בעיניים של התנועות הלא אורתודוכסיות, קרי: הרפורמים והקונסרבטיבים, "מתווה הפשרה בכותל" שאושר השבוע בממשלה, ויעניק להם רחבה משלהם בכותל הדרומי, הוא לא פחות מהסכם היסטורי. לאחר 20 שנות מאבק מיוחצ"ן, שהיה זר לעיניים אורתודוכסיות רגילות, הצליחו החברים/ות האלה לקבל מעמד רשמי שלהם ליד המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. עם האוכל בא התיאבון, הן מצהירות והן מוכוונות מטרה לכך, שההכרה הממשלתית הזו בתנועות האלה כשוות לאורתודוכסים, היא תקדים מחייב בכל הנושאים המפרידים ומבדילים היום בינם לבין האורתודוכסיה השלטת בישראל, כמו: נישואין, כשרות, גיור – מה לא. הם גם מאמינים (ונראה שיש להם על מה לסמוך, על הנסיון), שהיכן שהממשלה תגמגם, (בד"כ משיקולים אלקטורליים), בית משפט העליון יסייע. "מתווה הפשרה" הזה, מגדיר מחדש את יחסי הדת והמדינה בישראל. "יש יותר מדרך אחת להיות יהודי", הם טוענים כבר שנים, ועתה קיבלו גושפנקא מהממשלה. ולמרות שגם חרדים יושבים בממשלה הזו, (וגם 'הבית היהודי' של בנט, אבל לא הרי גישתו לסוגיות אלה כגישתם של יוסף בורג, זבולון המר ז"ל ואחרים מהמפד"ל של פעם) - היא לא נפלה. אפילו לא רעידה קלה בכנף. ובהערת אגב - זוכרים את פירוק הממשלה על הגעת מטוסי פ-15 שעה  לאחר כניסת השבת? או את המשבר הממשלתי בזמנו בגלל הסעת המשחנים של חברת החשמל בשבת?. עצרו רגע וחשבו לעצמכם – אז טעו נציגינו, או היום? או אולי, הזמן מביא לשינויים גם בחשיבה ובתפיסה?. כך או אחרת, "הגדרה מחדש של יחסי דת ומדינה". כך רואות התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית את הדברים, ולא צריך ראיה של 6;6 להבין כי הן לא ממש טועות. נכון, ב"מתווה הפשרה" יכולים גם מי שרוצים מהצד האורתודוכסי והחרדי למצוא איזשהם 'הישגים'. כגון: שהרפורמים ובעיקר 'נשות הכותל' שיש הרואים במאבקיהן פרובוקציה נטו, ידירו עצמן מהרחבות הרגילות בכותל, שם יתנהלו התפילות כמנהג ישראל סבא מדורי דורות. (ויש רבנים הרואים בכך הפסד גדול, שגם במקום המקודש הזה יהיה פיצול בעם). יהיו שיגידו ש"מתווה הפשרה" הזה הוא הרע במיעוטו בעיניים אורתודוכסיות וחרדיות. ואני אציע, לנסות להפיק מכל הסיפור הזה כמה תובנות מועילות.
האחת – כמה טוב שהחרדים וש"ס שותפים בממשלה ונהנים ממנעמיה. תארו לעצמכם אם הם היו בחוץ, כמה הפגנות ענק וזעקות שבר וגוואלד היינו שומעים מהם על ההסכם הזה, באיזה תיאורי גנאי היו מכנים את השותפים ל'מעשה הכפירה' הזה. שומו שמיים. לא זו אף זו. כדי שהמתווה הזה יקבל תוקף, שר הדתות, אזולאי מש"ס, צריך לחתום על התקנות הכרוכות בו. האם יעשה מעשה דרעי (ממשרד הכלכלה, שעזב את המשרד גם כדי שלא יחתום על היתרי עבודה בשבת), או יעביר את החתימה לראש הממשלה, או מה? בינתיים אזולאי הודיע כי מועצת החכמים של ש"ס תכריע. היא קבעה מי מש"ס יישב בכנסת ובממשלה, היא תקבע עבורם כל בסוגיה רגישה זו. יהיה זה אתגר משמעותי ראשון של ה'מועצת' בימים שלאחר הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ומעניין יהיה לראות כיצד יפול דבר.
התובנה השנייה - בואו נחשוב לרגע, מה הביא את חבורת הנשים הזו והתנועות האמורות להיאבק 20 שנה, לא להרפות, לא לסגת ולא לוותר. אולי, אולי הממסד האורתודוכסי בישראל, לחץ ולחץ, הכביד והכביד, התעלם והתנכר קצת יותר מדי? אולי קצת הגזמנו ביחס המתנכר אל התנועות האלה, המרכיבות את רוב מניינה של יהדות ארה"ב, שכאשר אנחנו צריכים אותה, הכתובת שלה מוכרת לנו? אולי כמו קפיץ, דרכנו אותו יותר מדי, ואז כשהוא משתחרר, הוא פוגע לנו בפרצוף בחוזקה?
נכון, לא הרי מקום תפילה ברחבה ליד הכותל לקבוצות האלה, כעמידה של האורתודוכסיה על ענייני גיור ונישואין, שאלה עניינים של הלכה ממש. אבל לטעמי, (וזו עמדתי האישית ואינה מחייבת לא את 'שבתון' ולא אף אחד אחר), "מתווה הפשרה" הזה, צריך וכדאי שיביא גם את הרבנות הראשית לישראל וגם את רבני האורתודוכסיה, לפתוח בהידברות, לגלות נכונות לשמוע, להתלבט יחד, לחפש את המאחד, גם לחדד את המפריד, אבל לדבר. "כי אנשים אחים אנחנו" – לא תופס לגביהם? ותחושתי, שאם זה לא ייעשה, "מתווה הפשרה בכותל" הוא הראשון בסדרה של שינויים מפליגים שייכפו עלינו מכוח בג"ץ.
**
מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, אמר ביום שלישי בפורום שדולת הכשרות בכנסת, כי האוצר עומד להגיש הצעה על פתיחת שוק הכשרות לתחרות, זאת בעקבות דו"ח שהוכן עבור המשרד והראה כי המונופול שיש לרבנות על הכשרות עולה לצרכנים כ-600 מיליון שקל בשנה. לא חובה ליפול מהכסא. הפיקוח וההכוונה המקצועית, הדרישות וכדומה יישארו בידי רבני הערים, השוק ייפתח לקבוצות/ עמותות שיעשו את העבודה בשטח וכל הצד המינהלתי. לא, עוד לא צריך להיכנס לכוננות ספיגה. גם אם ולו ההצעה תקרום עור וגידים, אף אחד לא יכריח אף אחד לאכול אוכל לא כשר. כל הכוונה היא רק לעשות סדר בבלגן, כפי שהוא נחשף, למרבה הבושה, פעמים הרבה. אבל, חברים, הצעות לחוד ומעשים לחוד. אלף – הכנסת דחתה השבוע בקריאה טרומית של חה"כ רחל עזריה ואלעזר שטרן בנושא הכשרות (דרשו שרק כשרות האוכל תהווה קריטריון למתן הכשר, ולא, למשל, אם העסק עובד בשבת), ובית – גם מנכ"ל האוצר אמר לחברי השדולה (אותם שני ח"כים דלעיל עומדים בראשה), שהאוצר יגיש את ההצעות לחברי הכנסת, והם – חברי הכנסת, יצטרכו להחליט מה לעשות איתן. נו באמת, האם החתול (הלובי החרדי בכנסת) יבעט בדלי עם החלב? בזבוז זמן ונייר. ובמחשבה רצינית, לא בטוח שאותה הרגשה של מיאוס מכיצד מתנהלים ענייני דת-מדינה במדינה הזו, במגוון העניינים, היא שדוחפת את האנשים/ העמותות/ הגופים והפוליטיקאים לחפש כל דרך להבקיע את החומה. ייתכן, ש'איתחול' המערכת מבפנים, יחסוך לה צרות אח"כ.
**
שנה חלפה מפטירתו של השר אורי אורבך ז"ל. "מה אורי היה אומר" – חולף במוחם של אנשים רבים במגזר הדתי, ולא רק בו. חבר, כמה שאתה חסר.
**

צילום תמונת הדף: ארון קודש במנהרות הכותל. צילום: חיים צח, לשכת עתונות ממשלתית
הדעה הנ"ל מופיעה בעלון "שבתון" פרשת 'משפטים'.