיקוליה, שיוכנסו גם הם למערכת המידע הממוחשבת. דרך התמודדות נוספת תהיה בהגבלת פתיחת אזורי הכשרות על ידי מתן אפשרות הענקת שירותי כשרות מחוץ לתחום המועצה המקומית רק לרב של  יישוב המונה יותר מ-011,111 תושבים או למספר רבנים יחד.
 
קושי בהשגחה מפאת מרחק גיאוגרפי  
 
רב מקומי המעניק כשרות לעסק המרוחק ממנו מאוד מבחינה גיאוגרפית יתקשה בפועל להשגיח ולפקח על העסק, בבחינת "רחוק מהעין – רחוק מהלב".
 
מענה: מענה אפשרי לכך יהיה חלוקת המדינה לכ-40 אזורים ומתן אפשרות לעסק לקבל שירותי כשרות רק מאחת הרבנויות שבאזורו.
 
 
התנהלות מערכת ציבורית
 
כשם שאין אדם בוחר שופט כראות עיניו, כך אין הוא זכאי לבחור רב כראות עיניו. במנהל הציבורי לא מקובל שהאזרח מקבל השירות יבחר את הפקיד שיעניק לו את השירות המבוקש.
 
מענה: אזרח לא זכאי לבחור פקיד ציבור לקבלת מענה לצורך כלשהו, משום שמדובר בצורך שהמענה אליו לא כולל שיקול דעת מצד הפקיד אלא ביצוע בלבד בהתאם לקריטריונים. כך, למשל, אזרח זכאי להחליט היכן יוציא רישיון נהיגה או לאיזה בית חולים יפנה. בתחום הכשרות, מרחב שיקול הדעת של הרב המקומי, הפקיד הציבורי האחראי בתחום, גדול מאוד, והדבר, כנאמר לעיל, אף מחוזק על ידי פסיקת בית המשפט. לכן, יש מקום לאפשר לאזרח לבחור בעצמו את פקיד הציבור אשר יעניק לו שירותי כשרות, והדבר אינו דומה כלל לבחירת שופט.
 
פגיעה בעיקרון 'מרא דאתרא'  
 
פתיחת האזורים בכשרות תפגע בעיקרון 'מרא דאתרא', שמשמעותו היא הענקת סמכות הלכתית בלעדית לרב המקומי בתחום שליטתו.
 
 
מענה: הנוהג של אישור תעודת הכשרות על ידי הרב המקומי נעוץ בתקופה שבה הרב הכיר את בני עירו, ועל כן היה מוסמך להתיר או לפסול בקשות לתעודות כשרות. אולם כיום, לאור גודלן של הערים, אין הרב מכיר את הפונים אליו, ולכן באותה מידה שהוא מוסמך לאשר תעודות כשרות עבור בעלי עסקים תושבי העיר, כך ראוי שהוא יוסמך לאשר תעודות כשרות לבעלי עסקים מערים אחרות.
(עד כאן הפרק השני בסוגיית הכשרות. בפרק השלישי, אי"ה, על משגיחי הכשרות – כמה, איך והאם נכון לסמוך עליהם).