מאז רצח רה"מ יצחק רבין ז"ל, כאשר נראה היה כי הקרע בין המגזרים השונים במדינת ישראל מעמיקים עד כדי סכנה של מלחמת אחים, פשה לו נוהג חדש בלילות ט' באב, תחת השם: "הלילה לא לומדים תורה". לא לומדים תורה, אבל ישבו במעגלים משותפים דתיים ושאינם דתיים, 'סרוגים' וחובשי 'כיפת שמיים', ודנו, מתוך כבוד הדדי, על המשותף והמפריד, המצוי והרצוי, ובעיקר – איך בולמים את ההתדרדרות ביחסים רגע לפני שיהיה מאוחר מדי. לא בטוח שהרבה ממשתתפי הדיונים האלה יצאו עם דעה שונה מכפי שנכנסנו לדיונים, אבל יצאו גם יצאו עם יותר הבנה ויותר אמפתיה גם למי שנותרו חלוקים עליו.

במשכן נשיא המדינה, רובי ריבלין, התקיים ביום חמישי, לקראת ט' באב, לימוד על חורבן ירושלים ואחדות ישראל. במוזמנים: הרב אורי שריקי, מרבני הציונות הדתית, רב רפורמי מאיר אזרי מקהילת 'בית דניאל' בתל אביב, 'רבה' קונסרבטיבית, חיה רואן-בקר מירושלים וד"ר מוטי זעירא מהמדרשה באורנים. רב חרדי? יש גבול. לדבר על אחדות ישראל כשנציגי מגזרים בו נעדרים? קצת לוקה בחסר. ובכן, גם הרב שרקי, שעל פי עדותו בד"כ כשהוזמן לאירועים עם רפורמים נהג שלא לבוא, אך הפעם בחר לבוא כי הוזמן בידי נשיא המדינה ולא רצה לפגוע בכבודו, לבסוף הודיע כי לא ישתתף בגלל "אילוצים טכניים". לא יהיה זה הימור גדול מדי לחשוב על מכבש לחצים שהופעל עליו מצד רבנים ואנ"ש מהמגזר הסרוג. "עכשיו לבטל את זה (את השתתפותו) זה עוד יותר בעייתי כי זה יצייר אותנו כמפחדים מהתמודדות", אמר הרב שרקי לאתר "כיפה", עוד לפני שביטל השתתפותו (אל דאגה, אף רב מהמגזר לא יחליף אותו, מה שנותן משנה תוקף לדבריו "זה יצייר אותנו כמפחדים מהתמודדות".

דומני, כי אכן חוץ מכמה הצהרות מזמינות כותרות, ולשם הכותרות, לא נערכו דיונים מקיפים בנושא היחס של 'המגזר' (המצוי והנכון) לרפורמים ולקונסרבטיבים. בגיליון שעבר הבאנו סקר המצביע על התחזוקתם גם במדינת ישראל (שלא לדבר על המצב בארה"ב). האם לא הגיע הזמן לדיון מעמיק בנושא? נסכם רק בציטטה מדבריו של הרב שרקי, בעקבות הסיפור דלעיל: "השאלה של היחס שלי אל התנועה הרפורמית אינה דומה ליחס שלי לרפורמים והקונסרבטיבים כבני אדם. צריך לעשות הבחנה בין האהבה האמיתית שמפעמת בי כלפי כל יהודי באשר הוא, וכל אדם שנברא בצלם אלוקים. האם בגלל שאני אוהב את כולם אני חייב להסכים לכולם או לתת לגיטימיות לכל דעה? אינני חושב שהדבר ראוי למי שהליברליות מפעמת בליבו. אף אני ליברל וזה שאפשר לטעות, לא אומר שאני נותן לגיטימיות לטעויות שלהם".

**
ועדת השרים לענייני חקיקה קידמה השבוע את "חוק ההונאה בכשרות", וזה עושה דרכו למעשה חקיקה. שוק הכשרות לוקה בבעיות מבניות קשות. נכון, הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו עושה מאמצים גדולים לעשות סדר (=לחסל שחיתויות לכאורה) בבלגן (כולל בעניין עשרות השוחטים היוצאים לחו"ל), והעניינים שם כמרקחה. אלה הרואים עצמם נפגעים, לא מתכוונים להגיש את הלחי השנייה. יותר מ-30 ארגונים שונים, רוב רובם חרדיים, המעסיקים אלפי 'משגיחים', נותנים לכאורה הסדרי כשרות למסעדות, אולמות וכדומה. את צעדיהם של אלה לא סביר שהרבנות הראשית תחפש להצר (אם כי בעניין היוצאים לחו"ל – כן נקבעו כללים חדשים, המקנים עדיפות לשוחטים מטעם הרבנות הראשית לעומת הבד"צניקים). למה לריב עם חברים? כוונת החוק, אותו דוחף אריה מכלוף דרעי היא נגד אותם ארגונים כמו "השגחה פרטית" המבסס את ההשגחה על אימון שהציבור אמור (אם ירצה) לתת בבעל העסק שאכן יקפיד על כל עניני הכשרות כדבעי גם אם לא יצטייד בתעודה של הרבנות (מה שעפ"י החוק המוצע יהיה עבירה על החוק). יש המוכנים להישבע, שככל שיצרו צעדם, כך יגבר דווקא הביקוש להשגחה שלהם. ולא רק מצד חילוניים.
 
(יופיע גם ב'שבתון' גיליון 'דברים-חזון')