כתבות
סוכת אבלים – פעם ראשונה, פעם שנייה – מי זכה?
כ"א חשון ה'תשע"ו 03/11/2015
מערכת ′פיתה′
אם זה לא היה עצוב, היינו צוחקים.
על הפוגה בגשמים שמעתם? בגשמים – אולי, אבל שטפון המכרזים בעירייה – ממשיך כאילו אין מחר.
הפעם צד את עינינו מכרז פנימי מעניין במיוחד; סגן מנהל מחלקה לטיפול במשפחות שכולות וסוכות אבלים. הכפיפות: למנהל המחלקה (הקיים, מן הסתם).
.jpg)
הגדרת תיאור התפקיד:
סיוע למשפחות השכולות ולבני ביתם בנשוא הכול (כך במקור).
סיוע לארגון הטקסים המרכזיים והתייחדות עם הנופלים ביום הזכרון הכללי לחללי מערכות ישראל.
וכאן מגיעים הקטעים המעניינים:
ניהול סוכות האבלים לתושבי העיר הנזקקים.
רכישת ערכות אבלות לצורך המשפחה בימי ה'שבעה'.
שינוע הציוד למשפחות והחזרתו למחסן.
אחזקה שוטפת של ציוד האבלים.
עדכון מאגר המשפחות הנזקקות ברחבי העיר.
עבודה מול הגורמים הרלוונטים כמו אגף הרווחה.
תנאי סף: 12 שנות לימוד, ניסיון מוניציפאלי של 3 שנים, וניסיון בתחום הרלוונטי במשך שנה אחת.
עד כאן נוסח המכרז, פחות או יותר.
אנחנו ב'פיתה', דווקא מתוך היכרות המערכת, סבורים כי גם עובד אחד בעירייה אם יקח על עצמו את כל המטלות האלה, יהיו לו המון המון שעות/שבועות/ חודשים פנויים להסתובב לקניות בשוק. יום הזיכרון הוא יום אחד בשנה, ונגיד שצריך להתכונן אליו שבוע עבודה שלם. סוכות אבלים?< כמה כבר יש כאלה בעיר? וגם כשמשמישים אותן – בכמה עבודה מדובר? דומני, כי יום עבודה שגרתי בעירייה הוא בן 8 שעות. אין רחמים על העובד החדש שייבחר וימצא עצמו יחד עם מנהל המחלקה שלו מקוששים עצים ומחפשים מה לעשות עם עצמם. האם באמת לא די בעובד אחד בעירייה הממונה על התחום (מנהל המחלקה)? האם , בשעת צורך, ושלא נצטרך, אין כמה עובדים משועממים שאפשר לבקש שיתנו יד? ככה 'סתם' עוד תקן? (= עוד כסף במשכורת לעובד שבין כה וכה כבר עובד בעירייה, הלוא מדובר במכרז פנימי).
כתב 'פיתה' מוסיף כי כל העניין הזה של רכישת אוהל אבלים החל עוד בתקופה של איציק אוחיון כראש עיר, ביוזמה של בני דרשן, לשעבר חבר המועצה מטעם 'הבית היהודי'. אז הטיפול בנושא הופקד באחריות אביגדור ביטון, כשנהגו של אוחיון, קובי כהן, תיפעל את העניין.
בתחילת 2014 משהתברר כי חלק מהציוד אבד וחלק התבלה, הציע רמי גרינברג, חבר המועצה, לקבל החלטה להיעזר בחברה חיצונית שתתפעל את העסק, אך הצעתו הורדה מסדר היום בידי ההנהלה.
גורמים בעירייה הצביעו בפני 'פיתה' כי בחור שהיה מפעילי ראש העירייה ברוורמן, ושבעבר היה פקח ברשות החניה, שודרג לפני כשנה לעבוד במשרד מול בניין העירייה כאחראי על התחום האמור לעיל, זאת לכאורה ללא מכרז, ולטענתם המכרז עתה בא כדי לעגל את הפינה הזו. איך נדע אם הסיפור הזה נכון? אם ניווכח כי זה שיזכה במכרז הספציפי הזה עונה לשם שאותיותיו הן: א.כ.
כדי שניכנס לפרופורציות (אולי אנחנו טועים, גם אנחנו בני אדם), שאלנו את דוברות העירייה באיזה היקפי עבודה מדובר? כמה סוכות אבלים יש בעיר הזו? למי הן ניתנות? איך הציבור בכלל יודע על זה?. כאשר נקבל את התשובות – נודיעכם.
תגובת מנכ"ל העירייה, יעקב ממן:
" העירייה רואה בחשיבות עליונה טיפול במשפחות אבלות ושומרת על כבודן באבלן.
בעיר של כ-250,000 תושבים ובדומה לכל עיר בסדר גודל כזה העירייה מספקת שירות מסוג זה".
תגובות
הוסף תגובה
הוסף תגובה
על הפוגה בגשמים שמעתם? בגשמים – אולי, אבל שטפון המכרזים בעירייה – ממשיך כאילו אין מחר.
הפעם צד את עינינו מכרז פנימי מעניין במיוחד; סגן מנהל מחלקה לטיפול במשפחות שכולות וסוכות אבלים. הכפיפות: למנהל המחלקה (הקיים, מן הסתם).
.jpg)
הגדרת תיאור התפקיד:
סיוע למשפחות השכולות ולבני ביתם בנשוא הכול (כך במקור).
סיוע לארגון הטקסים המרכזיים והתייחדות עם הנופלים ביום הזכרון הכללי לחללי מערכות ישראל.
וכאן מגיעים הקטעים המעניינים:
ניהול סוכות האבלים לתושבי העיר הנזקקים.
רכישת ערכות אבלות לצורך המשפחה בימי ה'שבעה'.
שינוע הציוד למשפחות והחזרתו למחסן.
אחזקה שוטפת של ציוד האבלים.
עדכון מאגר המשפחות הנזקקות ברחבי העיר.
עבודה מול הגורמים הרלוונטים כמו אגף הרווחה.
תנאי סף: 12 שנות לימוד, ניסיון מוניציפאלי של 3 שנים, וניסיון בתחום הרלוונטי במשך שנה אחת.
עד כאן נוסח המכרז, פחות או יותר.
אנחנו ב'פיתה', דווקא מתוך היכרות המערכת, סבורים כי גם עובד אחד בעירייה אם יקח על עצמו את כל המטלות האלה, יהיו לו המון המון שעות/שבועות/ חודשים פנויים להסתובב לקניות בשוק. יום הזיכרון הוא יום אחד בשנה, ונגיד שצריך להתכונן אליו שבוע עבודה שלם. סוכות אבלים?< כמה כבר יש כאלה בעיר? וגם כשמשמישים אותן – בכמה עבודה מדובר? דומני, כי יום עבודה שגרתי בעירייה הוא בן 8 שעות. אין רחמים על העובד החדש שייבחר וימצא עצמו יחד עם מנהל המחלקה שלו מקוששים עצים ומחפשים מה לעשות עם עצמם. האם באמת לא די בעובד אחד בעירייה הממונה על התחום (מנהל המחלקה)? האם , בשעת צורך, ושלא נצטרך, אין כמה עובדים משועממים שאפשר לבקש שיתנו יד? ככה 'סתם' עוד תקן? (= עוד כסף במשכורת לעובד שבין כה וכה כבר עובד בעירייה, הלוא מדובר במכרז פנימי).
כתב 'פיתה' מוסיף כי כל העניין הזה של רכישת אוהל אבלים החל עוד בתקופה של איציק אוחיון כראש עיר, ביוזמה של בני דרשן, לשעבר חבר המועצה מטעם 'הבית היהודי'. אז הטיפול בנושא הופקד באחריות אביגדור ביטון, כשנהגו של אוחיון, קובי כהן, תיפעל את העניין.
בתחילת 2014 משהתברר כי חלק מהציוד אבד וחלק התבלה, הציע רמי גרינברג, חבר המועצה, לקבל החלטה להיעזר בחברה חיצונית שתתפעל את העסק, אך הצעתו הורדה מסדר היום בידי ההנהלה.
גורמים בעירייה הצביעו בפני 'פיתה' כי בחור שהיה מפעילי ראש העירייה ברוורמן, ושבעבר היה פקח ברשות החניה, שודרג לפני כשנה לעבוד במשרד מול בניין העירייה כאחראי על התחום האמור לעיל, זאת לכאורה ללא מכרז, ולטענתם המכרז עתה בא כדי לעגל את הפינה הזו. איך נדע אם הסיפור הזה נכון? אם ניווכח כי זה שיזכה במכרז הספציפי הזה עונה לשם שאותיותיו הן: א.כ.
כדי שניכנס לפרופורציות (אולי אנחנו טועים, גם אנחנו בני אדם), שאלנו את דוברות העירייה באיזה היקפי עבודה מדובר? כמה סוכות אבלים יש בעיר הזו? למי הן ניתנות? איך הציבור בכלל יודע על זה?. כאשר נקבל את התשובות – נודיעכם.
תגובת מנכ"ל העירייה, יעקב ממן:
" העירייה רואה בחשיבות עליונה טיפול במשפחות אבלות ושומרת על כבודן באבלן.
בעיר של כ-250,000 תושבים ובדומה לכל עיר בסדר גודל כזה העירייה מספקת שירות מסוג זה".
תגובות
הוסף תגובה
הוסף תגובה