איך כמעט נפלתי ברדיפה אחרי 'סקופ'.
 
"השבוע קיים ברוורמן אירוע בו התגאה על הפעילות שהעירייה עושה, גם בשבתות, במתקנים עירוניים עם מערכות הגברה וכו' ועובדי עירייה. מדובר לא בפעילות חיונית או הכרחית אלא חילול שבת בפרסיה ע"י העירייה ע"י עובדיה ובמתקניה. פשוט בזיון. לא היה דבר כזה מעולם בפ"ת", כך, גורם אופוזיציונרי דאג לעדכן אותי.
 
נו, יש בידי 'פצצה' בהיבט של קואליציית הסיעות הדתיות והחרדיות עם ראש העיר ברוורמן. הבה נעשה בלאגן. הנה מתחיל, לכאורה, הכרסום בסטאוס קוו הדתי. לא בדיוק מתחיל, כי היו מי שרצו לראות גם את זה שמפלגתו של ברוורמן – 'איכפת' – יוזמת או לפחות שותפה במיזם של דיסקוטק לצעירים בלילות שבת, כולל הזמנות, פרסומים וכדומה. (אני אישית העדפתי לעשות אבחנה בין מפלגתו לבין העירייה כעירייה).
 
ובכן, כפי שלימדוני בביה"ס לתקשורת (לפני חצי יובל שנים בערך), פניתי לבקש תגובות. לראשי הסיעות הדתיות – דיעי מהבית היהודי, בוסו מש"ס והרב ברוכי מיהדות התורה. עד רגע זה – יוק. שום תגובה. לא שמענו, לא ראינו, ואני אוסיף בדיעבד – לא בדקנו. לא – לא ידענו. לו בדקו, היו מגיעים כמוני למסקנה שכל הסיפור הוא הרבה מהומה על לא מאומה. להשקפתי, לפחות. ואולי הם כפוליטיקאים, היו מוציאים את הערמונים מן האש ורושמים נקודות זכות לעצמם.
 
נעבור לקודקוד. פניתי גם לתגובת ראש העיר. אפילו הצטיידתי בעותק מההסכם הקואליציוני אתו ובו סעיף על מחויבות לשמירה על הסטאטוס קוו, אלא שבעין חדה ראיתי שם משפט שבעצם מבטל, לטעמי, את משמעותו של הסעיף הזה. כתוב שם, שחור על גבי לבן: 
 
"הכרעתו הבלעדית של ראש העיר". מה שנקרא, פה אחד. במקרה של חילוקי דעות.


 
ובכן, תגובת דובר העירייה, חזי חקאק, הוציאה לי את האוויר מכל ה'פצצה' שהתכוונתי להטיל בשמיה של פתח-תקווה. הנה היא ככתבה וכלשונה:
 
" לאחרונה התחלנו בפרויקט שעת ספור לילדים. מדובר באירוע תרבות המתקיים באודיטוריום יד לבנים ומיועד לילדים ולהורים.  
" יוזמת הפרויקט נולדה מתוך כוונה לתת מענה לאוכלוסייה הפוקדת את פארק יד לבנים בשבתות. מדובר בפעילות תרבותית צנועה ביותר שנועדה לרווחת הציבור. לצורך הפעלת הפרויקט הותקנה באודיטוריום מערכת הגברה מיוחדת של "צומת" המושתתת על שעון שבת במטרה שלא לגרום לחילול שבת. 
" פעילות זו, אינה כרוכה בתשלום ואינה כרוכה במכירת כרטיסים והינה חלק ממגוון הפעילויות מתוך רצון לתת מענה מקומי לציבור בעיר".
 
פה, למעשה, סיימתי את העבודה. לא פצצה ולא נעליים. פעילות תרבות, ללא מכירת כרטיסים, עם מיקרופון גרמא של מכון 'צומת', - את תעודת הכשרות שלי העסק הזה מקבל, אפילו עם תוספת 'מהדרין'.
 
חשבתי, אולי מכיוונו של הרב הראשי לפ"ת, הרב מיכה הלוי, תבוא ההצלה ל'סקופ' שתכננתי?


הנה תגובת הרב:
"מדובר בסיורי חינם בקריית המוזיאון שנעשים זה מכבר. על מנת למנוע חילול שבת הוריתי על הצבת שעון שבת ומיקרופון גרמא. אך אין שום פעילות חדשה בעיר עפ"י כללים אלו".
למה לא לעשות את זה באולם 'שרת', בו מתקיימת זה שנים פעילות תרבות בשבת בבוקר, אמנם בלי מיקרופון גרמא או מיקרופון בכלל?
הרב הלוי:
" אולם שרת אינו יכול לפעול באופן כזה כי עצם הכניסה והפעלת האורות, המיזוג וכיוצ"ב אינה מסוגלת לעבוד בכללים הנ"ל ללא שינויים. כן הדברים אמורים לגבי אולם מופ"ת.
והכי חשוב (בעיני  מ.ז.) מה שהוסיף הרב מיכה הלוי:
" בהשקפת עולמי יש לחלק בין רשות הפרט לרשות הציבור. תן לחיות לפרט כפי הבנתו אך רשות הציבור, אנשי הציבור ומקומות ציבוריים צריכים לשמור שבת. כל מקרה לגופו". סוף ציטוט.
 
אני לא מוכן להישבע שהגורמים החרדיים בעיר 'מתים' על פתרון הגרמא, אני גם בטוח שכבוד הרב הראשי בעצמו לא משתמש לעצמו בפתרון ה'גרמא' ( למיטב ידיעתי הרב אף אינו עולה במעלית שבת, וזה בסדר, שלעצמו יעשה מה שהוא מבין), אבל בתכלס' – 'תן לפרט לחיות' – יופי של השקפה, בעיר מעורבת המחפשת את הדו-קיום.
 
אז 'סקופ' אין לי פה – בשורה טובה אולי יש. שאפשר לחיות יחד, דתיים ושאינם דתיים, עם מספיק 'ספייס' לצרכים הייחודיים של כל מגזר, בלי לפגוע האחד בשני. מה שצריך זה קצת שכל טוב והרבה רצון לטוב.