איזו דוגמא 'טובה' לנוער: "יריתי לו בין העיניים", התרברב שר החינוך נפתלי בנט, בדברו על ראש הממשלה, במפגש עם פעילים ב'בית היהודי'. ומי הציב לו מראה מול הפנים? דווקא השר אורי אריאל (ירד מעניין יצוא החתולים), שנכח בפגישה, ויעץ לו לחשוב לפני ולהיזהר במה שהוא אומר. בנט קולט מהר, "הסביר": רק מטאפורה, והזהיר את החברים הנאמנים שלא להדליף, אחרת ייענשו. במה? הוא לא יפגוש אותם יותר. ואוו. בקושי הספיק להירגע מהנזיפה שחטף מראש הממשלה (שיצא ללא פגע מהירייה בין העיניים, לכאורה), ובנט, כמי שהביא את ינון מגל לרשימת 'הבית היהודי' מכוח ה'שריונים' שהוקצו לו בחוקת המפלגה, נאלץ להתמודד גם עם סיפור ההטרדה המינית שביצע, לכאורה, ינון מגל קודם כניסתו כמחוקק בבית הנבחרים. ועם יותר מאחת. לכאורה, כמובן. (והמשטרה בודקת). לעלות עם דיניין על בית המשפט, החתולה מייאו מייאו, יריות בין העיניים, הטרדות – נבחרת המביאה הרבה כבוד לשולחיה. מה שכן, אם רוצים להיזכר באלה ברשימה שהם כן בסדר (ויש גם כאלה), לוקח קצת זמן להיזכר. אמר לי מישהו, התקשורת אשמה. מחפשת רק את הרע. כמה קל לפטור עצמך מחשבון נפש עצמי, מגזרי ולאומי.
**
"גיבורי החיל אנשי צבא למלחמה, עורכי צינה ורומח, ופני אריה פניהם, וכצבאים על ההרים למהר" (דברי הימים א, יב, 9). חוק השוויון בנטל ז"ל, הומר השבוע בכנסת במשהו אחר, שמהותו: חרדי שירצה שלא להתגייס לצה"ל, יוכל שלא להתגייס, בלי לעבור על החוק ובלי נקיפות מצפון, הרי הוא שומר חוק. אני רוצה לקוות שאלה המייצגים את הציונות הדתית בכנסת והרימו אצבע בעד החוק בגרסתו החדשה, (מכוח המשמעת הקואליציונית, כמובן), עשו זאת כמי שקפאם שד ושידם רעדה בעת ההצבעה. אני, כמו רבים אחרים, שם מבטחו ותקוותו בבג"ץ (אליו עתרו 'יש עתיד' ואגודת הסטודנטים), שיהפוך את הקערה על פיה, או לפחות יחזיר קצת יותר שפיות והגינות בנטל הגיוס. אולי מה שנתניהו לא מסוגל לעשות, מרים נאור וחבריה – יכולים ואז יתקיים בראשונים  : "זכו – נעשתה מלאכתם בידי אחרים".
**
בחזרה לחינוך. תוצאות מבחני המיצ"ב לתשע"ה פורסמו באחרונה וה'שורה התחתונה' שלהם; חרף המיקוד, התוכניות שהוכנו והמשאבים בתחום מקצועות הליבה – ההתקדמות, אם בכלל, היא מינורית ביותר. אין תמורה לאג(ו)רה. תובנה נוספת, הפעם למגזר החינוך הממלכתי דתי – ירידה בהישגים כמעט בכל מקצועות הליבה. מישהו מוכן לעצור רגע, לחשוב מחוץ לקופסא (נוותר על הודאה בכישלון ומסקנות אישיות) ולהמציא חשיבה אסטרטגית חדשה, נועזת ויצירתית כדי להביא את הצעירים שלנו למקום בו הם ראויים להיות? שמחנו השבוע לראות כי עשרת בתי הספר המובילים באחוז הבוגרים שלהם ההולכים ליחידות קרביות בצה"ל הם בתי ספר דתיים. באמת תעודת כבוד לערכים שהתלמידים מקבלים שם. אבל מה עם ההישגים הלימודיים? למה שם בתי הספר הדתיים לא מובילים, או לכל הפחות, שווים לאחרים?
**
משרד הדתות הוציא באחרונה מכתב לעשרות רשויות מקומיות שעליהן לבחור את מועמדיהן למועצות הדתיות. כידוע, על פי חוק, נוהל זה של הרכב מועצה דתית אמור להתבצע בתוך שנה מהבחירות לרשויות המקומיות. בימים אלה מלאו שנתיים לבחירות האלה. מה בוער? אתם יכולים להיות בטוחים, שלא הרבה ראשי רשויות נכנסו ללחץ מהמכתב שקיבלו. המצב הנוכחי נוח לרובם. בהעדר הרכב, ממנה משרד הדתות 'ממונים' למועצה הדתית. ממונים = אנ"ש. בשביל מה יש חברים? שמור לי ואשמור לך. היו פעם כאלה שהציעו לבטל את המוסד הארכאי הזה – מועצה דתית – ולהכניס את הפונקציות שממלא (בהרבה פחות כ"א ותוך הקפדה על איכותו) לרשות המקומית. מי ירים את הכפפה?