הרב דוד סתיו, העומד בראש ארגון רבני צהר, זוכה לביקורת רבה לאחרונה ונתון תחת אבטחת משטרה מכיון שהוא מעז לעשות מה ששנים לא נעשה: להנגיש את התורה ליותר ויותר אנשים המבקשים לבוא באוהלה של יהדות, לפרז במעט את סמכויות הרבנות הראשית ולפתוח בערוץ נוסף וחלופי אשר יתן מענה לאלפי לא- יהודים המעוניים לעבור גיור ולהכנס בשערי היהדות.

והרי שבעים פנים לתורה אשר "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" אשר עליה נאמר במסכת אבות: "הפוך בה והפוך בה דכולא בה".

וממתי הכלל של "דעת רבים- להטות" הפך ל: "דעת מיעוט- להטות"? קבוצת מיעוט שקובעת כי יש רק דרך אחת לפרש את התורה.
לית מאן דפליג כי אלפי זוגות מעורבים חיים במדינת ישראל ויולדים בה את ילדיהם.חמור המצב כשבנישואים אלה האם איננה יהודיה. כתוצאה מכך נולדים בכל שנים מאות ילדים גויים. ממש התבוללות וסכנת הכחדה לעם היהודי.
להלן ננתח את חוק השבות ואת דין התורה:
חוק השבות קובע בסעיף 4 א (א) כי:

"הזכויות של יהודי לפי חוק זה.... מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבןזוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי..."
עוד קובע החוק בסעיף 4 ב. בהלימה לדינה של תורה כי:

" "יהודי"- מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר".
כלומר אתה יהודי אם מתקיים בך אחד מהשניים: או שנולדת לאם יהודיה או שהתגיירת.
יודגש כי החוק איננו קובע את צורת הגיור: קונסרבטיבי, רפורמי או אורטודוקסי וכאן טמון שורש הבעיה.

ונדגים ארבע מקרים שונים:

1. סבך יהודי, בנו- אביך התחתן עם גויה, אתה גוי אך זכאי לעלות לארץ.
2. סבך יהודי, הוא עצמו התחתן עם גויה, אביך הגוי התחתן עם גויה ואתה זכאי לעלות לארץ.
3. סבך היהודי התחתן עם גויה. אביך הגוי התחתן עם גויה, אתה זכאי לעלות לארץ ובת זוגתך זכאית לעלות לארץ.
4. אתה יהודי. בת זוגתך זכאית לעלות לארץ.


והנה, במקום שעם הבחירה יפתח שעריו ויקבל גרים אל תוכו הוא מעמיר עליהם קשיים אינסופיים.
בתורה מופיעות שתי מצוות עשה, האחת כללית והשניה פרטית:

המצווה הכללית היא: " ואהבת לרעך- כמוך" (ויקרא י"ט) והרי לא נאמר ואהבת את היהודי- כמוך אלא את "רעך". משמע כל אדם, באשר הוא אדם.
והשניה היא המקרה הפרטי: "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (דברים,י).
(נכון הוא כי מאידך נאמר:"קשים גרים לישראל כספחת: אולם זה על מנת לבדוק באם באמת יש ברצונו של הגר להצטרף לעם היהודי או שרצונו זה הוא בר- חלוף).
ובכל מקרה פסיקת שולחן ערוך היא כי :

"מודיעים אותו (את הגר. ד.ר.) מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ומודיעים אותו מקצת עונשין של מצוות, ואין מרבים עליו ואין מדקדקים עליו" (שו"ע, יו"ד רסח, ב).
כלומר לא זו בלבד כי אנו מצווים לאהוב את הגר ולעזור לו (משום שהוא בודד מאחר שעזב את עמו, את משפחתו, חבריו, שפתו, צריך להתמודד עם קשיי שפה חדשה, אנשים חדשים והוא חסר ביטחון), אלא שאנו גם מצווים לא לדקדק במעשיו, על מנת להקל עליו את קליטתו אל חיק היהדות.


הנתוניים מלמדים כי בכל שנה רק 20% מהמבקשים להתגייר מסיימים את הההליך (בצבא: 20 חיילים מתוך 100!)

אזרחים חדשים, עולים חדשים וחיילים אשר עלו לארץ ומימשו את הפסוק של "לך לך מארצך וממולדתךומבית אביך אל הארץ אשר אראך" נחסמים ע"י הרבנות מלהיות יהודים. אוהבי ישראל, אשר עלו לארץ, שירתו בצבא, נלחמו במלחמות ישראל, השתלבו והתערו בחברה, עזרו בפיתוחה של הארץ, תרמו תרומתם לחברה מוצאים עצמם מוקעים ע"י בית הדין לגיור המקשיח עמדותיו ונועל את שעריו בפניהם בבחינת הכושי עשה את שלו ועתה יכול הוא ללכת!

לא זו אף זו, עתה משהתערו הם בארץ, דוברים הם את שפתה, מכירים הם את אופיה הרי יתחתנו עם בנות הארץ המשובחת וילדו בה את ילדיהם. עם עזרתו של בית הדין או ללא עזרתו, עולות חדשות אשר יבקשו להתגייר ויידחו, יילדו בה את ילדיהן הגויים.
בנישה הזו בדיוק נכנס הרב סתו ורבני צהר ומנסים למנוע את ההתבוללות ואת הכחדתו של העם היהודי. זאת ע"י הקמת בתי דין אשר אינם מתכוונים "לכופף את ההלכה" אלא מתכוונים לערוך גיור אורטודוקסי בגישה מקלה יותר ובבחינת "ואין מרבים עליו ואין מדקדקים עליו".

ודוק, בל נשכח כי בתלמוד הבבלי במסכת עירובין נכתב:

"שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים הן, והלכה כבית הלל".

ומפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותם ? מפני שנוחים ועלובים היו (סובלניים כלפי מתנגדיהם וכשהיו לומדים הלכה היו מלמדים גם את העמדה ההלכתית השונה של בית שמאי. ד.ר.)...ללמדך, שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו, וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו. כל המחזר על הגדולה (הכבוד. ד.ר.), גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה, גדולה מחזרת אחריו".
מן האמור לעיל, ראוי להם לרבני בית הדין כי יחשיבו עצמם לתלמידיו של בית הלל ולא לתלמידיו של בית שמאי.

בהצלחה לרב סתיו ולרבני צהר.