דת- מדינה
כשרות: בעיות במערך הכשרות והצעות לפתרונן
ד' תשרי ה'תשע"ה 28/09/2014
מערכת ′פיתה′
בהמשך לשני הפרקים הקודמים שלנו, הפרק הנוכחי, גם הוא מנייר העמדה שהכינו אסף גרינוולד, נועם בניה ואסתר בראון-בן דוד מארגון "השגחה עליונה - סטודנטים לטובת מערך הכשרות", אשר הוקם כיוזמה סטודנטיאלית להבאת שינוי במערך הכשרות בישראל. הנייר נכתב בסיוע וייעוץ של אריאל פינקלשטיין מהמכון לאסטרטגיה ציונית, אשר עומד בראש פרויקט "שביל הזהב" להסדרת יחסי עם, דת ומדינה בישראל.
תלות המשגיח במושגח
הבעיה: תפקידו של משגיח הכשרות הוא לוודא כי האוכל המיוצר/המוגש בעסק אכן כשר על פי כללי ההלכה. לצורך כך עליו לפקח בפועל במשך שעות עבודה רבות על הנעשה בעסק. עם זאת, משגיח הכשרות איננו מצוי בעסק בכל שעות עבודת המטבח והוא פועל על פי העיקרון "בא ויוצא", כלומר, הוא רשאי לבקר בעסק בכל שעה שבה הוא מעוניין וכך מטיל את אימתו אף מבלי להיות נוכח. במקרים מסוימים המשגיח אף מחזיק במפתחות למחסן המזון ולמטבח, דבר שמאפשר לו גישה ישירה למוקדים המשמעותיים מבחינה הלכתית. היקף שעות עבודת המשגיח בעסק נקבע על ידי נציגי הרבנות המקומית במסגרת הליך הענקת תעודת הכשרות, והחלטתם בנושא מושפעת מסוג המזון הנמכר בעסק (בשרי/חלבי), מגודל העסק ומהיקף שעות פעילותו. זהות המשגיח נקבעת גם היא על ידי הרבנות המקומית, אך עם זאת, מעסיקו של המשגיח הוא בעל העסק, וממנו מקבל המשגיח את תלוש משכורתו בסוף החודש.
המשגיחים מצליחים להשגיח על מספר עסקים שונים בו-זמנית, כך שיוצא שכל אחד מהם מועסק במקביל על ידי מספר עסקים.
העובדה שמצד אחד תפקידו של המשגיח הוא לבקר את פעילות העסק ומצד שני הוא מהווה שכיר שלו יוצרת ניגוד עניינים מובהק ביותר, שהרי המשגיח חושש "לפתוח חזית" מול מעסיקו לאור ההשפעה האפשרית הכמעט ודאית של הדבר על משכורתו, ומעבר לכך, המשגיח מודע לכך כי אם ימליץ על הסרת תעודת הכשרות – כנראה היקף עבודתו יקטן. פתרונות שונים הוצעו כדי להתמודד עם בעיה זו, כאשר העיקרי שבהם הנו העסקת המשגיחים על ידי חברת כוח-אדם חיצונית שתגבה את הכספים מהעסקים המושגחים ותשלם בעצמה את המשכורת למשגיחים. פתרון דומה, שאף עלה כהצעת חוק בכנסת לפני מספר שנים הוא הקמת "רשות כשרות" ארצית ש"תגייס, תעסיק ותפעיל את כל משגיחי הכשרות לכלל בתי העסק בישראל".
כיום, בחלק מהרבנויות המשגיחים מועסקים על ידי חברת כוח אדם, מה שפתר, לפחות בצורה חלקית, את הבעיה שלעיל.
יצוין, כי אין תמימות-דעים בקרב מומחי הכשרות שעצם היותו של המשגיח מועסק על ידי המושגח אכן מהווה בעיה; לראיה, ארגון ה-OU, ארגון הכשרות הגדול בעולם, איננו מעסיק כמעט כלל משגיחים בעצמו ואלו מקבלים את משכורתם ישירות מהעסק המושגח. עם זאת, גם אם במקומות אחרים בעולם עצם היותו של המשגיח מועסק על ידי העסק ולא על ידי גוף הכשרות איננה פוגעת באיכות עבודתו, ייתכן כי המציאות הישראלית, שבה הסנקציות המוטלות על עברייני כשרות אינן מרתיעות דיין וההתנהלות הכללית של הגופים העוסקים בכשרות (הן הרבנות והן הבד"צים) איננה מוסדרת ומתואמת כמו בחו"ל, לא מאפשרת לפעול באופן דומה ועל כן יש מקום לשקול דפוס פעולה שונה.
הפתרון: על מנת להתמודד עם חששם של המשגיחים מצמצום הכנסתם החודשית כתוצאה מהסרת התעודה מעסק שבאחריותם, יש לפעול לכך שמשכורתו החודשית של משגיח כשרות תהיה קבועה ולא תהיה תלויה במספר העסקים או סוג העסקים שעליהם הוא משגיח. כך, המשגיח לא יחשוש מהצפת בעיות וליקויים שאיתר בעסק ואף לא יחשוש מלהמליץ על הסרת תעודה מהמקום, אם הוא מוצא זאת לנכון.
איכות עבודתם של משגיחי הכשרות
הבעיה: לדעתנו, הבעיה המרכזית בכל הנוגע לפעילות ההשגחה היא שברוב המקרים מדובר בפועלים שלעתים אינם באמת בקיאים בהלכות כשרות. משכורתו של משגיח כשרות נחשבת נמוכה במונחי שוק העבודה בישראל. לאור זאת, מרבית ממשגיחי הכשרות הם גברים (ומיעוטן נשים) אשר השכלתם נמוכה ועבורם עבודה כמשגיח כשרות הנה בררת מחדל. הדבר מביא, במקרים רבים, לאיכות עבודה ירודה של המשגיחים; בתוך כך נשמעות טענות רבות על משגיחים שלמרות דיווחיהם כמעט שאינם מגיעים לעסק הנמצא תחת אחריותם; על משגיחים שבזמן שהותם בעסק לא מבצעים בפועל בדיקה של מוצרי המזון ואופן הכנתם; על משגיחים שמשכורתם משולמת במזומן בלבד, ללא תלוש; ובמקרי קיצון אף על משגיחים אשר תמורת כספים מסכימים "להעלים עין" מעניינים אשר בעל העסק מעוניין להסתיר. יודגש, כי אין הכוונה שכלל משגיחי הכשרות בישראל אינם ראויים או שלא ניתן לסמוך על עבודתם, אלא שבמקומות רבים נשמעות טענות דומות, מה שמעלה חשד כי יש – לפחות ברמה מסוימת – אמת בדבר.
מכל מקום עולה מן השטח כי ישנן בעיות חמורות באשר לאיכות העבודה של המשגיחים.
הפתרון: יש לפעול לשיפור איכות כוח-האדם בתחום זה. לצורך כך, המלצתנו היא כי יש לדרוש מבעל עסק המחזיק בתעודת כשרות להתקין מצלמות בעסק, אשר ישדרו במשך כל שעות היממה למחשבו של המשגיח. פעולה זו תביא לצמצום בכוח האדם הנדרש, וכך הכסף שייחסך ישמש להעלאת משכורת המשגיח, והדבר יביא להעלאת הביקוש לתפקיד המשגיח וכך ימשוך לתחום אנשים בעלי יכולות גבוהות יותר המוכשרים בהתאם.
כמו כן, יש לקבוע מהן סמכויותיו של משגיח הכשרות במסגרת תפקידו בעסק. יש לאפשר למשגיח לבקר בעסק בכל שעה ויש להפקיד בידיו מפתח למקומות החשובים במיוחד במסגרת הליך הכנת המזון (אזור אחסון המזון; המקרר; הכיריים; התנור).
על מנת להתמודד עם הבעיה שעסקים משלמים במזומן וללא תלוש מסודר למשגיחים, יש להטיל חובה על המשגיח להגיש מדי חודש צילום של תלוש המשכורת שלו למפקח עליו. צילומים אלו יתויקו ויישמרו ברבנות המקומית.
יבוא מזון כשר – נהלים לא ברורים
הבעיה: כנקבע בחוק בשר ומוצריו תשנ"ד, בשר המיובא לישראל חייב להיות בשר כשר. הרבנות הראשית מייבאת בשר כשר בעצמה, ובמקביל לכך גם גופי כשרות פרטיים מייבאים בשר. גוף פרטי המעוניין לייבא בשר מחויב לקבל עבור כך את אישור הרבנות הראשית. עם זאת, אין ברבנות כל נהלים לגבי קביעת זהותם של אותם גופים פרטיים. הדבר מביא לחוסר שוויון בין היבואנים השונים ואף מגיע עד כדי פגיעה משמעותית בפרנסתם של חלקם.
בנוגע לאישור כשרות רבנים בחו"ל: גם בתחום זה לא קיימים נהלים ברורים. אישורי הרבנות לייבא מוצרים הנמצאים תחת השגחתו של רב מסוים נעשים בעיקר על בסיס היכרות אישית ורושם אישי מאותו רב. בתוך כך, לעתים דווקא רבנים ידועים ומקובלים בציבור אינם מאושרים, ולעומת זאת, גופי כשרות מפוקפקים זוכים להכרה.
הפתרון: בעיה זו ניתן לפתור בקלות יחסית באמצעות קביעת נהלים ברורים: יש צורך בהסדרת הנהלים בנוגע לקביעה איזה בד"צ רשאי לייבא בשר כשר מחו"ל ובנוגע לאישור הכשרות של רבנים וגופי כשרות מחו"ל. כמו כן, על מנת להביא להעלאת אמון הציבור במערכת הכשרות הממלכתית, על הרבנות להגדיר באופן שקוף לציבור מהם הקריטריונים שבהם על בד"צ פרטי לעמוד על מנת שיקבל אישור לייבא מזון בעצמו ומהם הקריטריונים לאישורו או פסילתו של רב או גוף כשרות מחו"ל.
מחלקת פיקוח הונאה בכשרות –משאבים וסמכות מוגבלים
הבעיה: ברבנות הראשית פועלת "מחלקת פיקוח הונאה בכשרות" שמטרתה למנוע זיופים והונאות בכשרות. בתוך כך, תפקידה של המחלקה הוא, בין היתר:
- לאתר עסקים המחזיקים בתעודת כשרות, אך משווקים מזון שאיננו כשר.
- לפעול כנגד עסקים המגדירים עצמם "כשרים" למרות שאין בידם תעודת כשרות.
- לאתר עסקים המציגים לראווה תעודת כשרות, למרות שאינה בתוקף.
- להצביע על מוצרים "כשרים", אשר אין אף רב המשגיח כי אכן הם כאלו.
תפקידיה של המחלקה רבים, אך מספר הפקחים בפועל מצומצם ביותר ואיננו עולה על חמישה (!) בכל הארץ. לאור העובדה שהמחלקה אמונה על פיקוח ברמה הארצית, ניתן להסיק כי המשאבים העומדים לרשותה מקשים עליה לעמוד ביעדיה. מעבר לכך, לפקחי מחלקת הונאה בכשרות אין כיום סמכויות מכוח חוק איסור הונאה בכשרות לבצע את הפעולות הנדרשות מהם על מנת לבצע את תפקידם, ובתוך כך: דרישת הזדהות; דרישת מסירת ידיעות; נטילת דגימות; כניסה לבתי עסק ונטילת תעודת כשרות שאיננה בתוקף. הפקחים פועלים מכוח חוקים ותקנות שונים ובאופן מוגבל ביותר. מגבלות אלו משפיעות בצורה משמעותית על יכולתם של הפקחים למנוע זיופים והונאות בכשרות, דבר אשר גם הוא מהווה אחד הגורמים הפוגעים בתדמיתה של הרבנות הראשית לספק לקהל לקוחותיה מזון כשר, שהספק לגביו נמוך. זאת ועוד: גם אם הפקחים מחליטים להטיל קנס על עסק עבריין, זכותו של העסק לדרוש להישפט במקום לשלם את הקנס. עם זאת, לאור חוסר-יכולתה של הרבנות הראשית לעמוד במטלות המשפטיות הנדרשות בכל מקרה שבו עסק דורש לעמוד בפני שופט במקום לשלם את הקנס, הפך הקנס לכלי בעל אפקטיביות נמוכה: לפי נתוני משרד מבקר המדינה, בין השנים 2004-2011 רשמו פקחי מחלקת הונאה בכשרות 612 קנסות, שמתוכם רק חמישה (!) שולמו בפועל.
הפתרון: על מנת למנוע מצב שבו עסק מתחמק מתשלום קנס על ידי דרישה להישפט מתוך ידיעה כי אין לרבנות המשאבים להגיש בפועל תביעה כנגדו, המלצתנו היא כי תוקם ערכאת ערעור ברבנות הראשית אשר תדון בערעורים מצד בעלי עסקים שנקנסו על ידי מחלקת איסור הונאה בכשרות. בנוסף לכך, יש להרחיב את סמכויות פקחי מחלקת איסור הונאה בכשרות כך שיהיה בכוחם להטיל קנסות כבדים יותר מאלו האפשריים כיום על עברייני-כשרות.
אי-פיקוח על בד"צים
כאמור לעיל, בישראל פועלים כיום עשרות גופי כשרות פרטיים. גופים אלו מעידים על עצמם כי הם מעניקים שירותי השגחה ייחודיים ומהודרים יותר מאלו של הרבנות המקומית, ועל שירותים אלו הם גובים תשלום נוסף. כך, עלותו של מזון כשר בהשגחת בד"צ גבוהה מזה של מזון כשר "רגיל", ולעתים בעשרות אחוזים (ובמקרי-קיצון אף במאות אחוזים). הבעיה המשמעותית ביותר בכל הנוגע לבד"צים הנה חוסר-הפיקוח הקיים עליהם, אשר מאפשר להם להציג עצמם לציבור ככל העולה על רוחם, להרחיב את מעגל לקוחותיהם וכמות צרכני המזון המפוקח על-ידם ולגבות מהם מחירים גבוהים, ואף מופקעים, מבלי שתהיה לכך בהכרח הצדקה.
הפתרון: הגוף המנהלתי שיוקם ברבנות הראשית ינהל אתר אינטרנט שבו יובא לידיעת ציבור צרכני המזון הכשר מידע בנוגע לאופן הפעולה של הבד"צים - הן מהבחינה המנהלתית והן מהבחינה ההלכתית. כך, כל בד"צ יהיה מחויב לפרט במה אופן פעולתו ברמה המנהלתית וברמה ההלכתית שונה מזה של הרבנויות המקומיות. כל בד"צ יהיה מחויב לפרט על אלו החמרות הלכתיות הוא מקפיד בניגוד לרבנות הראשית ואת מקורן ההלכתי של אותן החמרות. כמו כן, כל בד"צ יהיה מחויב לפרט כיצד מתבצעת בפועל פעולת ההשגחה על כשרות המזון מצדו, כמה שעות מצוי המשגיח בעסק, מהן סמכויותיו וכו', וכאמור – כיצד הדבר שונה מאופן הפעולה של הרבנויות המקומיות. כך גם לגבי התשלום: כל בד"צ יהיה מחויב לדווח מהי עלות ההשגחה מצדו.
(בפרק הרביעי – והאחרון בסדרה - נדון ברפורמה עליה הכריזו שר הדתות נפתלי בנט וסגנו הרב אלי בן דהאן)
תגובות
(1 תגובות)
הוסף תגובה
הוסף תגובה
1.
wLTQpkgCJqgbjkKSp
This is way better than a brick & mortar estbnlishmeat.
Elouise
13/08/2016 23:24:04
בהמשך לשני הפרקים הקודמים שלנו, הפרק הנוכחי, גם הוא מנייר העמדה שהכינו אסף גרינוולד, נועם בניה ואסתר בראון-בן דוד מארגון "השגחה עליונה - סטודנטים לטובת מערך הכשרות", אשר הוקם כיוזמה סטודנטיאלית להבאת שינוי במערך הכשרות בישראל. הנייר נכתב בסיוע וייעוץ של אריאל פינקלשטיין מהמכון לאסטרטגיה ציונית, אשר עומד בראש פרויקט "שביל הזהב" להסדרת יחסי עם, דת ומדינה בישראל.
המשגיחים מצליחים להשגיח על מספר עסקים שונים בו-זמנית, כך שיוצא שכל אחד מהם מועסק במקביל על ידי מספר עסקים.
העובדה שמצד אחד תפקידו של המשגיח הוא לבקר את פעילות העסק ומצד שני הוא מהווה שכיר שלו יוצרת ניגוד עניינים מובהק ביותר, שהרי המשגיח חושש "לפתוח חזית" מול מעסיקו לאור ההשפעה האפשרית הכמעט ודאית של הדבר על משכורתו, ומעבר לכך, המשגיח מודע לכך כי אם ימליץ על הסרת תעודת הכשרות – כנראה היקף עבודתו יקטן. פתרונות שונים הוצעו כדי להתמודד עם בעיה זו, כאשר העיקרי שבהם הנו העסקת המשגיחים על ידי חברת כוח-אדם חיצונית שתגבה את הכספים מהעסקים המושגחים ותשלם בעצמה את המשכורת למשגיחים. פתרון דומה, שאף עלה כהצעת חוק בכנסת לפני מספר שנים הוא הקמת "רשות כשרות" ארצית ש"תגייס, תעסיק ותפעיל את כל משגיחי הכשרות לכלל בתי העסק בישראל".
כיום, בחלק מהרבנויות המשגיחים מועסקים על ידי חברת כוח אדם, מה שפתר, לפחות בצורה חלקית, את הבעיה שלעיל.
יצוין, כי אין תמימות-דעים בקרב מומחי הכשרות שעצם היותו של המשגיח מועסק על ידי המושגח אכן מהווה בעיה; לראיה, ארגון ה-OU, ארגון הכשרות הגדול בעולם, איננו מעסיק כמעט כלל משגיחים בעצמו ואלו מקבלים את משכורתם ישירות מהעסק המושגח. עם זאת, גם אם במקומות אחרים בעולם עצם היותו של המשגיח מועסק על ידי העסק ולא על ידי גוף הכשרות איננה פוגעת באיכות עבודתו, ייתכן כי המציאות הישראלית, שבה הסנקציות המוטלות על עברייני כשרות אינן מרתיעות דיין וההתנהלות הכללית של הגופים העוסקים בכשרות (הן הרבנות והן הבד"צים) איננה מוסדרת ומתואמת כמו בחו"ל, לא מאפשרת לפעול באופן דומה ועל כן יש מקום לשקול דפוס פעולה שונה.
תלות המשגיח במושגח
הבעיה: תפקידו של משגיח הכשרות הוא לוודא כי האוכל המיוצר/המוגש בעסק אכן כשר על פי כללי ההלכה. לצורך כך עליו לפקח בפועל במשך שעות עבודה רבות על הנעשה בעסק. עם זאת, משגיח הכשרות איננו מצוי בעסק בכל שעות עבודת המטבח והוא פועל על פי העיקרון "בא ויוצא", כלומר, הוא רשאי לבקר בעסק בכל שעה שבה הוא מעוניין וכך מטיל את אימתו אף מבלי להיות נוכח. במקרים מסוימים המשגיח אף מחזיק במפתחות למחסן המזון ולמטבח, דבר שמאפשר לו גישה ישירה למוקדים המשמעותיים מבחינה הלכתית. היקף שעות עבודת המשגיח בעסק נקבע על ידי נציגי הרבנות המקומית במסגרת הליך הענקת תעודת הכשרות, והחלטתם בנושא מושפעת מסוג המזון הנמכר בעסק (בשרי/חלבי), מגודל העסק ומהיקף שעות פעילותו. זהות המשגיח נקבעת גם היא על ידי הרבנות המקומית, אך עם זאת, מעסיקו של המשגיח הוא בעל העסק, וממנו מקבל המשגיח את תלוש משכורתו בסוף החודש.המשגיחים מצליחים להשגיח על מספר עסקים שונים בו-זמנית, כך שיוצא שכל אחד מהם מועסק במקביל על ידי מספר עסקים.
העובדה שמצד אחד תפקידו של המשגיח הוא לבקר את פעילות העסק ומצד שני הוא מהווה שכיר שלו יוצרת ניגוד עניינים מובהק ביותר, שהרי המשגיח חושש "לפתוח חזית" מול מעסיקו לאור ההשפעה האפשרית הכמעט ודאית של הדבר על משכורתו, ומעבר לכך, המשגיח מודע לכך כי אם ימליץ על הסרת תעודת הכשרות – כנראה היקף עבודתו יקטן. פתרונות שונים הוצעו כדי להתמודד עם בעיה זו, כאשר העיקרי שבהם הנו העסקת המשגיחים על ידי חברת כוח-אדם חיצונית שתגבה את הכספים מהעסקים המושגחים ותשלם בעצמה את המשכורת למשגיחים. פתרון דומה, שאף עלה כהצעת חוק בכנסת לפני מספר שנים הוא הקמת "רשות כשרות" ארצית ש"תגייס, תעסיק ותפעיל את כל משגיחי הכשרות לכלל בתי העסק בישראל".
כיום, בחלק מהרבנויות המשגיחים מועסקים על ידי חברת כוח אדם, מה שפתר, לפחות בצורה חלקית, את הבעיה שלעיל.
יצוין, כי אין תמימות-דעים בקרב מומחי הכשרות שעצם היותו של המשגיח מועסק על ידי המושגח אכן מהווה בעיה; לראיה, ארגון ה-OU, ארגון הכשרות הגדול בעולם, איננו מעסיק כמעט כלל משגיחים בעצמו ואלו מקבלים את משכורתם ישירות מהעסק המושגח. עם זאת, גם אם במקומות אחרים בעולם עצם היותו של המשגיח מועסק על ידי העסק ולא על ידי גוף הכשרות איננה פוגעת באיכות עבודתו, ייתכן כי המציאות הישראלית, שבה הסנקציות המוטלות על עברייני כשרות אינן מרתיעות דיין וההתנהלות הכללית של הגופים העוסקים בכשרות (הן הרבנות והן הבד"צים) איננה מוסדרת ומתואמת כמו בחו"ל, לא מאפשרת לפעול באופן דומה ועל כן יש מקום לשקול דפוס פעולה שונה.
הפתרון: על מנת להתמודד עם חששם של המשגיחים מצמצום הכנסתם החודשית כתוצאה מהסרת התעודה מעסק שבאחריותם, יש לפעול לכך שמשכורתו החודשית של משגיח כשרות תהיה קבועה ולא תהיה תלויה במספר העסקים או סוג העסקים שעליהם הוא משגיח. כך, המשגיח לא יחשוש מהצפת בעיות וליקויים שאיתר בעסק ואף לא יחשוש מלהמליץ על הסרת תעודה מהמקום, אם הוא מוצא זאת לנכון.
איכות עבודתם של משגיחי הכשרות
הבעיה: לדעתנו, הבעיה המרכזית בכל הנוגע לפעילות ההשגחה היא שברוב המקרים מדובר בפועלים שלעתים אינם באמת בקיאים בהלכות כשרות. משכורתו של משגיח כשרות נחשבת נמוכה במונחי שוק העבודה בישראל. לאור זאת, מרבית ממשגיחי הכשרות הם גברים (ומיעוטן נשים) אשר השכלתם נמוכה ועבורם עבודה כמשגיח כשרות הנה בררת מחדל. הדבר מביא, במקרים רבים, לאיכות עבודה ירודה של המשגיחים; בתוך כך נשמעות טענות רבות על משגיחים שלמרות דיווחיהם כמעט שאינם מגיעים לעסק הנמצא תחת אחריותם; על משגיחים שבזמן שהותם בעסק לא מבצעים בפועל בדיקה של מוצרי המזון ואופן הכנתם; על משגיחים שמשכורתם משולמת במזומן בלבד, ללא תלוש; ובמקרי קיצון אף על משגיחים אשר תמורת כספים מסכימים "להעלים עין" מעניינים אשר בעל העסק מעוניין להסתיר. יודגש, כי אין הכוונה שכלל משגיחי הכשרות בישראל אינם ראויים או שלא ניתן לסמוך על עבודתם, אלא שבמקומות רבים נשמעות טענות דומות, מה שמעלה חשד כי יש – לפחות ברמה מסוימת – אמת בדבר.מכל מקום עולה מן השטח כי ישנן בעיות חמורות באשר לאיכות העבודה של המשגיחים.
הפתרון: יש לפעול לשיפור איכות כוח-האדם בתחום זה. לצורך כך, המלצתנו היא כי יש לדרוש מבעל עסק המחזיק בתעודת כשרות להתקין מצלמות בעסק, אשר ישדרו במשך כל שעות היממה למחשבו של המשגיח. פעולה זו תביא לצמצום בכוח האדם הנדרש, וכך הכסף שייחסך ישמש להעלאת משכורת המשגיח, והדבר יביא להעלאת הביקוש לתפקיד המשגיח וכך ימשוך לתחום אנשים בעלי יכולות גבוהות יותר המוכשרים בהתאם.
כמו כן, יש לקבוע מהן סמכויותיו של משגיח הכשרות במסגרת תפקידו בעסק. יש לאפשר למשגיח לבקר בעסק בכל שעה ויש להפקיד בידיו מפתח למקומות החשובים במיוחד במסגרת הליך הכנת המזון (אזור אחסון המזון; המקרר; הכיריים; התנור).
על מנת להתמודד עם הבעיה שעסקים משלמים במזומן וללא תלוש מסודר למשגיחים, יש להטיל חובה על המשגיח להגיש מדי חודש צילום של תלוש המשכורת שלו למפקח עליו. צילומים אלו יתויקו ויישמרו ברבנות המקומית.
יבוא מזון כשר – נהלים לא ברורים
הבעיה: כנקבע בחוק בשר ומוצריו תשנ"ד, בשר המיובא לישראל חייב להיות בשר כשר. הרבנות הראשית מייבאת בשר כשר בעצמה, ובמקביל לכך גם גופי כשרות פרטיים מייבאים בשר. גוף פרטי המעוניין לייבא בשר מחויב לקבל עבור כך את אישור הרבנות הראשית. עם זאת, אין ברבנות כל נהלים לגבי קביעת זהותם של אותם גופים פרטיים. הדבר מביא לחוסר שוויון בין היבואנים השונים ואף מגיע עד כדי פגיעה משמעותית בפרנסתם של חלקם.בנוגע לאישור כשרות רבנים בחו"ל: גם בתחום זה לא קיימים נהלים ברורים. אישורי הרבנות לייבא מוצרים הנמצאים תחת השגחתו של רב מסוים נעשים בעיקר על בסיס היכרות אישית ורושם אישי מאותו רב. בתוך כך, לעתים דווקא רבנים ידועים ומקובלים בציבור אינם מאושרים, ולעומת זאת, גופי כשרות מפוקפקים זוכים להכרה.
הפתרון: בעיה זו ניתן לפתור בקלות יחסית באמצעות קביעת נהלים ברורים: יש צורך בהסדרת הנהלים בנוגע לקביעה איזה בד"צ רשאי לייבא בשר כשר מחו"ל ובנוגע לאישור הכשרות של רבנים וגופי כשרות מחו"ל. כמו כן, על מנת להביא להעלאת אמון הציבור במערכת הכשרות הממלכתית, על הרבנות להגדיר באופן שקוף לציבור מהם הקריטריונים שבהם על בד"צ פרטי לעמוד על מנת שיקבל אישור לייבא מזון בעצמו ומהם הקריטריונים לאישורו או פסילתו של רב או גוף כשרות מחו"ל.
מחלקת פיקוח הונאה בכשרות –משאבים וסמכות מוגבלים
הבעיה: ברבנות הראשית פועלת "מחלקת פיקוח הונאה בכשרות" שמטרתה למנוע זיופים והונאות בכשרות. בתוך כך, תפקידה של המחלקה הוא, בין היתר:
- לאתר עסקים המחזיקים בתעודת כשרות, אך משווקים מזון שאיננו כשר.
- לפעול כנגד עסקים המגדירים עצמם "כשרים" למרות שאין בידם תעודת כשרות.
- לאתר עסקים המציגים לראווה תעודת כשרות, למרות שאינה בתוקף.
- להצביע על מוצרים "כשרים", אשר אין אף רב המשגיח כי אכן הם כאלו.
הפתרון: על מנת למנוע מצב שבו עסק מתחמק מתשלום קנס על ידי דרישה להישפט מתוך ידיעה כי אין לרבנות המשאבים להגיש בפועל תביעה כנגדו, המלצתנו היא כי תוקם ערכאת ערעור ברבנות הראשית אשר תדון בערעורים מצד בעלי עסקים שנקנסו על ידי מחלקת איסור הונאה בכשרות. בנוסף לכך, יש להרחיב את סמכויות פקחי מחלקת איסור הונאה בכשרות כך שיהיה בכוחם להטיל קנסות כבדים יותר מאלו האפשריים כיום על עברייני-כשרות.
אי-פיקוח על בד"צים
כאמור לעיל, בישראל פועלים כיום עשרות גופי כשרות פרטיים. גופים אלו מעידים על עצמם כי הם מעניקים שירותי השגחה ייחודיים ומהודרים יותר מאלו של הרבנות המקומית, ועל שירותים אלו הם גובים תשלום נוסף. כך, עלותו של מזון כשר בהשגחת בד"צ גבוהה מזה של מזון כשר "רגיל", ולעתים בעשרות אחוזים (ובמקרי-קיצון אף במאות אחוזים). הבעיה המשמעותית ביותר בכל הנוגע לבד"צים הנה חוסר-הפיקוח הקיים עליהם, אשר מאפשר להם להציג עצמם לציבור ככל העולה על רוחם, להרחיב את מעגל לקוחותיהם וכמות צרכני המזון המפוקח על-ידם ולגבות מהם מחירים גבוהים, ואף מופקעים, מבלי שתהיה לכך בהכרח הצדקה.הפתרון: הגוף המנהלתי שיוקם ברבנות הראשית ינהל אתר אינטרנט שבו יובא לידיעת ציבור צרכני המזון הכשר מידע בנוגע לאופן הפעולה של הבד"צים - הן מהבחינה המנהלתית והן מהבחינה ההלכתית. כך, כל בד"צ יהיה מחויב לפרט במה אופן פעולתו ברמה המנהלתית וברמה ההלכתית שונה מזה של הרבנויות המקומיות. כל בד"צ יהיה מחויב לפרט על אלו החמרות הלכתיות הוא מקפיד בניגוד לרבנות הראשית ואת מקורן ההלכתי של אותן החמרות. כמו כן, כל בד"צ יהיה מחויב לפרט כיצד מתבצעת בפועל פעולת ההשגחה על כשרות המזון מצדו, כמה שעות מצוי המשגיח בעסק, מהן סמכויותיו וכו', וכאמור – כיצד הדבר שונה מאופן הפעולה של הרבנויות המקומיות. כך גם לגבי התשלום: כל בד"צ יהיה מחויב לדווח מהי עלות ההשגחה מצדו.
(בפרק הרביעי – והאחרון בסדרה - נדון ברפורמה עליה הכריזו שר הדתות נפתלי בנט וסגנו הרב אלי בן דהאן)
תגובות
(1 תגובות)
הוסף תגובה
הוסף תגובה
1.
wLTQpkgCJqgbjkKSp
This is way better than a brick & mortar estbnlishmeat.
Elouise
13/08/2016 23:24:04
ידיעות בקצרה
חינוך
מנהלת חדשה במרכז החינוכי בשניידר
24/07/2024
כתבות
עתרו לביטול הדיפו בכפר אברהם
23/07/2024
כתבות
עשו כבוד לסבא שוולב
09/07/2024
ספורט
"בשביל הספורט" טור דעה מאת שי מייבסקי זרעי קיץ
27/06/2024
ספורט
שני מיליון שקל מהאוהדים וספונסר לקבוצת הפועל פתח תקווה
20/06/2024
כתבות
הטרמיטים ′מתלבשים′ גם על ארונות קודש
14/06/2024
חינוך
מדליות זהב ל-אמית ישורון
06/06/2024
נוער
שירת המונים בסניף בנ"ע כפר גנים למען החטופים
02/06/2024
מלחמת "חרבות ברזל" בפתח תקווה
מתפללים לשחרורם
14/11/2023