בשבתות האחרונות חרש נפתלי בנט עשרות רבות של בתי כנסת, הרביץ הופעה קצרה, שפע חיוכים, החליף צ'פחות עם אנ"ש – וקיווה לטוב. לו גם בשבת זו יקפץ בנט בין בית כנסת אחד למשנהו, חרף המנטרה שלו – "אני לא מתנצל" – מן הסתם הוא יהיה קצת פחות זחוח (דרישה קצת מוגזמת ממנו) ואולי גם ייראה כמי שמקשיב לנייטיבס.


מנחשים מה הוא שם במעטפה?          צילום: הבית היהודי

מאז שהפנימו חברי המפלגה, ובהם חברי הוועידה (מעין דירקטורים שלו) כי ההחלטות ב'בית היהודי' מתקבלות פה-אחד, הפה של בנט, (אף שבאופן פורמאלי הוא מקבל, אחרי מסע לחצים את הסכמת הוועידה, חסר להם שלא), גם אלה מהם שיש להם בטן מלאה על מה שקרה, קורה ויקרה, מעדיפים לא להוציא את זה החוצה, מכסימום לאישה ולשכן לספסל בבית הכנסת. ניתן רק לשער איזה אינתיפאדה היו עושים אותם חברים לזבולון אורלב לדוגמא, לו עריפה של 4 מנדטים הייתה נזקפת לחובתו. ואם להיות הגונים, הגם שסביר כי קמפיין הגעוולאד של נתניהו הוא שהסיט קולות רבים מהבית היהודי לליכוד, יש גם לא מעט מהמגזר שמאוד לא אהבו את התנהלותו השחצנית של בנט לכל אורך הדרך, וגם בלי הגעוואלד לא היו שמים טב.
אבל פינינו לעתיד – לא?
ובכן, הנה תמונת מצב מתחת לראדר, מה מתחולל בראש ובבטן של החברים שהזיעו קשות למען הבית היהודי לקראת הבחירות.
הרבה מהם ממש לא מבינים למה בנט שואף לקבל את משרד החוץ. מה כבר ייצא להם – ולמגזר – מזה? (קשה להשתחרר מחשיבה סקטוריאלית, ונכון שבנט ממש לא במגרש הזה. השאלה – אז מה הוא עושה פה? צפו להתפתחויות אפשריות). נו, אז ימנו איזה שגריר דוס. ביג דיל. (יש כבר כמה תקדימים מוצלחים לזה, אפילו מלפני עשרות שנים). תועמלנים טובים ניתן למצוא גם בליכוד. מי ידאג לנו – בתי ספר, בתי כנסת, רבנות (?), כך הם חושבים. בכל מקרה, אין ב'בית היהודי' הרבה חסידים למינויו של בנט לשר החוץ. רוצים אותו פה בארץ, פועל מקרוב ולא רק בענייני חוץ וביטחון. מבחינתם – תיק משרד החינוך הכי מעניין (ומשתלם... במידה ויעבוד לפי הקודים שלהם. חברים – בנט – לא מבין את השפה הזו, לטוב ולרע). גם משרד הפנים יעבור (סליחה, כבר תפוס בידי דרעי) ואילו משרד הדתות – קטן על בנט. הגזמתם. הימור שלי: חוץ או ביטחון פנים. האופציה השנייה – כדי לכסח את מי שצריך. (מחיאות כפיים ביצהר).

במישור הפרסונלי – לא רק בנט על כוונת הביקורת. כולם, אבל כולם, מצטערים ששולי מועלם לא נכנסה לכנסת ה-20. בחורה משכמה ומעלה, אהודה, פעילה, יוזמת, בקיצור – עשר. זוכרים למה היא לא נכנסה? כי בנט שיריין את ינון מגל למעלה, ונתן לתקומה את המקום השני (אורי אריאל) ואת המקום השמיני של בצלאל (מי?) סטורביץ', ככה שעם שמונה (בעקבות אחד?) מנדטים בלבד, גם שולי וגם אבי וורצמן שהוכיח עצמו בכנסת ובמשרד החינוך – יראו אותה מבחוץ. חבל להם, חבל גם לציבור. הבא בתור שקיווה אבל 'רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום' הוא מזכ"ל המפלגה, ניר אורבך (תושב הדר-גנים פ"ת). לא די שהוא נשאר בחוץ (עם תפקיד המזכ"ל, בינתיים), קבוצה של סגני ראש עיר מטעם הבית היהודי עומדת להגיש לבנט תביעה לפטר את מנכ"ל הבית היהודי ניר אורבך, לטענתם בגין כישלון לכאורה בחלק ממטות הבחירות בזמן הבחירות וגם על כך שבשנתיים שעברו הקשר עם סגני ראשי הערים של הבית היהודי לא היה כפי שניתן היה לצפות.
אבל זה עוד כלום לעומת הברוך הכלכלי של 'הבית היהודי' עם קריסתה ל-8 מנדטים. כידוע, אתם ואני (קופת המדינה) משלמים למפלגות בוחטות של כסף על כל מנדט שנבחר. הבית היהודי ניהל את הקמפיין שלו בהנחה שייקבל 15 מנדטים (זוכרים את הסקרים של 18 – 19 מנדטים אך לפני כחודש?), לקח הלוואות מבנקים – ובהתאם הוציא הוצאות הקשורות לבחירות. בהערת אגב, המפלגה הזו עוד לא סיימה לשלם לפעילים ולחברות פרסום שונות על הבחירות הקודמות ועל הבחירות לרשויות המקומיות. בשנים האחרונות נמכרו לא מעט נכסי נדל"ן שהיו בבעלות הסתדרות הפוהמ"ז, קרן תורה ועבודה והמפלגה כדי לממן חובות. רוב רובם של המבנים שנשארו משמשים כבתי כנסת, כסניפים של בני עקיבא – שכלכלית – לא ניתן לממשם. לו אני הייתי בעל חוב של 'הבית היהודי' – לא בטוח שהייתי ישן טוב בלילה.

ומכאן ל'תקומה' שבתוך 'הבית היהודי'. בנט, מן הסתם, קרוע בין 'הסכמים יש לכבד' לבין 'יתנו – יקבלו'. על שניהם אין ויכוח. הסכמים – בנט נתן לתקומה את השיריונים (ללא צורך להתמודד בפריימריז) וואת ההבטחה שאורי אריאל יהיה השר השני של 'הבית היהודי'. (ביי ביי לחלום של איילת שקד המוכשרת באמת להיות שרת המשפטים. אולי בפעם הבאה). מן הצד השני – 'תקומה' התחייבה להביא קולות, אך ברגע שרבני 'תקומה' יצאו ברייש גלי ומעל כל גבעה רמה בקריאת קודש להצביע למפלגתו של אלי ישי, נו באמת, כמה מאנשי 'תקומה' יצביעו לבנט וחבריו? והנתונים ביישובים החרד"ליים ביו"ש – יוכיחו. אם כך, מוסרית, בוודאי שאפשר לצפות מאורי אריאל שיוותר על התיק, שמגיע לו מכח ההסכם ולא מגיע לו מכח זה שלא סיפק סחורה בקלפי. אלא, שמנהיג ניכר גם במילה שלו. (באמת?). הבטחת? התחייבת? – שלם. ואם מישהו מצפה שאורי אריאל יוותר מעצמו? שכחו מזה. כך גם בצלאל סמוטרביץ' המשוריין, שצוחק כל הדרך אל הכנסת (והבנק), ושולי מועלם מסתכלת מבחוץ ומתקשה להאמין. שמעתי כמה נאיביים ההוזים באפשרות שבצלאל ייפנה מקומו לשולי. לענ"ד, שטויות במיץ עגבניות. לא שייך, לא יקרה, ואין לבוא אליו בטענות. הוא הגשים חלום של רבים, בלי להזיע הרבה, פשוט אלת המזל הייתה לצידו. מה אתם רוצים ממנו? מה שכן ניתן היה לצפות מאורי אריאל, שלאחר שיישב על כורסת הצבי של שר בממשלה, יואיל והתפטר מחברותו בכנסת, וכך שולי מועלם תוכל לחזור לבית המחוקקים כחברה פעילה בו. אם ינהג כך, הוא ייצא גבר.