נאמר בפרשתנו "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אותם משה". בסיום בנית המקדש גם כתוב "ותשלם כל המלאכה" ודרשו חז"ל ששלמות זו באה ללמד שכל האומנים שבנו במקדש לא מת אחד מהם ולא חלה אחד מהם ואף כלי לא נשבר במהלך העבודה. ומביאים חז"ל שהסיבה לכך כפי שהיה בקבורת יעקב שכל מצרים עלו לקבור את יעקב בארץ ישראל ואין אחד מהם שניזוק שאפילו לא נקרעה חגורתו של אחד מהם ומכאן שאין לתמוה על בנית בית המקדש. הלקח הנלמד הוא שכל המקיים מצווה לא מפסיד, פעמים אדם בא לקיים מצווה אך עולים לו תירוצים מדוע לא לעשותה, שמא ינזק, או יאחר, או יקרעו בגדיו במהלך קיומה, או יבזהו. באים חז"ל ומעידים שכל העוסק במצווה לא רק שלא ימות או יחלה אלא אפילו נזק קטן לא יבוא לו. 

שיתוף ושותפות – שיח מייצג ושוויוני
ידע הוא כח (פרנסיס בייקון). תקשורת ארגונית המתנהלת באופן דו-צדדי, לא רק מלמעלה למטה אלא גם מתוך הקשבה לעובדים, יש בכוחה לחשוף אתגרים נסתרים ולהביא לשיפורים מהירים.
הרעיון כי מנהל ייפגש וישוחח עם העובדים ולא רק עם המנהלים הכפופים לו, יעניק לעובדים תחושה כי אכפת למנהל מהם, ממאמציהם ומתרומתם להצלחת החברה ומנגד, יביא תועלת למנהל בכך שייחשף לרעיונות רבי ערך מאנשים בקו החזית של העסק. שכן, אלמלא שוחח המנהל באופן יזום וישיר עם העובדים, קיימת סבירות גבוהה כי  מידע חשוב לא היה מגיע להנהלה.
בהקשר זה, בפרשת השבוע, פרשת פקודי נאמר: "וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ" (שמות לח', כב-כד)

שניים היו ממונים על בניית המשכן וכליו - בצלאל ואהליאב.

בצלאל, כאמור, שייך לשבט החשוב המיועד להנהגה, שבט יהודה. גם אבותיו אורי וחור היו ידועים בתפקידיהם הציבוריים. עפ"י חכמים, שמו של בצלאל, מרמז על חכמתו הרבה כמי שהיה בצל-אל. לעומתו אהליאב שייך לשבט דן. רש"י מבאר כי שבט דן "מן הירודין שבשבטים מבני השפחות, והשווהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן והוא מגדולי השבטים" (לה, לד). שמו של אהליאב מרמז על אהל - מבנה ארעי. עוד נציין, כי תיאור ייחוסו של בצלאל מתייחס לאביו, לסבו ולשבטו – אורי, חור ויהודה. בעוד אצל אהליאב תיאור הייחוס מתרכז באביו ובשבטו בלבד.
נשאלת אם כן השאלה --

מה החשיבות לשבץ לעבודת בניית המשכן שני אנשים מקצות החברה וממעמדות שונים לחלוטין?

המשכן הוקם במרכז המחנה כמו מרכז המעגל – כפי שהמרחק של כל נקודה על המעגל נמצא פתרונות יצירתיים ויוזמות ברוכות.
במרחק שווה מהמרכז, כך עם ישראל, על אף ההבדלים בין השבטים והמשפחות הרי שביחס למשכן כולם שווים. לכן מן הראוי שייבנה על ידי מי שמייצג את החברה על קצותיה. שכן, השוויון הוא הנותן תוקף למרכזיותו המשכן בחיי העם. בימנו נהוג לרקום על פרוכת ארון הקודש בבית הכנסת את הפסוק "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהילים טז', ח) להזכירנו כי לנגד ה' כולנו שווים.
באופן דומה, עידוד שיח שוויוני והטרוגני בארגון - שיח המשתף עובדים מכל המחלקות והרבדים, יעניק למשתתפים תחושה של שוויון ושייכות ויאפשר יצירת הדדיות, מחויבות ואחריות בין השותפים. יתרה מכך, השיח השוויוני יאפשר למנהלים לקבל תמונה ארגונית מהימנה ורחבה ממגוון זוויות ראיה, שלרוב נסתרות מעיניהם, בעיקר בנושאים הקשורים לשיפור תהליכים וטיוב התפוקות וכן ישמש כפלטפורמה להעלאת רעיונות חדשניים,
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליחבעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.

גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועיםהמניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה

שבת שלום וחודש טוב