הסטודנטים הישראלים, כמו הסטודנטים בכל העולם,  נבדלים במגדרם, בצבעם, לאומיותם, בדתם, בגילם.
בתוך אלה  יש  קבוצה  אחת, מיוחדת ונבדלת מכולן- האימהות.

הסטודנטיות  האימהות נאלצות להתמודד יום יום  עם קשיים רבים ומגוונים. הן נאלצות ללהטט בין החובות שלהן לילדים ולמשפחה, לבין הדרישות האקדמיות שאינן מתחשבות במצבן המיוחד.

בלי להגזים – הן נדרשות  להיות נשות-על.

ואף שההחלטה ללדת היא  אישית, לא יהיה מוגזם לתבוע מן המוסדות האקדמיים להתחשב במשמעויותיה.

כיום, ברוב האוניברסיטאות והמכללות מונהגת חופשת לידה בת 4 שבועות בלבד לסטודנטית היולדת. חלק מהאוניברסיטאות, ובתוכן גם מחלקות אקדמיות מסוימות, נוהגות אפילו להחמיר ולתת לסטודנטיות פחות מחודש חופשה לאחר הלידה.
 וכאן הבעיה העיקרית. כידוע, הגיל המינימאלי לקבלת פעוטות למעונות הוא שלושה חודשים, מה שמשאיר את האם הטרייה החוזרת לספסל הלימודים ללא מסגרת עבור תינוקה, וזאת עוד לפני שדיברנו  על הצורך של האם להימצא בקרבת התינוק בגיל כל כך רך וכן לא דברנו על ההתאוששות הכרוכה מהלידה.

צר לומר, אבל הרוב המוחלט של המוסדות להשכלה גבוהה נוהגים בגישה בלתי מתחשבת    ובלי לגלות שום הבנה למצבה של הסטודנטית-האם. במוסדות שבהם יש חובת נוכחות, היא עומדת בעינה בתום החודש (או פחות מחודש) חופשת הלידה. וגם אז, כשהסטודנטית חוזרת בעל כורחה אל ספסל הלימודים, היא נתקלת ברוב הקורסים במרצים שאינם מתירים  להכניס את התינוק לשיעור. (גם אם הוא ישן כל השיעור ולא בגלל שהוא משתעמם...).
הסטודנטית היולדת, שגם כך נתקלת באין סוף קשיים ומהמורות בצעדיה הראשונים כאם, מקבלת  מיד לאחר לידתה כתף קרה מצד האוניברסיטה או המכללה שבה היא לומדת.

היא נאלצת לתמרן ולהתפשר על פתרונות דחוקים לא רצויים כמו, הפקדת התינוק  - שלעתים עדיין יונק - אצל קרוב משפחה, במקרה הטוב, או אצל מטפלת שעולה לה אלפי שקלים בחודש, במקרה הפחות טוב.

האם הטרייה אינה זוכה אפילו לזמן החטוף והכל כך יקר הדרוש לה והדרוש לתינוקה מיד לאחר הלידה. היא נאלצת להתנתק ממנו למרות גילו הרך ולמרות הצורך הממשי להימצא אתו בגיל הזה.

 
הגישה הזו של המוסדות להשכלה גבוהה מכעיסה ומקוממת. היא מדיפה ניכור ומשאירה טעם מר של חוסר אכפתיות ואפילו, יותר מקורטוב של  אדישות ליולדות.

האוניברסיטאות  מתייחסות לתלמידות הבוחרות ללדת כאל טפילים על גב המערכת, נצלניות  שיש להעמידן במקום ולהבהיר להן, שלא יהיה כל צל של ספק, שהבחירה שלהן ללדת היא על אחריותן בלבד ואל  להן לצפות להבנה.
לפני שתתנפלו עליי בטיעונים צדקניים מהסוג שאני מכירה היטב: וודאי שבמוסדות להשכלה  גבוהה יש להעמיד במרכז את ההשכלה. אחרי הכל, לשם כך הן נועדו. ועם זאת, הסטודנטית איננה רק אישיות לומדת – היא גם אדם. היא אישה ואם. יש לקבל בברכה ובהתחשבות את ההחלטה  של התלמידה  להפוך לאם ולתת לה את כל האפשרויות  לשלב בצורה המיטבית לימודים עם אימהות.

את הטיפול בנושא הזה אין להשאיר לרצונם הטוב – או הפחות טוב – של המוסדות להשכלה גבוהה. יש צורך ברור שהמועצה להשכלה גבוהה תקבע מדיניות מחייבת בנושא הרגיש הזה. 

יש להאריך את חופשת הלידה של הסטודנטיות לפרק זמן סביר שבו תוכל האם להתאושש, להעניק את הדרוש לתינוק עד שייגמל או עד שניתן יהיה להכניס אותו למסגרת טיפולית ציבורית.

לחילופין, ההצעה שלי היא לבטל את חובת הנוכחות לסטודנטיות שהן גם אימהות טריות, לפחות למשך שלושה חודשים מהלידה.
אין ספק שאישה אשר בוחרת לשלב בין לימודים לאימהות צריכה לקחת את האחריות על כך. אך אין צורך להעניש אותה על החלטותיה. כל מה שאני מבקשת -  ואני בטוחה שנשים רבות מבקשות יחד איתי - לתת לסטודנטית חלופה הוגנת והגיונית שתאפשר גם לה וגם למוסד לעבור תקופה ראשונית זו בצורה האופטימאלית.