"בת המתגייסת לצה"ל – תורמת לחורבן הבית", כך אמר הרב שלמה אבינר לאתר 'סרוגים'. מזמן כבר החלטתי לעצמי לדלג על ציטוטים ומובאות של הרב אבינר, אבל מה לעשות, מידי פעם הוא שובר שיאים שמקשים עלי להישאר אדיש.


צילום: דובר צה"ל


באותה המידה שלא אהבתי את היציאה הזו שלו (כמובן, זכותו), אהבתי, אבל ממש, את מה שכתב הרב עילאי עופרן בפוסט שלו בפייסבוק. הנה הדברים (בלי ביקשתי רשותו לפרסמם כאן):
"רב ידוע (למה לא לנקוב בשמו? מ.ז.) אמר שבת המתגייסת לצה"ל 'עושה עבירה' ופועלת "נגד רצון ה''. 
הוא לא הכיר את נ' שהתקשרה לפני כמה ימים וביקשה הנחיות מפורטות כיצד להכשיר את המטבח במוצב שאליו הגיעה.
הוא לא הכיר את ג' שסימסה לא מזמן בשעת לילה מאוחרת - "איך מתמודדים עם בנות בחדר שמדברות לשון הרע?"
הוא לא הכיר את י' ששובצה לתורנות ביום ששי שעבר אחר הצהריים והתקשרה בדחיפות לברר כיצד עליה לנהוג לגבי הדלקת נרות שבת.
הוא לא הכיר את א' שביקשה שלשום עצה איך להימנע מאיסור ייחוד בחמ"ל שבו היא משרתת.
הוא לא הכיר את ש' שביקשה השבוע שנעלה באתר המכינה עוד שיעורים מוקלטים, שיהיה מה ללמוד בנסיעות הארוכות לבסיס שלה אי שם.
אם היה מכיר אותן, הוא בטח לא היה אומר כאלה דברים...
כמו שאמרה לי פעם תלמידה - "להיות חיילת דתיה זה להתנצל בפני רבנים על קידוש השם שאת עושה"....
את הקטע הזה העברתי לבת שלי (כן, אותה אחת מהשבוע שעבר), שגיוס לצבא ההגנה לישראל בשנה הבאה הוא אחת מהאופציות העומדות בפניה.
ואגב כך, בשנת 2010 התגייסו לצה"ל 935 בנות בוגרות מוסדות חינוך דתיים. השנה, 2015 למניינם, התגייסו 1,830 בנות מאותו המגזר. 'וכאשר יענו אותו...". בכינוס לבנות דתיות העומדות בפני גיוס/ שרות לאומי/ מכינות/ מדרשות/ השתמטות, שנערך השבוע, אמר ראש אגף כח אדם בצה"ל, אלוף חגי טופולנסקי: "אוכלוסיית הבנות הדתיות בצבא גדלה והיא מביאה איכויות גבוהות למדינה ולצה"ל. אנחנו צריכים את האיכות הזו בהרבה מקומות, וכמה שיותר".
**
רעיון טרנספר החתולים ירד (לפי שעה?) מעל הפרק ועפ"י הנחייה של השר אורי אריאל התקציב שהיה מיועד לעיקור וסירוס (4.5 מיליון שקל) יועתק לטובת מחקר ופיתוח למצוא דרכים שיביאו להפחתת מספר החתולים אבל לא ע"י סירור ועיקור האסורים עפ"י ההלכה. מה כן? אולי איזה ספריי שיוציא להם את החשק להתרבות...לך תדע. ומהמייאו מייאו לקוקוריקו. במחקרים הצפויים יחפשו גם דרכים מקוריות כדי שלא יבקעו אפרוחים זכרים (אותם משמידים בד"כ אחרי יום-יומיים), אלא רק אפרוחות שיגדלו להיות מטילות... כל כך חסר לי אורי אורבך ז"ל. הוא היה מבטא את מה שרבים מאתנו מרגישים בנושא הזה, כמו שרק אורי יכול. היה.
וברצינות. פעם, כשהשרים הדתיים הופקדו על משרדי החינוך והסעד – הא ותו לא, החיים שלהם היו קלים יותר. היום, כשכל הדלתות פתוחות בפני שרים דתיים, האפשרות ליישם את ההלכה בכל תחום ותחום בחיי המדינה הריבונית מתרחבת ועשויה להגיע למקומות שאבותינו לא שיערום. מרתק ומאתגר, רק כדאי לעשות זאת שלא ברגל גסה. שלא לשפוך את החתול עם החלב.
**
בג"יץ או לא בגי"ץ. זו השאלה. חוק הגיוס, כפי שנתקבל ערב הבחירות, אמור לעבור ליטוש/ ריטוש/ עיקור/ סירור/ שדרוג – (כ"א יבחר עפ"י עמדתו) מכוח ההסכמים הקואליציונים. בימים האחרונים התקיימו מספר ישיבות בעניין בהשתתפות נציגי חברי הכנסת החרדיים גפני, פורוש (ובחלק מהפגישות גם השר הרב ליצמן) מזה, ביבי (בחלק מהישיבות), יעלון ושקד (כן, אותה שקד שלפני הבחירות הריצה את חוק הגיוס ההוא) מזה. ההחלטות: ביטול הסנקציות, דחיית עניין המכסות מ-2017 ל-2020 (בתקווה שעד אז יבוא המשיח), וקביעה כי גם אם לא יעמדו במכסות, שר הביטחון הוא שיחליט אם יש להפעיל סנקציות. (בטוח שלא). הבעיה – בהסכמים הקואליציונים נקבע (ונחתם) שחוק הגיוס המחודש יעבור בכנסת במקביל לתקציב המדינה. הטיימינג (יש עוד הרבה עבודה בדרך) הוא מכשול ראשון. בג"ץ, אליו בטוח בטוח בטוח יעתרו 'יש עתיד' ודומיהן, יהיה המכשול השני. וכבר למד מי שהיה צריך ללמוד, שבג"ץ דהעידנא לא בכיס של אף אחד.

(הרחבה של מאמר שיובא השבת 'חיי שרה' בגיליון 'שבתון')