בעיר עם כ-250,000 תושבים, סביר שלרבים יש תלונות על העירייה. גם סביר, שחלקן מוצדקות וחלקן הן מאוד סובייקטיביות. ככה מרגיש התושב, ולא תצליח לשכנע אותו שהוא טועה. אלה החיים. יש מאתנו המוציאים את התסכול בשיחות סלון עם השכנים, ויש כאלה, כנראה עם יותר מודעות, שמפנים את תלונותיהם לגורמים הרלוונטיים בעירייה. המוקד העירוני (שבהערת אגב נציין כי נחשב לאחד האגפים היותר יעילים בעירייה), לנציב תלונות הציבור או לאגף הספציפי.
אחד התושבים, שהתלונות לעירייה הפכו אצלו ל'לחם חוק, התלונן והתלונן והתלונן, אך חלק (כנראה גדול) מתלונותיו לא זעו למענה מהעירייה. עניין של מחסור בכוח אדם או שחשו שיש להם עניין עם 'מתלונן סדרתי' והעדיפו לעבור לסדר היום.
אלא, שאותו תושב החליט שמגיעה לו התייחסות, ולו מכוח הארנונה שהוא משלם מידי חודש לעירייה, ומשהגיע למסקנה כי 'לא סופרים' אותו, פנה לבית משפט לתביעות קטנות נכד העירייה. שם העלה מספר טיעונים, בהם: שהעירייה אינה אוכפת את איסור החנייה ליד קו אדום-לבן שנצבע ליד בית כנסת באם-המושבות, שם לטענתו חונים מתפללים בזמן התפילות ובכך מפריעים לכאורה לתנועה, טענה נוספת הייתה על רעש מאתר בנייה בשעות האסורות לעבודה שם על פי חוק, טענה נוספת על כך שלא קיבל התייחסות לעניין משך האורות ברמזור בצומת העיפרון בכניסה לשכונת אם המושבות, ועוד. הבחור תבע 15,000 שקל פיצוי.




העירייה טענה שלבית משפט לתביעות קטנות אין מעמד בסוגיות אלה אלא לבימ"ש מנהלי (מחוזי), אך השופטת דחתה טענה זו. בעניין הטענות על רעש מאתר הבנייה קבעה השופטת כי העירייה לא הציגה בבית המשפט כל מסמך התומך בטענותיה שזימנה את הקבלן והוציא לו התרעה. השופטת אף נזפה בעירייה: " מצופה כי העירייה אשר פועלת כגוף מסודר ומנהלי תציג בבית משפט אסמכתאות לטענותיה ולא תסתפק באמירה כי קיימים מיילים ומסמכים....מצופה כי הנתבעת (העירייה) לא תצא מנקודת הנחה כי מאחר ומדובר בבית משפט לתביעות קטנות אין מקום לקיים כלל את סדרי הדין, ותבקש להציג מסמכים כאלה ואחרים לאחר סיום העדות".
השופטת קבעה גם כי היא נותנת אמון בעדות התובע שהרחוב בו גר מלוכלך באופן תמידי והוסיפה כי כאשר האחראי על הניקיון מעיד שלא ניתן לשמור על ניקיון ברמה סבירה (כי ברחוב יש 4 אתרי בנייה), היא מוצאת כי לתובע נגרם נזק. "לדברי התובע הוא מתגורר במקום כחמש שנים ובמהלך תקופה זו, תחושתו היא כי הוא גר בתוך אתר בנייה. אף אם אכן נבנים מבנים חדשים באזור ואף אם מוגבלות יכולותיה התקציביות של העירייה, הרי שלא ניתן להשלים עם מצב בו במהלך חמש שנים מתגורר אדם אשר משלם ארנונה לעירייה ומרגיש כי הוא גר בתוך אתר בנייה ממש כאשר האחראי על הניקיון מטעם העירייה מסכים כי הרחוב אינו מקי בצורה סבירה. אני מקבלת את הבציעה ומוצאת כי נגרם נזק לתובע", קבעה השופטת.
גם בעניין תלונותיו על שהעירייה אינה טורחת להשיב לו על תלונותיו בעניין הרמזורים קבעה השופטת כי התובע הלין על הזמן הרב אותו בזבז והאנרגיות כדי לקבל תשובה כלשהי מהעירייה וקבעה כי "נגרם נזק לתובע אשר בזבז את זמנו ואת מרצו, ואולם עניין זה פעוט יחסית לסוגיות האחרות בגינן אני סבורה שיש מקום לפסוק את נזקיו של התובע".
השופטת הוסיפה: "התובע אינו טוען לנזק ממוני אלא לנזק המתבטא בפגיעה באיכות חייו, בטרדה ובחוסר מנוחה.." ופסקה לו 2,500 שקל.


גרינברג

חבר מועצת העירייה, עו"ד רמי גרינברג (ליכוד, אופוזיציה) אמר בעקבות פסק הדין: "מדובר בפס"ד תקדימי שבו תושב שמשלם ארנונה לא זוכה לשרות בסיסי מהעירייה ובית המשפט הכיר ברשלנות העירייה ופסק לו פיצויים כספיים, זה פתח לכלל תושבי העיר לוודא שהעירייה לא רק עושקת אותם בארנונה אלא גם מעניקה להם את השירות לו הם זכאים. אוודא שפס"ד ימומש ושהעירייה תתחיל לפעול כנדרש למען תושבי העיר".