חלפו כמה שבועות בלי שמישהו עורר את שאלת יחסי הכוחות/המעמדות שבין המערכת השופטת למערכת המחוקקת? הנה מגיע כינוס לשכת עורכי הדין ואין מתאים ממנו להציף את הנושא. שרת המשפטים איילת שקד, עשתה זאת השבוע, וכדרכה, כשהיא עושה משהו, היא עושה זאת חזק, ברור, נוקב. העובדה ששופטים רבים, בהם נשיאת בימ"ש העליון השופטת מרים נאור, שופטים לשעבר בעליון, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדבליט ומכובדים אחרים, ישבו באולם והקשיבו בקשב רב, לא רק שלא הרתיעה את שקד מלומר את שהיא חושבת, אלא אולי אף העצימו את רמת האנדרנלין שלה והדחף שלה לומר את הדברים. לפחות באותה רמה שתרמו לכך מצלמות הטלוויזיה הרבות שהאירו באור נגוהות את הפדיום. אז מה בעצם אמרה שרת המשפטים, שקומם עליה כל כך הרבה שופטים לשעבר, משפטנים ופוליטיקאים? "שוב הפך בית המשפט לזירה שבה מתבררות שאלות פוליטיות ומקרו-כלכליות, שאלות שאמורות להיות מוכרעות לא באולם הגדול (של בית המשפט. מ.ז.) אלא באולמות קטנים של בתי ספר וגני ילדים פעם בארבע שנים בשעה שאנשים הולכים לבחירות ובוחרים בנציגיהם לכנסת". שקד אמרה כי בעניין מתווה הגז עמותות וחברי כנסת שיש להם זכות לקדם את דעותיהם הפוליטיות בכנסת, עושים זאת דרך מערכת המשפט. (גם יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, בריאיון עמי ל'פסיפס' התבטא נגד ריצת מחוקקים לבית המשפט למצוא מזור לעניינם.  מ.ז.) בביקורתה על הפסיקה בנושא מתווה הגז אמרה השרה איילת שקד "שוב אנו נתקלים בהפעלת סמכות ללא אחריות...כל זה מוביל אותנו לחוסר יציבות משפטית, שכן הממשלה צריכה לנהל מו"מ בגודל היסטורי, כשהמסגרת המשפטית שבה היא פועלת בלתי צפויה". דבריה, גררו, כמובן, ביקורות חריפות מצד שופטים לשעבר ובהווה, וכמובן עיתונאים בעיקר 'מתוייגים'.
על מה רעשה וגעשה הארץ? הלוא המחלוקת באשר להצבת הגבולות של התערבות הרשות השופטת במעשי הרשות המבצעת עתיקת יומין היא, ודי אם נזכיר את הנשיא לשעבר של בימ"ש העליון השופט אהרן ברק כמחזיק ומקדם מעל כל במה ובחדות לשון את אסכולת 'הכל שפיט', מזה, ולעומתו פרופ' דניאל פרידמן, לשעבר שר המשפטים, שבתפקידו אז וגם לפני ואחרי, הציג משנה סדורה בדיוק הפוכה לזו של ברק, והביע עמדותיו בפומבי, ללא כחל וסרק, בדיוק כפי שעשתה עתה שקד.
נושא מתווה הגז הוא בהחלט קרדינלי , שלדעת הכל יש לו משמעות  אדירה לטווח ארוך על המשק הישראלי. הסמכות לקבוע מדיניות בנושאים כאלה  ולהגשימה היא של הממשלה, וכשבית המשפט מתערב בהחלטה מסוג זה של הממשלה, לגיטימית בעיני הביקורת של שרת המשפטים על בג"ץ.  דבריה של השרה נאמרו בדרך ובלשון ראויה , לא הייתה בהם פגיעה בשופטים, ולטעמי גם לא בחשיבותו של בית המשפט העליון. התבטאותה הייתה כפודינג רך לעומת, ה-די9 למשל, של ח"כ מוטי יוגב, אך לפני מספר חודשים.
 
 העניין (מתווה הגז) שהעלתה שקד הוא רק סימפטום למה שהיא ורבים אחרים חשים כלפי התערבות יתירה של בג"צ במקום שלדעת רבים וטובים נראה שנכון היה שלא יתערבו. עניינים מדיניים, ביטחוניים, ואף בסוגיות נתונות במחלוקת פוליטית בענייני דת-מדינה.
שרת המשפטים איילת שקד, מהטובים, מוכשרים, יעילים וענייניים שיש במערכת הפוליטית דהיום (להערכה זו היא זוכה מכל המחנות ומאנשי המקצוע במשרד כאחד), הגיעה למשרד המשפטים עם אג'נדה מאוד ברורה ומתוך מטרה לקדם אותה כמה שיותר וכמה שיותר מהר. לגיטימי. היא לא הסתירה זאת לפני הבחירות, ויש לה את הכלים החוקיים, הפוליטיים והמוסריים לעשות זאת כל עוד היא בתפקיד החשוב הזה. 'אפליה מתקנת' במינוי שופטים עפ"י מגזרים והשקפות עולם הוא הכלי ב-ה' הידיעה. ואכן, היא עושה זאת טוב מאוד במינוי שופטים לערכאות הדיוניות, ותוסיף לעשות, מן הסתם, במינוי 5 שופטים לבימ"ש עליון ב-2017. בלי להתפשר, כמובן, על הרמה המקצועית והאישית,  המזג השיפוטי הנדרש וכדומה.
הוויכוח האמור על יחסי בית משפט והרשות המחוקקת, הוא לגיטימי, מתבקש, ומן הסתם יעסיק את המערכת עוד הרבה זמן. אין להתייחס לביקורת שהשמיעה שרת המשפטים איילת שקד ח"ו כאל 'איום' על מערכת המשפט בישראל, אלא כנקיטת עמדה לגיטימית.
המסכימים על זה אך בטח גם הסבורים את ההיפך בדיוק (וגם זה לגיטימי),  יסכימו בוודאי לתובנות הבאות שמצאנו במקורותינו:
 
על חשיבות היות השופט בלתי תלוי:
"אם דומה דיין למלך שאין צריך לכלום, יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות – יהרסנה" (כתובות קה, ע"ב)
 
על חשיבות המשפט:
"גדול המשפט שקרא הקב"ה שם כסאו: משפט" (מדרש גדול וגדולה)
 
ושילוב הדברים דלעיל כולם:
"על שלושה דברים העולם עומד: על הדין, ועל האמת, ועל השלום; ושלושתן דבר אחד הן – נעשה הדין, נעשה אמת, נעשה שלום" (ירושלמי, תענית ד, ב).
 
**
(העמדה מופיעה ב'שבתון' גיליון פרשת 'תצוה')
 
**