דבר תורה קצר לפרשת וישב - חנוכה. פרשת וישב מספרת לנו על ירידת יוסף למצרים. התורה מספרת לנו שהוא הורד בעגלה שנשאה בשמים. רש"י מפרש שהתורה פרטה את המשא על העגלה כדי להודיע מתן שכרם של צדיקים (בדרך כלל נהגו לשאת על העגלות נפט וחומרים אחרים שריחם רע). לאחר מכן כששהה בבית הסוהר, התורה מציינת שהשם הצליח דרכו. לכאורה אנו רואים שהשם יתברך דואג לצדיקים ולכן דאג שיהיה ליוסף ריח טוב בדרך למצרים ושתיהיה לו הצלחה בבית הסוהר. הדבר תמוה, מי שנמכר לעבד מצפה שיהיה לו חיים קלים? מדוע התורה בכלל מספרת לנו על ההצלחה של יוסף בבית הסוהר? האם זה השכר של הצדיקים? האם מישהו היה מוכן לרדת למצריים לחיות כעבד בשביל קצת ריח טוב בדרך? כמה זה כבר עוזר לנו שיש מעט דברים טובים מסביב כאשר יש לנו צער רב במקומות אחרים? ישנם דברים שהם מעבר להשגתנו. יוסף הצדיק היה צריך לרדת לשיא הטומאה של מצריים. זה היה הכרחי כדי שיהפוך להיות המלך של מצרים, כדי להגשים את חלומותיו, כדי לפרנס את משפחתו בשנות הרעב, כדי לעמוד בניסיון העצום של אשת פוטיפר. כל זה היה הכרחי עפ"י חשבונות שמיים. לכן, למרות שזה עלול להראות אכזרי ומצער, הוא נמכר ע"י אחיו והורד למצרים. כל זה היה מוכרח להתרחש. אבל מעבר לזה אין שום צורך שיוסף יסבול. כמו יוסף הצדיק שבחר לשמוח ולא להתייאש, שבחר למצוא מתוך החושך את האור, שהבחין בנקודות האור הקטנות, כך גם אנחנו יכולים לבחור לראות את הטוב ולמצוא את ההשגחה הפרטית בחיינו. גם כאשר אנו מגלים בחיינו מצבים לא נעימים, שפתאום נקלענו לסיטואציה לא נעימה, פתאום הדברים לא הסתדרו כפי שרצינו... גם בשעה כזאת אפשר לראות את גודל מעשיו של השם יתברך. לא בכדי אנו קוראים את פרשת "וישב" בשבת שלפני ימי החנוכה, שהרי מהות ימי החנוכה היא בדיוק העניין הזה, לראות את השם יתברך מתוך הניסים הקטנים המתרחשים כאילו "במקרה". נס פך השמן לא היה הכרחי. אפשר היה למצוא פתרונות טבעיים אחרים. הרי טומאה הותרה בציבור והיתה אפשרות להדליק את המנורה בשמן טמא. זה בדיוק העניין של נס חנוכה. דווקא שזה לא הכרחי והיה אפשר להסתדר גם ללא הנס, דווקא כך אנו רואים את ההשגחה הפרטית ואהבת הקב"ה אלינו. השם יתברך מביא עלינו ניסיונות וקשיים, מלחמות עם יוונים ותרבויות זרות שרוצות להשתלט עלינו, מצבים וסיפורים מזעזעים לא עלינו. אבל בין כל  הדברים האלו שהם הכרחיים לתיקון העולם, הוא גם מביא לנו נקודות אור, לא משום שאי אפשר להסתדר בלעדיהם, אלא משום שהוא רוצה להראות לנו שהוא אוהב אותנו ונמצא איתנו. יוסף לא היה זקוק לריח הבשמים בדרך למצריים, אבל אם ניתן לסייע לו ולאפשר לו מעט נחת בדרך, אז מדוע לא לעשות זאת? גם המנורה לא היתה חייבת לדלוק במשך שמונת הימים, אבל השם יתברך אוהב אותנו ורוצה להראות לנו שהוא נמצא איתנו. חשוב לחיות בדרך הזו, ללמוד מכל פרט ולהתבונן על הפרטים הקטנים שמרכיבים את חיינו. כך נוכל לזכות לראות את הקב"ה ולהרגיש אותו בכל רגע איתנו ממש. שבת שלום וחג חנוכה שמח. כניסת השבת לפי ת"א 16:14. יציאת השבת 17:16.