מועצת הרבנות הראשית לישראל דנה אתמול בנושא שמעסיק זה שנים את בתי הדין הרבניים ואת בתי המשפט לענייני משפחה והוא מוקד מחלוקת בין ארגוני נשים וארגוני גברים. 
עוד לפני קום המדינה, בשנת תש"ד (1944), קבעה מועצת הרבנות הראשית לארץ ישראל בראשות הרבנים הראשיים הרב הרצוג והרב עוזיאל, בתקנה שהתקבלה בהשתתפות רבני יישובים, להעלות את גיל חיוב מזונות הילדים המוטל על אב מגיל שש שנים לגיל חמש-עשרה שנים. הרבנות קבעה כך כדי להתאים את דיני מזונות הילדים על פי ההלכה למציאות זמננו. 
מאז, קיימת מחלוקת שופטים ודיינים הן בתוך בתי הדין הרבניים הן בתוך בתי המשפט, אם התקנה יצרה מקור חיוב עצמאי שמוטל רק על אבות או אולי כוונת התקנה הייתה ליצור מקור משפטי-הלכתי שמכוחו יהיה אפשר לאכוף פסקי דין למזונות ילדים מעל גיל שש, אבל החיוב עצמו ימשיך להיות מדיני צדקה, ואם כן – אימהות בעלות יכולת כלכלית יהיו חייבות להשתתף בדמי המזונות הדרושים לקטינים.
מנהל בתי הדין הרבניים, הרב שמעון יעקבי, הציג הבוקר בגל״צ את הסוגיה לפני מועצת הרבנות הראשית ישראל. 
הרב יעקבי ציין את השינוי המשמעותי שחל במעמד האישה מאז תקופת המנדט וציין את הצורך לתת פרשנות עדכנית לתקנה כך שהיא תתיישב עם חוש הצדק ועם ערך השוויון. הרב יעקבי ציין שהבהרה מפורשת של הסוגיה עשויה לסייע בפתרון סכסוכי גירושין, מאחר שהטלת סכומי חיוב גבוהים על פי גישה הקיימת אצל חלק משופטי בתי המשפט לענייני משפחה יוצרת לעתים סרבנות גט ומרחיקה גירושין של בני זוג מסוכסכים.


הרב  הראשי לישראל הרב דוד לאו

בסיומו של הדיון אימצה הרבנות הראשית הצעת החלטה של נשיא המועצה, הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו, וקבעה כי בעת פסיקת מזונות ילדים מכוח תקנת הרבנות הראשית צריכים "היושבים על מדין" – קרי: דיינים ושופטים – להתחשב הן ביכולת הכלכלית של אבות הן ביכולת כלכלית של אימהות.