לפני שיוצאים למלחמות דת גדולות, הנה דבר שנראה 'קטן', אבל בעיני הוא גדול, שניתן לעשות. הידעתם, שנכון לעכשיו, עפ"י מערכת החוקים במדינתנו, מדינה יהודית-דמוקרטית, או בסדר הפוך, שכיר המבקש שלא לעבוד בשבת, כשהבוס דורש זאת ממנו, (נניח במקום עבודה בעל היתר לעבוד בשבת, תחנת דלק, לדוגמא), חייב לחתום על תצהיר המבסס את הכרתו הדתית, כלומר לציין שהוא דתי ולכן אינו יכול לעבוד בשבת. אם לא יחתום – הבוס עשוי לפטרו. ומה אם העובד שלנו אינו 'דתי' בהגדרה, אבל מעוניין/ חשוב לו שלא לעבוד בשבת, 'סתם' כי זה 'יום מנוחה', או כי בא לו בדרך זו להזדהות עם עם ישראל או כי הוא רוצה להיות עם ילדיו ואשתו בשבת? למרבה הצער והאבסורד, אם לא יחתום שההכרה הדתית מונעת בעדו לעבוד בשבת (גם אם היא לא), הוא יהיה חשוף לפיטורין. ועדת השרים לחקיקה הייתה אמורה לדון ביום ראשון האחרון על תיקון לחוק 'שעות העבודה והמנוחה', תיקון שבא לאפשר לעובד שלא לעבוד ביום המנוחה השבועי, ללא תלות במידת זיקתו לדת. נשמע פשוט? הגיוני? טריוויאלי? מסתבר שלא. עפ"י חה"כ עליזה לביא, כפי שהובאו באתר 'כיפה', שר התיירות, יריב לוין, מתנגד לתיקון בחוק, מחשש שאנשים לא ירצו לעבוד בשבתות בבתי מלון וזה יפגע בשוק התיירות, רחמנא לצלן. (ולכן נדחה הדיון). מבלי להיכנס לעומק הדיון עד כמה אמיתי החשש הזה, תוהה אני, האם הוא יכול להיות סיבה שלא להביא לשינוי הצודק הזה בחוק?. יותר הגיוני לחייב בן אדם לעבוד בשבת אם איננו חפץ בכך? מה, שבת היא רק לדתיים? מטיחים בנו לא אחת – 'כפייה דתית'. האם זו אינה 'כפייה אנטי דתית'?. לדברי חה"כ לביא, היוזמה לתיקון החוק הגיעה אליה דווקא מאנשים המגדירים עצמם חילוניים, בהם עובדי רשות השידור, שנאלצים לעבוד בשבתות, למורת רוחם ולמורת רוחם של בני משפחותיהם. כל אחד והשבת שלו, אבל תנו להרגיש קצת שבת. ליוזמת החוק הזו חברו ללביא גם חברי הכנסת מיקי זוהר מהליכוד, יוסי יונה מהמחנה הציוני, בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי וסופה לנדבר מישראל בתינו. מה שמוכיח, שכאשר מדברים בהיגיון, ניתן לגבש הסכמות. גם אם לוקח קצת זמן. והשינוי המתבקש הזה בחוק – בוא יבוא.
**
 
עד שתיושם החלטת הממשלה בעניין רחבת תפילה בכותל הדרומי עבור זרמים שאינם אורתודוכסיים יעברו עוד ימים-טובים, שבתות וחגים רבים. עוד מספר לא קטן של מהמורות בדרך, לדוגמא: התנגדות ארכיאולוגים שתמצא דרכה מן הסתם גם לבג"ץ, אבל כל זה לא מפריע למערכת הפוליטית להמשיך התנגח סביב העניין. ואפילו בתוך אותה המשפחה. קחו את 'הבית היהודי'. בהצבעה על המתווה הצביעו בנט ואיילת שקד בעד (מתוך תפיסה שהאלטרנטיבה תהיה גרועה יותר, שכן סביר שבג"ץ יתיר להם להתפלל ברחבה הרגילה ואז הבלגן יהיה גדול יותר), ואילו השר אורי אריאל הצביע בממשלה נגד המתווה. לגיטימי, אלא שפה זה לא נגמר. חילוקי הדעות יצאו החוצה (גם לגיטימי).  השר אורי אריאל האשים את בנט ושקד שלא נועצו ברבנים, זאת בניגוד להחלטה קודמת שבין המפלגות המרכיבות את 'הבית היהודי' , שבסוגיות דת-מדינה יש להיוועץ ברבנים. בנט, שלא אחת 'יורה בתוך הנגמ"ש' בביקורתו הפומבית על ראש הממשלה, לא נבהל מהביקורת הפומבית של ה'אח' שלו השר אורי אריאל, (שלא בפעם הראשונה) ובתגובתו לביקורת ביטא את ההבדל המהותי בתפיסתם מהו 'עשה לך רב' בהיבט הפוליטי. "אני בהחלט שמח להתייעץ עם כל (כל? מ.ז.) רב תמיד, אך בסופו של דבר את ההחלטות אנחנו מקבלים בשדה הפוליטי. הבוחרים בחרו בנו. להתייעץ – כן, אבל ההחלטות הן בשדה המנהיגותי", אמר בנט, וקיבל עוד כמה נקודות זכות בקרב המיינסטרים של תומכי 'הבית היהודי'. הבדלי התפיסה מן הסתם יתחדדו לקראת כינוס הוועידה, שנקבע לכ"ו אדר ב' ביד בנימין, שם יצביעו על תיקונים בתקנון המפלגה (למשל, צמצום מספר השיריונים שבנט יקבל בעשירייה הראשונה) ויבחרו את הנציגים למוסדות המפלגה.
 ואפרופו המתווה והרפורמים. ראשי הרפורמים נועדו השבוע עם ראש הממשלה והודו לו על המתווה הנ"ל. לקח יום-יומיים עד שקיבל את ה'מי שברך' מהפוליטיקאים החרדים, עד כדי התבטאויות של ח"כ משה גפני כי "לא נוכל לעבור לסדר היום על פגישת נתניהו והרפורמים". מיהר לפרשו מזכ"ל 'יהדות התורה' הח"כ לשעבר יעקב אשר (שממתין לרוטציה לחזור לכנסת), שאיים (בעיתונות החרדית המגזרית, כמובן) שהפגישה האמורה של נתניהו עם הרפורמים תחייב את 'יהדות התורה' "לבדיקת השותפות עם ראש הממשלה". אליבא דכוליי עלמא, ה'מי שברך' (שניתן לצרכים פוליטיים תדמיתיים פנימיים של החרדים) לא יהפוך ל'מי שברח'. לא בגלל זה החברים יעזבו את הקואליציה. תשאלו את השר ליצמן. לכל שותף בקואליציה יש הרבה מה להפסיד אם יעשה 'ויברח'. והחרדים בכלל זה.
*
אחת מהחוויות שנושא עמו כל בוגר ישיבה תיכונית או בוגרת אולפנא הוא טקס ההכתרה שהמחזור (שכבה) שלו הפיק בר"ח אדר של השמינית או בפורים אותה שנה. הרבה אנרגיות, אמוציות, יצירתיות, כסף (ואובדן מאות שעות לימוד) מושקעים באירוע הזה. ברוח הזמן, שיאים בהפקות האלה נשברים, וגם מוסכמות מתנפצות, עד שיש מקום לשאלה: האם כל זה נחוץ והכרחי. בישיבת בנ"ע בגב"ש, אחת מספינות הדגל של הרשת, הכינו חלק מהשמיניסטים בימים אלה סרטון 'פרומו' לקראת ההכתרה. בסרטון, שמיד מצא מקומו ברשת החברתית וזכה להמון לייקים, דימויים ורמזים ממחוזות שאינם ראויים לכל מוסד חינוכי, על אחת וכמה לישיבה תיכונית. ראש הישיבה, הרב שרגא פרוכטר, שנחשף לסרטון, הורה מיד (ולטעמנו בצדק) על ביטול טקס ההכתרה, ובמקומה לקיים פעילות חינוכית של המחזור עם אוכלוסייה חלשה בגב"ש, שתיהנה גם מהכספים שיועדו להכתרה. תגובה ראויה למעשה לא ראוי. חלק מהתלמידים הצילו את כבודו של המחזור בכך שכתבו לראש הישיבה והצוות כי הם מזועזעים מהסרטון (שנעשה ביוזמה פרטית שלא על דעת השכבה) ומגנים אותו, אין הוא אינו מייצג כלל את הישיבה ואת דרך חינוכה וכי הם יעמדו לצידה של הנהלת הישיבה על כל החלטה שתקבל, וימשיכו לראות בישיבת גב"ש בית חם, מחנך וערכי. דומני, כי זהו עוד משברון שממנו אפשר להפיק הרבה תועלות חינוכיות, וכך אכן עושים שם.
*
וזה מעביר אותנו גם לקריאה של תנועת הנוער הדתית 'אריאל', לחדול מהמנהג (של כלל תנועות הנוער) לשנורר מבעלי חנויות מתנות וצ'ופרים ל'שוק פורים'. תשאלו, למה הם רוצים ל'קלקל את החגיגה'? עניין חינוכי מביא אותם לכך: "השנורר אינה פעולה חינוכית. ההשפעה על הילדים היא לעיתים הרסנית, שכן מפתחת אצל השנורר את התרבות של 'מגיע לי', וכן לעיתים אף נגרם 'חילול שם שמים' , לא דרכנו, בקיבוץ נדבות'. "תפקיד תנועות הנוער הוא בראש ובראשונה לחנך לעצמאות, לא לקבצנות", אמר מזכ"ל 'אריאל', הרב יוסי ורדי. והנה גם איתו אנחנו מסכימים. (לא יותר מדי 'הסכמות' לשבוע אחד?)
**
(צילום אילוסטרציה- שער: morguefile)
 המאמר מפורסם (בחלקו) בעלון 'שבתון' גיליון פרשת 'כי תישא'