אחת המשימות שהציבה לעצמה שרת המשפטים איילת שקד היא להגביל בחוק את משך כהונתם של יועצים משפטיים ברשויות המקומיות. ולמה? "נפגשתי עם ראשי ערים ושמעתי כי במהלך של 20 השנה האחרונות, לאט לאט הידיים שלהם נקשרו. צריך למצוא את האיזון המתאים והנכון בין מינהל תקין לבין המשילות. אני חושבת שהיום, בגלל אי סדרים שהיו ברשויות מסוימות, הזיזו את המטולטלת בצורה חדה מאוד לצד השני, וראשי רשויות בהרבה מובנים כבולים, וכמובן גם הסגנים. צריך למצוא את הדרכים לתת לראשי הערים את היכולת לפעול, וליישם את המדיניות שלהם", כך אמרה השרה בנאום שנתנה בכינוס סגני ראשי ערים שנערך בים-המלח, ודווח ב'מצב הרוח'.


שקד. צילום: פייסבוק

עם כל הכבוד לשרה שקד, עם הצורך למצוא את האיזון הנכון – אני מסכים. עם הדרך שלה למצוא את הדרך הזו – ממש לא. ואני מדבר מתוך ידיעה אישית, שכן הייתי שם, בעירייה גדולה, בתפקיד מ"מ ראש העיר.
אז ככה. זה נכון שהיועצים המשפטיים עושים את החיים של ראש הרשות ובכירים אחרים שם קשים. זה נכון שהיועצים המשפטיים שמים וטו על חלק מהבקשות של אותם פונקציונרים בכירים, זה נכון שהרושם בהנהלות הרשויות הוא שהיועצים המשפטיים הם שמנהלים בפועל את המדיניות. ברשויות, כמו במדינה.
א-מה- מה. אותם יועצים משפטיים הם, מה לעשות, שומרי הסף. ראש רשות וסגניו רוצים תמיד לרוץ קדימה. לספק רצון שולחיהם ולמצוא חן בעיני אלה האמורים לבחור בהם לכהונה נוספת. יתנו ראשי הערים את התמורה – ייבחרו שוב. לא יתנו – יראו להם את הדלת החוצה. וכשאתה נתון בלחץ שכזה, יש הרוצים 'לעגל פינות'. לפעמים, גם הכוח שבידך – משכר ומשקר. בדיוק בשביל זה יש את היועצים המשפטיים. להציב מראה מול הקודקוד ולאמר לו: זה כן, זה לא, זה אולי. בידוע הוא, שחלק לא קטן מזמן העבודה שלו משקיע יועץ משפטי בעירייה בחיפוש אחר פתרון 'אפור', שיאפשר לקודקוד לעשות את מבוקשו עד קצה הגבול המשפטי המותר. אלא, שבהרבה מקרים, גם כדי לגלוש לתחום ה'אפור' (שעדיין חוקי), צריך שאותו יועץ משפטי יהיה עם ראש פתוח, יצירתיות וגם מוכן קצת לקחת סיכונים משפטיים סבירים. אך מה לעשות, שלא תמיד היועצים המשפטיים מצוידים בתכונות אלה, ומכאן שכדוגמת הדימוי של אפסנאים בצבא שמהמשפט השגור על לשונם הוא: "אין לי", גם כאן הרבה מהיועצים המשפטיים הרבים מחפשים לעצמם חיים קלים וכסת"ח, ומשיבים בקשות ראש העיר ריקם במקרים רבים מדי.
 


הכוח (להשחית?) הרב שמעניק החוק לראשי ערים מחייב, ועוד איך, בקרה עליהם. (ואל תצחיקו אותי עם הפונקציה של 'מבקר פנים', המקבל משכורתו מהעירייה המבוקרת). נודה גם על האמת, שנוכח דרך בחירת ראשי הערים, לא כל הנבחרים (ובטח ובטח לחברות במועצת העיר) הם מטאורים, בעלי יכולת, יודעי חוק. נזכיר גם את המספר הרב של בכירים ברשויות המקומיות ש'זכו' בשנים האחרונות לכתבי אישום פליליים, חלקם גם הורשעו והוכנסו לבתי הסוהר, ומה לעשות, גם בכך יש כדי להצדיק את הפיקוח על ראשי הערים.
המצב הנוכחי הוא, שבחלק מהרשויות המקומיות מחזיקים גם משרדי עורכי דין חיצוניים, רייטנר, וכל אימת שהיועץ המשפטי העירוני 'עושה שרירים', מצטיידים בחו"ד של אותו משרד חיצוני, ושועטים קדימה, בתקווה שיהיה בסדר.
נכון, על פי החוק בעניינים רבים של הרשויות יש צורך באישור משרד הפנים, כולל המחלקה המשפטית שלו (למשל – בענייני הקצאות, חוזים שונים ועוד), אך גם שם הנטייה היא לא לקחת סיכונים בהרחבת הפרשנות המשפטית, וככה באמת קשה לעבוד.
מה תשיג שרת המשפטים בקיצוב כהונת היועצים המשפטיים? (אגב, דין הגזברים צריך להיות זהה. נכון להיום, את אלה גם אלה לא ניתן לפטר אלא ברוב של שני שליש חברי המועצה. בעבר היה ניסיון לפטר את גזברית עיריית פ"ת, חני גולדשטיין, שלא התיישרה לפי רצונות ראש העיר, אך חבריה החרדיים במועצה (היא עצמה חרדית) הפעילו את חה"כ משה גפני מ'יהדות התורה' שסיכל את הכוונה לחוקק חוק בעניין). מה רוצה השרה להשיג בקיצוב תקופת היועצים המשפטיים? שראשי הערים יוכלו לבחור, אחת לתקופה, יועץ משפטי נוח יותר להם? (כן, אני יודע שבוחרים את היועץ במכרז, אבל מישהו מקוראינו נאיבי לחשוב שלקודקודים אין מעורבות במכרז?).
ומה המסר שיקבלו היועצים המשפטיים ברשויות המקומיות מהתבטאות כזו של שרת המשפטים שקד, שבגלל שהם כובלים ידי ראשי הרשויות וסגניהם היא הולכת לתקצוב את תקופת כהונתם? שהם צריכים להעלים עין? לעגל פינות? הלו, שרת המשפטים?

לענ"ד, דרך נכונה יותר לטפל בבעיה שהציבה השרה היא: להציב במשרד הפנים שני תקנים של יועצים משפטיים רפרנטים ליועצים משפטיים עירוניים, שני שופטים בדימוס, עם ניסיון במינהל ציבורי, כאלה שהוכיחו יצירתיות משפטית בעבודתם כשופטים, אליהם יוכלו היועצים המשפטיים העירוניים וראשי הערים להפנות נושאים שבמחלוקת ביניהם, והחלטות של אותם פונקציונרים יהיו מצפון ומצפן לראשי הערים ויועציהם המשפטיים גם יחד, בכל דבר גדול שהם מתחבטים ורבים בו.