"מחבל שמגיע עם סכין – יש מצווה להרגו", אמר הרב הראשי הספרדי, הרב יצחק יוסף, בשיעורו השבועי. אם הרב אומר – מי אנחנו שנחלוק עליו. אבל הרב הוסיף: "אין מה לפחד לא מהרמטכ"ל ולא מבג"ץ". תוספת מיותרת, בטח כשהיא נשמעת ממי שמעמדו כשל נשיא בית משפט העליון. לא צריך לפחד מהרמטכ"ל או מבג"ץ, נכון. אבל לכבדם – צריך גם צריך. גם הרמטכ"ל, כשאמר בפני תלמידים שאין מקום לרוקן מחסנית על נערה שבאה לתקוף עם מספריים, וזה מה שקומם חלק מהאנשים, חתום על הפקודות לחסל, בלי הנחות, מחבל המאיים על חייך. דבריו (שלא לרוקן מחסנית) כוונו למצב שבוודאות כבר אינו מהווה סכנה לחייל או לאזרח המותקף. בזה אולי חלוק עליו הרב יצחק יוסף (בעיניים הלכתיות, 'מר ביטחון' הוא בטח לא). אבל ככה לצאת על הרמטכ"ל ועל בג"ץ? אין כבוד. ובכלל, לפני שאמר הרב מה שאמר בעניין ביטחוני, לא נכון ומתבקש היה לו היה קורא אליו את הרמטכ"ל או קצין בכיר, לשמוע, להקשות ובעיקר להבין, ואז פוסק את פסוקו?
**
ועדת השרים לחקיקה אישרה ביום ראשון להגשה לקריאה טרומית את 'חוק המקוואות', חוק שיזם משה גפני מ'יהדות התורה' עם רוח גבית של ש"ס, חוק שבא לעקוף את פסיקת בג"ץ, שחייבה לאפשר למתגיירים רפורמים לטבול במקוואות ציבוריות וכן פסיקה אחרת של בג"ץ המתירה לטובלות מן השורה לטבול במקווה ללא השגחה צמודה, חקירה ודרישה של בלנית. שני עניינים אלה, בצירוף 'מתווה הפשרה' ביחס לרחבת הכותל (תפילת רפורמים, זוכרים?), מהווים בימים אלה 'תפוח לוהט' במשכן הכנסת, והלחצים בגינם מתרחבים ככדור שלג המתגלגל מרום ההר מטה, הולך וטופח, הולך וטופח. בתחילה נראה היה כי 'יהיה בסדר', וכי צעקות ה'געוואלד' הן 'מס שפתיים' להרגיע את רחוב רבי עקיבא, אך בימים האחרונים הלחץ של החרדים, הולך ולובש צורה של איום ממשי על נתניהו. 'יתן' – חוק עוקף שירוקן את פסיקת בג"ץ בשלושה עניינים אלה מתוכנה, יקבל המשך שותפות (של החרדים) בקואליציה. לא יתן – גם יקבל, אבל גט (פוליטי) מהחרדים. ונתניהו בעמדה של אוי לי מיוצרי (החרדים), אוי לי מיצרי (הרפורמים ויהדות ארה"ב). מה שלא יעשה, ייצא גרוע אצל קבוצות החשובות לו. מחיר שנדרש מנהיג לשלם. הראשון שהרים 'דגל לבן' הוא רב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ, שאך לפני שבועות ספורים היה דומיננטי בהשגת 'מתווה הפשרה' בכותל, אותו העדיף על-פני הנצחת מאבקי הרפורמים ונשות הכותל ברחבה הקיימת, ואילו השבוע, לאחר לחץ עצום עליו גם מצד הרבנות הראשית, חזר בו וקרא לחוקק חוק שיותיר המצב על כנו. האם נתניהו יהיה חזק יותר?
בינתיים, נוכח חילוקי דעות והשקפות מהותיים בקואליציה סביב נושאים אלה, הוחלט שלא להמשיך בהליכי החקיקה של 'עוקף בג"ץ' זה, עד יגיעו להסכמות.  מה בחוק המוצע? ובכן, בא חה"כ משה גפני ובחוק שמביא רוצה לקבוע כי "הטבילה במקוואות הציבוריים תותר לשם טהרה בלבד ורק על פי ההלכה". (כפי שהוא והרבנות החרדית רואה אותה, למשל: טבילה רק עם בלנית. אגב, הסבתות שלנו שטבלו בנהר לקחו עימן משגיחה צמודה?). וכן, שלא יחולו על המקוואות הוראות החוק האוסר אפלייה בכניסה למקומות ציבוריים. (יען – ניתן יהיה לאסור על רפורמים להיכנס למקווה. פתרון יצירתי? על הסייפא שלו לא הייתי נותן ציון גבוה. בטוח שיזמין בג"ץ נוסף, וחוזר חלילה).
סטטוס קוו? עניין נזיל. רק מתי שמתאים. מסתבר, שגם בלי 'יש עתיד' עם אלעזר שטרן ועליזה לביא שקידמו בקדנציה הקודמת (עת ישבו בקואליציה) יוזמות וחוקים ברוח ה'מיינסטרים – הלייט' הדתי, ענייני דת-מדינה מעוררים עניין ובלגן. אז, מי נגד מי?
חה"כ רחל עזריה מ'כולנו' של כחלון, ממלאת לא רע את התפקיד שמילאו שטרן ולביא, והפעם מתעקשת על כך שטובלות יהיו רשאיות לטבול ללא פיקוח (וניג'וז) של בלניות. חה"כ שולי מועלם מ'הבית היהודי', הנקרעת בין ארגוני נשים דתיות 'סרוגות' הדורשות להשתחרר מעולן של הבלניות לבין רבנים וח"כים מהסיעה שקרובים יותר לעמדה של גפני, חזרה בה מתמיכתה בהצעה של גפני ודורשת היצמדות למה שקבע הרב אלי בן דהאן בעת שהיה סגן שר הדתות (שטובלת רשאית לטבול ללא בלנית וכן שיוקם 'קם חם' לתלונות – והכל שיהיה חתום בידי הרה"ר).
בש"ס, החתומה אף היא על הצעה, עומדים על כך שהמקוואות יתנהלו תחת סמכותה של הרבנות הראשית לישראל במטרה "למנוע את דריסת רגלם של הרפורמים בתוך המקוואות בישראל".
 
 
מועצת הרבנות הראשית הציעה לפני כשבועיים (כמובן, לאחר פסיקת בג"ץ כאמור) פתרון 'עוקף בג"ץ' לפיו לא לאפשר כלל הטבלה לצורך גיור, גם לא של אלה המתגיירים דרך רשויות המדינה, שכן ייעוד המקוואות הוא טהרה ולא גיור.
ודבר האופוזיציה: חה"כ עליזה לביא מ'יש עתיד' אמרה כי "חה"כ גפני ושאר החתומים על ההצעה המבישה הזו עודם משוכנעים כי המקוואות הם רכושו הפרטי של העולם החרדי... דעתם אינם סובלת את הרעיון שישנם מנהגים ביהדות ומסורות זולת אלו הנהוגים בקהילתם... זו איננה יהדות, זו פגיעה בערכיה הבסיסיים ביותר".
בתכל'ס, החוק הזה 'חוק המקוואות' אושר ביום ראשון בוועדת שרים לחקיקה לקריאה טרומית, אבל הוחלט שלא לקדמו לקריאות נוספות, עד שיגיעו סיעות הקואליציה להסכמה על הנוסח הסופי. כלומר, הוציאו, לפי שעה, את הערמונים מן האש, אפשרו לגפני לבוא לרבניו עם הישג זמני (ולא משמעותי מדי), נתנו לראש הממשלה עוד כמה ימים או שבועות בלי שהמפלגות יממשו את איומן לפרוש, ובעיקר – יישבו כמה מלומדים מכל הסיעות הרלוונטיות, ובטוח, ימצאו פתרון ישים ומקובל. לא נכון וחכם יותר היה לחשוב על מכלול הדברים ולהגיע להבנות חוצות השקפות ומפלגות קצת קודם?
**
 המאמר יופיע ב'שבתון' פרשת 'ויקרא'

תמונת שער אילוסטרציה: MORGUEFILE