דבר תורה לפרשת תולדות. מוכר לנו הסיפור שבו עשו חוזר מהשדה רעב ומבקש מיעקב להאכיל אותו בנזיד העדשים שהכין. כאשר יעקב מבקש ממנו למכור לו את הבכורה בתמורה, עשו לא מהסס ואומר "למה זה לי בכורה"? הוא מוכר לו אותה ואפילו בז לה לאחר מכן. עם זאת, כולנו יודעים שעשו הצטער על המכירה בסופו של דבר כאשר יעקב קיבל את הברכות מיצחק ולא הוא. התורה לא מספרת לנו סתם סיפורים. כל אחד מאיתנו נמצא באותו מקום של בחירה בכל שניה מחייו. השאלה שכל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו בכל רגע היא האם הוא בוחר במה שיעקב בחר (בבכורה) או במה שעשו העדיף (נזיד עדשים). הבכורה היא בוודאי לא משהו חומרי שניתן לראות, לכן עשו בז לזה. הוא בטוח שקיבל נזיד עדשים בחינם בלי לתת כלום. הבכורה היא העבודה הרוחנית ובשביל עשו זה כמו עול שלא עוזר כלום. נזיד העדשים  לעומת זאת הוא דבר טעים ומהנה. ניתן ליהנות ממנו הנאה רגעית ומיידית, כמובן שעשו יעדיף את נזיד העדשים. כשאנו קוראים את הפרשה, כולנו יודעים היטב שיעקב הרוויח בגדול ולא כל כך מובן איך עשו הסכים לעיסקה הלא משתלמת. אך אם נתבונן בתוכנו, נגלה שגם אנחנו בוחרים בעסקאות גרועות כאלה, ולא רק פעם אחת, אלא כמעט בכל רגע מחיינו. כאשר אנו עומדים בפני בחירה, כדאי לכולנו לחשוב מתוך היגיון מה עדיף לנו. היצר הרע מכניס לנו את מחשבותיו של עשו מתוך רגש ותאווה  מבלי לתת מקום לשכל להביע דעה. במקום לחשוב איך לספק את התאוות הרגעיות שלנו עם נזיד עדשים, כדאי לשקול את ההשלכות של הבחירה לעתיד. עשו ויעקב נמצאים בתוכנו. לכן עשו נקרא איש צייד, איש שדה, כי בראש סדר העדיפויות שלו נמצאים הדברים הגשמיים. יעקב לעומת זאת הוא איש תם, יושב אוהלים, הוא מתעסק עם מה שבאמת חשוב, לימוד התורה הקדושה וקניתי הבכורה, כדי לזכות לרוחניות והתעלות. ראוי לכולנו להתבונן מעט על חיינו ולנסות להפחית את מכירות הרוחניות שלנו תמורת נזיד עדשים שמחר בודאי רק נצטער עליהן, ולנסות ולהתמקד יותר בהתקדמות אל התכלית האמיתית. שבת שלום וחודש טוב. כניסת השבת לפי ת"א 16:20. יציאת השבת 17:20.