בפרשת צו מובאת תורת זבח השלמים: שלמי תודה ושלמי נדבה. חז"ל פרשו שלמים = שלום. ש"כל המביא שלמים מביא שלום לעולם". ומדוע? זבח השלמים היה סעודה משותפת למזבח, לכוהנים ולבעלים, ונמצא משכין שלום בין המקריב - ה' - הכהן. רש"י בעקבות הגמרא בברכות, מביא את ארבעת סוגי האנשים שצריכים להודות ולהקריב זבח תודה: יורדי הים, הולכי המדבריות, חבושי בית האסורים, וחולים שנתרפאו. ומדוע הגמרא נקטה לשון צריכים ולא חייבים? משום שכל אחד מאלה צריך להרגיש בעצמו - מתוך פנימיות - להודות לה' על החסד שנעשה עמו. מהו הקשר בין הכרת התודה להשכנת השלום הנרמזת במילה שלמים? כשאדם מביע תודה לחברו על דבר מסוים, אמירת התודה משכינה שלום בין מביע התודה למקבל התודה ומקרבת ביניהם, כשם שזבח השלמים "עושה שלום לכל". ויש שפרשו "שלמים" מלשון "שלם"=שלמות, ולפי פרוש זה המקריב את קרבן התודה מציין בכך שהוא נמצא במצב של שלמות או שהוא מבקש להביע בכך את רצונו שה' יקיים אותו שלם. מכאן שלהבעת תודה (הודיה) חשיבות עצומה הן למביע אותה והן למקבלה, והמדרש מצא לנכון לקשור בין זבח השלמים עליו נמנה גם קרבן התודה לחשיבותו וכוחו של השלום, ואולי בכך נמצא הסבר נוסף מדוע לדעת חז"ל "לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין וקרבן התודה אינו בטל". 

                         פרשת צו /שגרה ושחיקה

שחיקה היא אחת הבעיות הכואבות בארגונים בכלל, ובארגונים מוטי-שרות בפרט.
עם זאת, מעט ארגונים נוהגים להסתכל על שחיקה כבזבוז של משאב יקר – משאב  האנרגיה האנושית, אשר מעודדת גישה חיובית, חיוניות, יצירתיות ועוד. הסתכלות כזו יש בכוחה  לעצור את תהליך השחיקה ע"י הגדרת משאבים ותשומות ניהוליות וארגוניות למינוף האנרגיה המתכלה להתחדשות. וכתוצאה ליהנות מעובדים מחויבים, יצירתיים, אפקטיביים ושבעי רצון לאורך זמן.
בפרשת השבוע, פרשת צו, נאמר, "צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" (ויקרא ו, ב)
רש"י מבאר, אין צו אלא לשון זירוז, מיד ולדורות, אמר רבי שמעון ביותר הכתוב צריך לזרז במקום שיש בו חסרון כיס.
קורבן העולה הוא קורבן שקרב פעמיים ביום בבוקר ובין הערביים. בכל פעם כבש בן שנה יחד עם נסך יין, סולת ושמן – והכל נשרף כליל. זו הוצאה כספית יום יומית שאין האדם נהנה ממנה. מדגיש רבי שמעון, במצב כזה שיש בו חסרון כיס ופעולה שגרתית, קיים חשש שהאדם יתרשל וינסה לקצץ, לחסוך ואף לבטל במשך הזמן. ולכן, יש לנקוט בפעילות זירוז – וזהו טעם שימוש בלשון "צו". ציווי והוראה מחייבת תמיד.
באופן דומה, הדלקת המנורה במשכן הייתה פעולה שגרתית שבוצעה כל ערב, לכן גם במקרה זה נקט לשון ציווי – "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָך…לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (שמות כ"ז, כ).
באופן טבעי, ההתלהבות והרצון קיימים בשיאם בהתחלה. יחד עם זאת, כאשר שני גורמים של שגרה ועלות חוברים יחד, עולה החשש כי בשם היעילות, הצורך ואולי אף העצלות, תישכח מהות הפעולה וכתוצאה, כאמור יתכן כי יעלה הרצון לביטול הפעולה.
על כן, כאשר עוסקים במשימות חיוניות יש להשקיע משאבים ותשומות להתחדשות ולריענון בכדי להבטיח עשייה אנרגטית והתלהבות בין היתר ע"י שינון מהות וחשיבות הפעילות ותרומתו לארגון, גיוון ויצירתיות, איתגור ומתן כלים מקצועיים, האצלת סמכויות ועוד.
ארגון המשקיע משאבים בהבנת הגורמים לשחיקה ובצמצומם, ירוויח, כאמור עובדים מחויבים, יצירתיים, אפקטיביים ושבעי רצון לאורך זמן.
 
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליחבעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי והעצמת מנהלים ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועיםהמניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.
   
• שושן פורים שמח ושבת שלום