אם מספר המילים שמקדישה הרשת החברתית (המגזרית-דתית) לנושא מסוים הוא המדד לחשיבותו – הרי שהפקודה החדשה בנושא הזקנים – (פתח תחת ה-ק) של חיילי הסדיר, הוא הוא הנושא הטעון, הכואב והבעייתי ביותר שהיה השבוע. מבלי לזלזל כהוא זה במה שעומד מאחורי השינוי בפקודה (ועל כך בקטע השני), לענ"ד מה שגילה לנו כתב ערוץ 2 יאיר שריקי, על הנעשה במועצה הדתית בחיפה, הוא שיא השיאים, שדורש טיפול מן השורש לא פחות מסוגיית הזקנים.
למי שהחמיץ – שריקי חשף, שמסמכים רשמיים של עשרות (ויש אומרים מאות) זוגות שנרשמו לנישואין בחודשים האחרונים בלשכת ארגון רבני צהר בחיפה, והועברו אח"כ כמוסכם למועצה הדתית בחיפה, זויפו ע"י מאן-דהוא במחלקת הנישואין שם. ועל חלק מהמסמכים נכתב בידי יד עלומה כי החתן או הכלה ממזרים, על אחר שביקש להתחתן עם גרושה נכתב שהוא כהן, לפלוני נרשם שהוא מאומץ ועוד כהנה המצאות מהשרוול, שמטרתן אחת – להשפיל אותם. למה? כי בחרו להינשא בידי רב מצהר. תגידו – שוב התשקורת העוינת? קונספירציה? לא הפעם.  ראש מחלקת הנישואין בחיפה, הרב ישעיהו סמוטני אישר לכתב שריקי, אל מול מצלמות הטלוויזיה, את הדברים והסביר: " הם (רבני צהר) מחבלים בפעילות הרבנות. נכון, הייתה טעות. הזוגות נקלעו לאיזושהי סיטואציה לא נעימה שיש בין 'צהר' לבין הרבנות...איזשהו פקיד עשה את זה...התנצלנו בפני הזוגות וביקשנו מהם סליחה". התנצלנו, וזה סוף הסיפור? משרד הדתות הגיב: "רואים בחומרה שימוש שאינו מקובל במסמכים (זו ההגדרה הכי מתאימה שהם מצאו לזיוף / פיברוק ? מ.ז.) גם אם הם פנימיים (זה מוריד מחומרת המעשה? מ.ז.). הנושא ייבדק מול המועצה הדתית ומול רשם הנישואין, וככל שהדברים נכונים יינקטו צעדים משמעתיים כנגד העובד". אינני משפטן, אבל לענ"ד צעדים פליליים הולמים יותר. והרבנות הראשית? אולי לוקח זמן לידיעה להגיע מחיפה לירושלים, אולי שם חושבים שזה לא עניינם, הודעת גינוי מסודרת מהם – לא יצאה, למיטב ידיעתנו. התנהגות כה בוטה, ועוד במסמכי נישואין, אינה ראויה לגינוי הכי חריף מצידה?. אין ספק, שהפעם, מישהו חצה את הקווים האדומים. נכון עשה, לענ"ד, הרב דוד סתיו, רב העיר שהם וראש ארגון רבני צהר, שפנה ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המדינה ולמפכ"ל המשטרה בדרישה לפתוח בחקירה פלילית. יחסי צהר והרבנות הראשית מורכבים וקשים. הרבה אידיאולוגיה, וגם כוחנות לא חסרה שם. אבל, בשם השם, לא על גבם של אחרים.
**
אגב, במשרדי הרבנות הראשית בירושלים התכנסו השבוע כמה עשרות מבכירי הרבנות החרד"לית והביעו תמיכה בהתנגדות הרבנות הראשית ל'מתווה הפשרה' עליו החליטה הממשלה באשר לרחבת התפילה בכותל. התנגדותם ל'מתווה' נחושה, ברורה ואף טבעית. היא אף צודקת מאוד בהקשר לכך שהממשלה התעלמה מהוראות החוק ולא התייעצה עם הרבנות הראשית בסוגייה. הרבנים בהודעתם קבעו שלא בג"ץ יקבע מה יהיה בכותל. כתקווה – זה בסדר. אולי נכון יותר היה לו עתרו לבג"ץ בדרישה לפסול את חוקיות החלטת ה'מתווה' בגלל שלא נועצו ברבנות הראשית, כמתחייב. "בג"ץ לא יקבע", לפחות בהיבט הדה-יורה, קצת מזכיר לי את "היו לא יהיה" שנאמר מפי רבנים מכובדים (חלקם זצ"ל) ימים ספורים לפני הגירוש מגוש קטיף.
**
ומכאן לסוגיית הזקנים בצה"ל. זקן ארוך לו לזקן הצה"לי. כמה וכמה מפקדים בכירים ומוערצים, גם שלא הקפידו על תרי"ג, הקפידו לטפח זקן או זקנקן, וזה לא פגם בחיילותם. דני מט האגדי, דוידי, אלוף אברהם בן שושן לפשעבר מפקד חיל הים, אלוף מיכאל בן חורין לשעבר מפקד חיל הים, נזכיר גם את דן הראל, עמרם מצנע ואפילו שר הביטחון דהיום בוגי יעלון בימיו בבה"ד 1 ובהמשך. זה שנים ארוכות שלזקן בצה"ל יש כללים. מי רשאי, מי לא. הרבה רס"רי משמעת נהגו להתלבש על מזוקנים ולדחוף להם ריתוק עם מגרפה צמודה לשבוע, על זיפים שביצבצו. באו האחראים והוציאו פקודה ברורה בעניין. זקן רשאי לגדל מטעמי בריאות או מטעמי אמונה. זכורים הימים של מלחמת המפרץ, שהצבא אף פיתח והזמין מסכות אב"כ מיוחדות לבעלי זקן. אז מה קרה שהחליטו להתנכל לזקן? כמו כל פירצה הקוראת לגנב, גם בהקשר הזה היו לא מעט חיילים, שאינם דתיים אך כן, גם חיילים דתיים, שתפסו טרמפ על ה'זכאות לזקן', כדי לחסוך לעצמם את דקות הגילוח. וסדר צריך להיות. אחד המפקדים העניש חייל דתי על זקן, אחר סרב לחייל חילוני שעמד על זכותו לגדל, וזה אף עתר לבג"ץ. שם, בשם ערך השיוויוניות, שינו את הפקודה. עד אז, הרב הצבאי היחידתי, מן הסתם אחד שמכיר את החייל, רשאי היה לתת את הפטור מגילוח. בשם אותו שיוויון לכאורה, הגיעו בבג"ץ לפשרה, לפיה הרב יהיה רק על תקן של ממליץ, וההחלטה תהיה בידי קצין השלישות הפיקודי. (באמת משעמם לו?). יש כמובן, הרואים בנטילת הסמכות מהרב חלק ממה שנראה בשנים האחרונות כמאמץ של הדתה, הוצאת הדת מהצבא (דוגמת: הוצאת התודעה היהודית מהרבנות הצבאית), ובהחלט סביר שיש להרגשה זו על מה לסמוך. ההנחיה החדשה אמורה הייתה להיכנס לתוקף השבוע, ב-1 במרץ למניינם, והסתבר כי מאות בקשות של חיילים 'סרוגים' לאישור זקן או שטרם הושבו, או שהושבו ריקם. שמועות רצו, כי חייל חרדי, להבדיל מ'סרוג', קיבל פטור אוטומטי. והרשתות געשו, והרבנים זעמו (ובצדק). זעמו עד כדי, שאחדים מהם קראו לסירוב פקודה (ומה תגידו מחר על חייל שמאלני שיסרב לשמור על יצהר?), וחבריהם אף הישוו זאת לגזירות הזקן בימים האפלים של שואת אירופה. ותרעש ותגעש הארץ, וב'מאני טיים' הוחלט לדחות את הפעלת ההנחיה ל-3 חודשים לצורך בדיקה. מספיק זמן כדי להרגיע את הרוחות וגם כדי להיכנס לפרופורציות ולמצוא את ההסדר הראוי. מה לזה ולאנטישמיות בצה"ל. לענ"ד זה משהו שבין טמטום ואי הבנת השטח, לבין רשעות צרופה. מישהו צריך ויכול לעשות שם קצת סדר, להרגיע, ובאותה ההזדמנות אולי גם להעלות בפורומים המתאימים מול הצבא עוד כמה וכמה בעיות, חשובות לא פחות, ביחס הצבא לחיילים (ולחיילות) הדתיים. ואולי מעז יצא מצוק. אגב, מי שקצת חסר לי בכל הסיפור המשונה הזה הוא איפוא השמיניסטים בישיבות התיכוניות. המחאה הכי נכונה ואמיתית שלכם בסוגייה הייתה – כולם מגדלים זקנים. גם אם זה מגרד. והדבר שהכי אהבתי (ואולי היחיד) מהתייחסותו של הרב שלמה אבינר בסוגיה היה : "ולמרות הכל – אנחנו ממשיכים להאמין בצה"ל".

צילום שער אילוסטרציה: morguefile