הפיצול בתוככי הציבור המתקרא 'דתי לאומי', מוצא בכמה העשורים האחרונים ביטויו גם בתנועות הנוער הדתיות. כולן מדברות על 'עם אחד', 'אהבת ישראל', אבל בפעילותן מקפידות מאוד על טהרת התת-תת מגזר. לא בהכרח על בסיס של איזשהו 'דטומטר' המודד את אורך הציצית (לבנים) או השרוול והחצאית (לבנות), אלא גם ואולי בעיקר על בסיס אמור לי היכן אתה לומד (למשל, בישיבת בנ"ע/ אולפנה של מרכז ישיבות בנ"ע – ואז סביר שהינך חבר/ה בבני עקיבא) לעומת אם אתה בישיבה של החינוך המוכר שאינו רשמי של הזרם החרד"לי ואז סביר שאתה חניך ב'עזרא' או למהדרין ב'אריאל'. לרגל שבת הארגון של בנ"ע ו'עזרא' הנחגגת בשבת זו 'ויצא', להלן מורה נבוכים קצר על ההבדלים בין התנועות. הערה מקדימה – כולן אהובות, כולן ברוכות, כולן עושות עבודת קודש. אבל מה שכואב (למי שכואב) – שאין כמו מציאות זו כדי להצביע על השסע והמרחק הרב שקיים אפילו בתוככי מה שנקרא הציבור הדתי לאומי. ומי שמכיר, יודע שגם במקרים רבים לא מתחתנים אלו באלו (בוגרות מכינות אלו עם בוגרי ישיבות אלה). ולהבדלים החיצוניים; בבני עקיבא יש סניפים (מבנים) מעורבים לבנים ולבנות (עם פעילות שבטית נפרדת מגדרית בחלקה אך גם פעולות משותפות לבנים ולבנות), בתנועת 'עזרא' סניפים (מבנים) מעורבים אך פעילות שבטית נפרדת, ובתנועת 'אריאל' של החלק העוד יותר חרד"לי – גם מבנה הסניף צריך להיות נפרד. מבנה (או קרוואן, במרבית המקרים) לבנים, ומבנה (בד"כ קרוואן מט ליפול) לבנות. קומונר לבנים, קומונר לבנות. סוגייה נפרדת היא המשאבים הנדרשים לכמות כה גדולה של מבנים בעיר/יישוב אחד, אבל זו כבר הבעיה של הפוליטיקאים המקומיים אליהם באים תמיד בדרישות. נדלג הפעם על הצופים הדתיים, שכבודם במקומם מונח ונחזור לבני עקיבא. השבוע התקיימה שם ישיבת המליאה שהחליטה על השם של השבט העולה לחבריה ב'. אבל היה שם גם דיון נוסף, חשוב לא פחות. האם בנ"ע צריך לשחות עם הזרם ולאפשר להקים סניפים נפרדים לבנים ונפרדים לבנות, במקומות שיש ביקוש מהשטח לכך, (ואז – מה בדיוק ההבדל בין בנ"ע ל'עזרא' ול'אריאל'?, הרי בתכנים, בתכל'ס אלה גם אלה עוסקים בתורת ישראל, עם ישראל, ארץ ישראל), או להישאר כתנועה עם סניפים משותפים ופעילות שבטית נפרדת בד"כ. היה זה דיון איכותי, לא מתלהם בנושא טעון, עם דעות קוטביות שנשמעו בו. אחת האפשרויות שנדונה – במקומות ישוב גדולים להקים סניף אחד 'רגיל' וסניף נוסף עם הפרדה מגדרית. ההחלטה שנתקבלה: תוקם ועדה. לא מקנא במזכ"ל שיצטרך להכריע. מה שיחליט - יחבטו בו. יד אחים (ואחיות) לכם (ולכן) שלוחה. בעזרת ה' עלה נעלה.
**
חוק (אי) השוויון בנטל (גיוס חרדים) עבר השבוע בכנסת בקריאה ראשונה, וצפוי לעבור בשבוע הקרוב בקריאות שנייה ושלישית. הפעם תמכו בחוק גם כאלה שבקדנציה הקודמת פעלו במלוא כוחם שייראה ממש ממש אחרת. השרה (אז חה"כ שקד, למשל). נראה תמוה? נכון. אבל אלה הם החיים הפוליטיים. זו משמעות קואליציה. לטוב, והכי כואב – גם לרע. פעם למעלה, פעם למטה. מכיוון שכך, אולי נכון יותר לפעול מלמטה. מהשטח. להגביר מודעות, לדבר עם השטח, ובעיקר – להוות דוגמא שירצו לחקות אותה. ואם ירצה השם, גם הפוליטיקה תסייע.
**
היועץ המשפטי לממשלה הודיע לבג"ץ (בתשובה לעתירה של ארגון 'מבוי סתום') כי בעיניים של המדינה אין כל מניעה חוקית לכך שאשה תתמנה לתפקיד של מנכ"ל בתי הדין הרבניים, שכן מדובר בתפקיד מנהלי ולא בתפקיד שיפוטי-דתי. יצוין כי לפני כשנה תיפקדה בתפקיד זה אשה, במינוי זמני שהעמידה ציפי לבני בתפקידה אז כשרת המשפטים. אלא, שכדי לכהן בתפקיד זה קובע חוק הדיינים כי מנכ"ל בתי הדין צריך להיות או דיין מכהן או בעל תעודת הסמכה לרב עיר, וכידוע, (נכון לעכשיו) אין בישראל לא דיין ממין נקבה וגם לא בעל הסמכה לרב עיר. איך יוצאים מהפלונטר? היועץ המשפטי מציע שיש לאפשר לנשים לגשת לבחינות הכשירות לתפקיד רב עיר, או לבחינות שוות ערך, זאת על מנת לאפשר להן לעמוד בתנאי הסף לצורך בחינת מעמדן לתפקיד מנהלת בתי הדין הרבניים. 'פצצת מצרר', לא פחות. ואם יבלעו אותה (החרדים, מכוח צו של בג"ץ, אם יינתן) – כותב שורות אלה מעריך כי בכך נפתחה הדרך גם למינוי אשה תלמידת חכם למועמדות לדיינת בבית הדין הרבני. וכידוע, יש כבר מי שעובדים על זה.
**
חתונתם של שמחה תחיה ליטמן עם אריאל ביגל הייתה אמורה להתקיים השבוע, ונדחתה עקב הירצחם של אביה של תחיה שרה – הרב יעקב, ואחיה נתנאל הי"ד, בידי מחבל בן עוולה. תחיה שרה וארוסה קורצו כנראה מזן מיוחד. מיד עם קומה מה'שבעה', הם יקיימו אי"ה את חתונם. הזוג המיוחד הזה פרסם הזמנה לכלל עם ישראל הנפתחת ב: "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי – וקמתי". כולם מוזמנים. בנייני האומה ירושלים, יום חמישי, י"ד כסלו, 26 בנובמבר למניינם. "כל עם ישראל מוזמן לקום עמנו מעפר ולשמוח בשמחתנו", כותבים – מזמינים שרה תחיה ואריאל. שהזוג האדיר הזה ומשפחותיהם יראו רק טוב, אכי"ר.
**
צילום: פייסבוק בנ"ע.

(המאמר מופיע ב'שבתון' גיליון פרשת 'ויצא')