ב
ביום שלישי כ"ה חשוון, בשעת בוקר מוקדמת, יצאה שכבת י"ב מהאולפנית למסע בן חמישה ימים שבמהלכו תרו הבנות את הארץ ובתוך כך העמיקו את זהותן היהודית והישראלית. 

מתוך יומן מסע:
הימים הקיפו אזורים תקופות וחוויות  מזריחה בהר כביר ושקיעה במערת המכפלה מצאו את התלמידות כשהן שאלו, חיפשו, מצאו את עצמן בין חולות המדבר והתרפקו על אמא רחל בקברה. 
הפתעת הערב הייתה הופעתה של דין דין אביב שנדהמה מעוצמת הבנות ומשמחתן.
במחנה במעפילים בעתלית נפגשו הבנות עם משפחה שעלתה לארץ בשנים האחרונות.
ביום שישי עם הפנים לשבת של גאולה סיירו הבנות בהר הרצל.
את השבת בנושא גאולה והגשמה ליוו הצוות החינוכי יחד עם אורחת שחלקה תובנות על החיים מתוך ניסיונה האישי.
המסע הסתיים בטקס משמעותי באולפנית יחד עם ההורים.

מסע אל עמי שהוא גם מסע אל עצמי
אחת מבנות המחזור, הקריאה בטקס עם ההורים, במוצ"ש, את רשמיה מהמסע הישראלי. להלן דבריה:
"השבוע יצאנו למסע ישראלי, שכבת י״ב באולפנית ישורון כחלק מתהליך הבנייה וההתבוננות שאנו עוברות באולפנית מזה כמה שנים. התבקשתי להקריא בטקס הסיום שנערך במוצאי שבת, קטע מיומן המסע שכתבתי.
"בחרתי לגעת בנקודה אחת ספציפית מהיום הראשון למסע. יצאנו מהר כביר לכיוון רמת גלעד, ובדרך הודיעו לנו על הפיגוע בירושלים. מחבלים, שניים במספר, נכנסו לבית כנסת בירושלים עם נשק וגרזנים ורצחו חמישה יהודים שהיו באמצע תפילת 'שמונה עשרה'. מאותה הנקודה התחלתי להרגיש חצויה. איך אני יכולה להמשיך כרגיל במסע הזה כשקורים דברים כאלה מזעזעים בתוך עמי?
"היה לי מאוד קשה להתחבר למסע. לא הצלחתי להגדיר את התחושות שלי באותו הרגע.
"מאוחר יותר, נסענו למערת המכפלה. פתחתי את הסידור בתפילת ערבית. התחלתי למלמל בלחש את התפילה הרגילה, אך השונה בתכלית. ״שמע קולנו, חוס ורחם עלינו, וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו..״ והמילים נשפכות כמו מים, והדמעות זורמות כמי נהר בבקשת רחמים.
"אני יוצאת מהקבר לרחבה. עומדת שם אישה, לבושה בלבן. כלה גיורת ביום חתונתה. נרגשת, אך נראית קצת בודדה.
"כמו קסם, התפתח מעגל של 200 בנות השכבה שלי יחד עם הכלה. זכינו לשמח כלה גיורת ביום חופתה! והשירה מרקיעה שחקים ובוקעת רקיעים, נושאת על כנפיה את כל התפילות גם יחד. ״שמח תשמח רעים האהובים, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם״. פתאום הכלה כבר לא נראית עצובה. דמעות נושרות מעיניה, וחיוך ענק בין שפתיה.
"במהפך המוזר הזה, בין דמעות לשמחה, לפתע הכל מתחבר. בנקודה שבה קיים חיבור לעם היהודי ולכאבו מחד, ומאידך השתתפות בשמחת כלה גיורת ביום חתונתה.. נוצר רגע מושלם, מהותי, של חיבור פנימי ועמוק. פתאום הוויית העם היהודי כולה מתבהרת.
"אברהם אבינו מצווה ״לך-לך.״ קודם כל, לך. מטרתו התמידית של יהודי היא ללכת, להתקדם הלאה, לא לעצור. מלאכים- להם רגל ישרה, עומדים דום ואומרים ״קדוש קדוש קדוש״. אך לנו יש שתי רגליים, שבאמצעותם אנו ממשיכים. אוספים את הכוחות שלנו, גם לאחר הנפילות, וקמים! ״שבע ייפול צדיק וקם״.
"זהו כוחו של העם היהודי.
"ראינו זאת במחנה המעפילים בעתלית, את כוחם של המעפילים האמיצים שעלו לארץ והתיישבו בתנאים לא תנאים, ונלחמו על אף כל הקשיים.
"הרגשנו זאת בקבר רחל, כשהצטמררנו מלהביט בחומות הבטון הענקיות המפרידות בינינו לבין שונאינו.
"חווינו זאת בהר הרצל, כשלמדנו להעריך את הלוחמים שהקריבו עצמם למענינו, כדי שנוכל לחיות כאן בביטחון וגאווה.
"וזאת הנקודה שאני בוחרת לקחת איתי מהמסע הזה. את עוצמתו של העם שלנו, את גדולתו. גבורה שמחייבת אותנו, כחלק מהעם הזה, להמשיך. להתמודד, להתיישב, להילחם ולבנות. ועם התחושות האלה אני יוצאת מכאן, מהמסע הישראלי.
"מסע אל עמי, שהוא גם מסע אל עצמי".


צפו בבנות השכבה ובנאום הרב יניב:

כניסת הבנות לאולפנית היישר מהמסע-

 


נאום ראש האולפנית, הרב יניב-

 

בנות השכבה במעגל מורל אחרון-