מצווה הבאה בעבירה? "המקומון" חשף בשבוע שעבר כי בתלמוד תורה 'פרי מגדים', שנבנה, כמובן, מכספי משרד החינוך עם תוספת נדיבה של העירייה, הרסו (בלא אישור הגורמים הממנים) קירות של שלוש כיתות לימוד ואיחדו אותן לאולם המשמש כבית כנסת. געוולד.

תשאלו – בשביל מה להרוס? למה לא תכננו מראש את הבנייה והתכנון הפנימי ככה שלתלמוד התורה הזה יהיה גם מקום תפילה ראוי?

ובכן. משרד החינוך משתתף בעלות בניית מוסדות חינוך, מה שנקרא: פרוגרמה, בהתבסס על נתונים שהוא מקבל על מספר תלמידים צפוי לאותו מוסד, בהתבסס על שנתונים נמוכים יותר, אופי השכונה וכדומה. למשרד יש מפתח=קריטריון קשיח לכמה כיתות, כמה חדרי ספח וכדומה – בהתאם לנתונים. על פי זה נקבע לא רק הסכום שהמשרד מממן, אלא גם איך בדיוק ייראה המבנה, כולל חלוקה פנימית. הרשות המקומית רוצה להוסיף משלה כדי לשדרג את ביה"ס? בבקשה, אבל גם זה טעון לאישור מראש של המשרד.

עד כאן – הכל בסדר, מה רע?

אלא, שבעוד שהמשרד מבין, למשל, שבחט"ב ובתיכונים צריך גם תקציב למעבדות, משרד החינוך טרם הפנים (גם לא בתקופות שכיהנו בו שרים דתיים) כי בי"ס דתי, בין אם יסודי ובין אם חט"ב או תיכון, זקוק לאולם שישמש כבית כנסת וכבית מדרש, בדיוק כפי שהוא צריך כיתות. במוסדות החינוך לתפילה בציבור, לשיעורים ושיחות מראש הישיבה ור"מים, יש משקל חשוב בחינוך ואלה גם תופסים זמן לא מועט בסדר היום. אז למה משרד החינוך לא מתקצב גם אולם לבית כנסת במוסדות הדתיים, בעוד הוא כן מממן אולמות ספורט (בסיוע הפיס, אמנם), חדרי ספח וכדומה?. רק כי עוד לא היו מי שהחדירו את זה לתודעת האנשים שם. אז הנה, כבוד שר החינוך החדש, נפתלי בנט, - אתגר מעניין ומועיל בשבילך. הכנס את תיקצוב 'אולם תפילה' בבית הכנסת הדתיים והחרדיים כחלק אינטגרלי מהפרוגרמה של בית הספר.

ובתוך כך, בעקבות הפרסום דלעיל ב'מקומון', על שנעשה ב'פרי מגדים', גורם בכיר בעירייה (ביקש לשמור על עילום שם, ממה פוחד?) קורא לערוך בדיקה ע"י גורם חיצוני מקצועי בכל מוסדות החינוך, באשר לשימושים הנעשים בחדרים ובמבנים שלהם. כידוע, החוק אוסר שימוש במבנים אלה ללא שהגוף המשתמש עבר את ועדת ההקצאות העירונית, בין לשימוש בחינם בין לשימוש תמורת דמי שכירות. לפני כשלוש שנים נכנס בעיריית פ"ת נוהל השכרה מקוצר, המאפשר שימוש שכזה, בהסכמה ובהתנייה, אך עדיין יש הנמנעים מכך כדי לחסוך דמי שכירות.