כותב הרב שמעון שקופ שהיה ראש הישיבה בעיר גרודנה במאה ה-19 דברים נפלאים על המושג קדושה, וכתב שנראה לו שבמצווה זו של "קדושים תיהיו" כלול כל יסוד ושורש תכלית חיינו. מצוות "קדושים תיהיו" פירושה שאדם צריך להקדיש את כל מעשיו לטובת הכלל, וכל פעולה שאדם עושה צריך הוא לחשוב כיצד זה מטיב עם הכלל. וגם כאשר אדם פועל להנאת עצמו כדי להבריא את גופו ונפשו, צריכים הדברים להיות במטרה שיטיב גם לאחרים. בזה אנו דומים לקב"ה, שכל מה שברא הקב"ה בעולם היה כדי להטיב עם הברואים, וכל קיום העולם בכל רגע ורגע הוא כדי להטיב עם ברואיו. נשאלת השאלה האם הבן אדם יכול להדמות לקב"ה בזה, ולדאוג רק לאחרים ולא תיהיה לו שום שאיפה לדאוג לעצמו? והתשובה שאין סתירה בין הדברים, מצד אחד: "אם אין אני לי מי לי" ומצד שני: "וכשאני לעצמי מה אני". פירושו, שאדם צריך לדאוג לעצמו תחילה, אך לראות את עצמו כחלק בלתי נפרד מהכלל, כי עם ישראל הם נשמה אחת בגופים מחולקים, וכאשר אדם דואג לעצמו בעצם זוהי דאגה לכלל כולו. בימים אלו אנו אבלים על עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא שמתו מפסח ועד שבועות משום שלא נהגו כבוד זה לזה. המדרש מוסיף "שהיתה עיניהם צרה אלו באלו". כאן היתה פגיעה חמורה בנושא הקדושה, כל אחד דאג לעצמו ולא רצה לתרום לטובת הכלל. דווקא תלמידיו של רבי עקיבא שאמר "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה" לא הבינו, שיסוד התורה בנוי על אהבת הזולת שהיא תכלית חיינו. דווקא בימים אלה עלינו להתחזק בנושא המידות ואהבת הזולת, ולעשות כל שביכולתנו כדי להטיב עם הכלל, ליצור אחדות בעם ולהסיר את כל המחלוקות שבינינו. 


פרשת קדושים: אל תתעלם – תוכיח !

 עובדים רבים מתמודדים באופן תדיר עם מגוון דילמות לגבי התגובה ההולמת והנכונה כלפי התנהגויות לא מקובלות של עמיתיהם לעבודה. כך למשל דילמה הנוגעת לעובד שמדווח נוכחות אך בפועל אינו נמצא בעבודה, או דילמה על זיוף תוצאות ומסמכים, או במקביל דילמה לגבי מכירה של "חתול בשק" ללקוח או לחילופין מכירת פתרון שכלל אינו מתאים לו.
הדילמה כאמור מעלה את השאלה, איך נכון, ברמה האישית כקולגה לעבודה, להתמודד עם סיטואציות אלה?
פרשת השבוע, פרשת קדושים, מתמודדת עם הסוגיה דרך הפסוק: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (ויקרא י"ט, י"ז)
נשאלת השאלה:
מדוע מצוות "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" הוקדמה ונסמכה למצוות "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ"?
נסביר,
במרכז הפסוק, מצוות "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ" אשר במהותה מנחה אותנו לא להעלים עין מהתנהגויות לא תקניות ולהוכיח אדם אם יש פגם במעשיו, מתוך כוונה כנה ליצור סביבה וחברה נעימה ומתוקנת.
עם זאת, מהכרות עם נפש האדם, קיים החשש כי אדם אשר אינו מחבב את רעהו בלבו, אך בפועל אינו חושף את תחושותיו, כאשר יתקל במצב שחברו נוהג לא כשורה או נכשל, יקפוץ על ההזדמנות להוכיח אותו ולהעיר לו – לא מתוך הרצון להטיב עימו ולסייע לו בביקורת בונה אלא מתוך נקמנות ורוע כי שונא הוא לו.
לכן התורה בטרם תצווה את האדם "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ" ציוותה "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ ".
אמנם יהיו אנשים שיתהו למה להיכנס לדברים שאינם מעניינם, דברים המערבים ויכוחים, מריבות ומצבים מביכים ולא נעימים, אלה יעדיפו, ובצדק מסוים, לא להוכיח ולא לתקן אלא להתעלם, להקל ראש במעשה או להתייחס בסלחנות. על כן, התורה מוסיפה " וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" אשר ניתן לפרש במספר אופנים:

1. אל תקל במעשהו של האחר ותאמר שזהו חטא (חטא—שוגג שלא כעוון ופשע) – מה שנהוג לכנות בסלנג "בקטנה".
2. אל תהיה בר-סמכא לסלוח לו כמו "נושא עוון ופשע" וכן "אם תשא חטאתם" המצווה היא להוכיח אותו — לא לסלוח לו.
3. אם אינך מוכיחו – יחשב כאילו אתה חטאת. שכן כשעדים להתנהגות לא מקובלת ולא עושים דבר בנידון, הופכים שותפים להתנהגות זו.

כאשר חברנו או עמיתנו נוהגים באופן לא מקובל, מחובתנו להוכיח אותו מתוך רצון אמיתי להסב את תשומת ליבו לנושא ולהאיר באופן חיובי ובונה ולא מתוך שנאה ונקמנות. הוכחה אשר תניע לפעולה ותוביל לשיפור ההתנהגות והמעשים ולסביבת עבודה פתוחה ונעימה יותר.
 
 
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליחבעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועיםהמניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.

שבת שלום ומבורך