ישיבת מועצת העיר פתח תקווה. בד"כ אחת לחודש (בשבוע האחרון שלו). בד"כ, נוכחים משהו בין 10 ל-15 מבין 27 חברי המועצה. מדברים, מברברים, כמעט ארבע שעות, הצעות לסדר היום, מצביעים על החלטות, ובסוף מגיעים לתכלס' – מצביעים על כספים ותקנים.

האפשרות להעלות נושאים לסדר יום המועצה הוא כלי, כמעט יחיד, של חבר מועצה שאינו נושא בתפקיד ביצועי – להתבטא. (כל חברי המועצה, למעט סגני ראש העיר עושים מלאכתם בהתנדבות, אינם מקבלים שכר ואפילו לא הוצאות טלפון, רכב וכדומה). כשמדובר בחבר אופוזיציה, אחת הדרכים להוריד אותו מעץ הדיבורים היא לקבל החלטה ברוח הדברים שלו, ואז...אלוקים גדול. אם יקח מישהו לבדוק ברצינות כמה מההחלטות שמקבלת המועצה בהצבעה היא מיישמת בסוף, בטוח שלא יעבור את 10 – 15 אחוז מההחלטות. כך זה, אגב, גם ברשויות אחרות, אפילו בממשלה.





ונחזור למועצת העיר פתח תקווה. בישיבה מספר 23 שהתקיימה ב-31 במאי השנה, נתקבלה, בין השאר (ביוזמה של רמי גרינברג, ליכוד, אופוזיציה) החלטה על הקמת ועדה לבחינת הצרכים של תנועות הנוער בנושא המבנים, ועדה שהרכבה אמור להיות חברי מועצה ופקידים. עפ"י אותה ההחלטה, הוועדה אמורה להגיש המלצותיה בתוך חודשיים. כלומר – גג עד 31 ביולי. היום אנחנו כבר בנובמבר, חמישה חודשים אחרי. רוצים לדעת מה ההמלצות? אל תתאמצו. הוועדה הזו אפילו לא הוקמה. כלומר, גם לא ישבה ולו ישיבה אחת בשביל הפרוטוקול. למה? ככה. אולי בונים שם על זה שיש לציבור זיכרון חלש.

אגב, באותה ישיבה גם הוחלט להגדיל את תקציב התמיכות לתנועות הנוער ממיליון שקל ל-2 מיליון שקל בתקציב 2016. כידוע, הגזברות יושבת בימים אלה על בניית התקציב, ומחפשת דווקא היכן לקצץ. האם מישהו ישמור על האינטרסים של תנועות הנוער? ימים יגידו.