אחת לתקופה מתפרסמים נתוני מבחני המיצ"ב של משרד החינוך הבוחנים את הידע במקצועות הליבה וכן את האקלים הבית-ספרי (אלימות, שחיקת מורים וכדומה), ותמיד אני, כהורה לילדים בחינוך הממלכתי דתי מוצא עצמי מתוסכל ותוהה – למה? למה תמיד בתיה"ס של הזרם הממלכתי דתי  מדורגים בפיגור אחר הזרם הממלכתי. מה, הילדים שלנו מוכשרים פחות? המורים אצלנו טובים פחות? (תשובה: בגדול – פחות מהם מחזיקים בתעודות מתקדמות מאשר בחינוך הממלכתי). בחינוך הדתי לומדים פחות? (כן, במקצועות הליבה, שהרי יש להותיר די שעות לתגבור בלימודי הקודש). כך גם השבוע, עם פרסום תוצאות 'מבחני ההשוואה של 'מפת החינוך של ישראל', שערך 'ידיעות אחרונות' באמצעות חברת מדל"ן, חזרתי לצבוט את עצמי. בלי להיכנס ליותר מדי פרטים, ה'שורה התחתונה' היא: ממוצע הציונים במקצועות הליבה בחינוך הממלכתי-דתי עומד על 53 בעוד בחינוך הממלכתי הוא: 65. (וכצפוי, קיים גם קיים פער בין המרכז לפריפרייה, אבל לא בכך נעסוק כעת). אם מישהו מהמגזר מוצא נחמה בכך שאצל החרדים התמונה גרועה יותר – ממוצע של 34 – אני לא אתו. אותי זה ממש לא מנחם.
אז מה, הלימודים במוסדות החמ"ד "על הפנים"? חס וחלילה, בוודאי שלא. אני מודע לכך שיש רבים וטובים שמגיעים לפיסגת הציונים. אבל האחרים? אני גם מודע לכך שחוץ מלימודים יש גם ערכים, ואם היו בודקים זאת בהיבט הערכי, הנחת המחקר הייתה לטובת בתי הספר הדתיים (אף שברור שבממלכתי אין מדובר ח"ו בעגלה חצי ריקה. ממש לא). ובכל זאת,  יש טעם של החמצה. ועוד לא הזכרנו את עלות שכה"ל במוסדות הדתיים הגבוהה משמעותית מזו שבממלכתי.
אבל למה להקדים את המאוחר. יו"ר מועצת החמ"ד, הרב אבי גיסר, הציע בכתבה ב'ידיעות' מספר הסברים לממצאים דלעיל. הנה תמציתם, ומבט שלי הקטן, שאינני מתיימר להבין בחינוך, ביחס לכל אחד מהם:
אחד – ההרכב הסוציו-אקונומי המגוון של החינוך הדתי, הוא יותר מורכב, קשה והטרוגני בהשוואה לחינוך הכללי. זו לא התנצלות, אלא להיפך – גאווה, אבל זה משפיע מאוד על התוצאות".
שניים – המיצ"ב אינו חזות הכל, בחינוך הדתי אין בד"כ התמקדות בבחינות המיצ"ב ובית הספר עוסק בעיקר בתוכניות הערכיות, החברתיות והחינוכיות. המיצ"ב לא הופך ללב תכניות הלימודים שלנו".
שלושה – החינוך הדתי  מקצה למקצועות התורניים יותר שעות מהמכסה אותה  מקצה לו משרד החינוך ,הקצאה העונה על הדרישה מההורים ומהאוכלוסייה הדתית , ובהתאמה ממעט עד למינימום את הקצאת  שעות לימודי הליבה.
בעיניים שלי: ההטרוגניות – אכן מבורכת.  "היזהרו בבני עניים , שמהם תצא תורה". אך ניתן לצפות ממערכת חינוך, כל מערכת חינוך, שבמהלך כמה שנים, הפערים החברתיים למצער  יצטמצמו , אם לא ייסגרו לגמרי. ומבחני המיצ"ב נערכים לאחר חמש שנות לימוד/חינוך, במהלכן יש גם שעות תגבור למתקשים.
המיצ"ב אינו חזות הכל – וטוב שכך. ובכל זאת, הוא מודד משהו.
לימודי יהדות ע"ח הקטנת לימודי הליבה – לא בטוח ששאלו את ההורים אם היו מעדיפים תגבור יהדות ע"ח לימודי הליבה. גם לא בטוח שצריך לשאול אותם, אבל בטוח, שהורה 'סרוג' ששולח את ילדו לחינוך איכותי בממ"ד, מצפה שרמת התורניות שלו לא תבוא על חשבון לימודי הליבה שלו. כולנו רוצים גם את הבגרות הכי איכותית והכי גבוהה.
נכון, וכבר אמר המדען הדגול אלברט איינשטיין: "המדע אינו יכול להיות קנה-המידה להתנהגות נכונה ורצויה...הידיעה על מה שיש אין בה משום תשובה לשאלה – מה צריך להיות", - ואנחנו נוסיף – בשביל זה צריך את הרוחניות (לימודי יהדות מוגברים), אבל לביסוס טענתנו ניקח כתנא דמסייע את הגאון רבי אליהו מווילנא שאמר: "ידיעת כל המדעים הכרחית להבנת התורה".
באווירת ערב חג הפסח נביא גם את הצד האופטימי. יו"ר מועצת חמ"ד, הרב אבי גיסר, הבהיר באותו ריאיון כי בהשוואה לשנים עברו, חל שיפור עקבי בהישגי החמ"ד במבחני המיצ"ב וכי בשנים האחרונות הנהלת החמ"ד מעודדת השתלמויות בתוך מוסדות החינוך . עוד ציין שמועצת החמ"ד  שבה וביקשה ממשרד החינוך לתגבר את השעות המתוקצבות ללימודי הליבה בחמ"ד.
הזדמנות פז לשר החינוך, האח נפתלי בנט, (שלימודי המדעים הם בראש האג'נדה שלו), לחולל את התמורה הזו בחינוך הממלכתי דתי בישראל.
****
 
 
 
לוחמים בגדוד 202 של הצנחנים אמורים היו לעמוד בטקס ייצוגי ביד-ושם. מפקדי הגדוד קיבלו פקודה שחיילים עם זקן, גם כאלה המצוידים באישורים הנדרשים, לא יקחו חלק במשמר הכבוד. יען כי זקן פוסל מלייצג את צבא ההגנה לישראל. נכון שזקן אינו אחד מתרי"ג או מעיקרי האמונה. ובכל זאת, משהו פה צורם מאוד. זקן של יהודי הופך את בעליו ללא ייצוגי, בטקס רשמי של מדינת ישראל, ועוד במקום בו מונצחים בתמונות מעוררות פלצות יהודים שערלים מושכים בשער זקנם וחותכים אותו בתער כשחיוך רחב נסוך על פניהם המפלצתיות!!. איני משווה , חס ושלום, אבל דומני שאין מקריות בחיים. יד מכוונת כיוונה שההוראה תבוא בדיוק במקום הזה. אולי כדי לזעזע לגרום למקבלי ההחלטות לעשות 'חושבים מחדש'.
"סדר ואסתטיקה הם דבר חשוב מאוד בצבא, אלא שגם הם עניין של טעם ותרבות. זקן היה מדורי דורות סממן יהודי מובהק ובמדינה המושתתת על ערכים יהודיים הוא חלק מהאסתטיקה שלנו. בדיוק כפי שמשמר המלכה באנגליה חובש כובע לא אופנתי בעליל ואף אחד לא טוען שזה לא אסטטי, כך מי שמחובר לשורשים היהודיים לא יכול לטעון שזקן, ציצית ויתר הסממנים החיצוניים של העם היהודי פוגעים באסתטיקה. הוראה כזו מלמדת על ניתוק ואפילו ריחוק תרבותי מעולם הערכים היהודי ואין לנו אלא להצר על כך. אני קורא לרמטכ"ל לשנות את ההוראה. לא ניתן לרצות לעודד שירות של חיילים דתיים וחרדים בצבא ובה בעת להדיר אותם מטקסים ממלכתיים ולטעון שהמראה שלהם אינו מכבד את הצבא", דברי ח"כ סמוטריץ' בעקבות נוהל חדש בצה"ל האוסר על חיילים בעלי זקן להשתתף בטקסים צבאיים. אני מסכים הפעם עם ח"כ סמוטריץ'. פעם אחת על מאה שלא. אתמודד עם זה.
**
 
 
**
   
מחקר שערך אריאל פינקלשטיין מהמכון לאסטרטגיה ציונית מצא כי רוב מוחלט של דוחות הביקורת שעסקו בנושא קמחא דפסחא שניהלו מועצות דתיות בישראל לאורך שני העשורים האחרונים הראו שהחלוקה נעשית ללא כל קריטריונים. בשל כך, כספי קמחא דפסחא אינם מגיעים בהכרח לנזקקים, וכספי תמיכות מועברים לגופים שאינם אמורים לקבל כספי תמיכות המיועדים לתחום שירותי הדת. נוסף על כך, נמצאו בעיות רבות בתחום המנהל התקין: חוסר פיקוח על השימוש בתמיכות, מתן תמיכות עבור ביצוע שירותים ומתן תמיכות בזמן שהמועצה הדתית מצויה בגירעון. 
 
לדברי פינקלשטיין, מעל כל אלו מרחפת העובדה שלא פעם מתן תמיכות וקמחא דפסחא העלה חשדות לעברות על טוהר המידות ולמעשי שחיתות. במקרים רבים נמצא כי כספי התמיכות וקמחא דפסחא חולקו באופן אישי על ידי גורמים פוליטיים, ובמספר מקרים אף הוכח כי כספים הועברו לעמותות שבראשן עמדו בכירי המועצה הדתית. כמו כן, ישנם מקרים שבהם כספי קמחא דפסחא שימשו לצורך חיזוק הכוח הפוליטי של מפלגות פוליטיות. 
 
באשר להמלצות (של עורך המחקר) : ראשית, מוצע לאסור על מועצות דתיות לבצע חלוקת קמחא דפסחא – הן מפני שלא מדובר ב"שירותי דת" והן מפני שלמועצות הדתיות אין המקצועיות והמומחיות שיש לגופי הרווחה בנושא זה. 
 
שנית, מוצע לעדכן את הנהלים בנושא מתן תמיכות, כך שהמועצות הדתיות יחויבו במספר כללי שקיפות, שהעיקרי שבהם הוא פרסום הקריטריונים לחלוקת הכספים וכן נתונים מרוכזים על כספי התמיכות שניתנו בשנים הקודמות.
***
 
יש מן האדמו"רים שאת הדגש בביעור החמץ ערב הפסח שמו על ביעור החמץ שבלב, (מחשבות שליליות על אחרים, אי פירגון, וכיוצא באלה) כחשוב לא פחות מביעור החמץ הגשמי. יה"ר שיעלה הביעור (הכפול) הזה יפה אצל כולנו. חג כשר ושמח.
 
 (מופיע גם בעלון 'שבתון' גיליון ערב פסח תשע"ו)