הפרשה פותחת "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם". רש"י מסביר "ואת מצוות תשמרו" הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים. מסביר המהר"ל שלימוד התורה ושמירת מצוותיה היא דבר שמחייב את המציאות והסדר התקין בעולם הזה, אדם שלא לומד תורה, ולא חי ע"פ מצוות התורה, מקבל איתותים מדי פעם שהוא "לא בסדר" לדוגמא כאב ראש.. וכו'. התורה מצווה אותנו שבכדי להצליח בכל תחום בעולם הזה צריך ללכת ע"פ האמת: לדבר אמת לשאוף לאמת, ולעסוק באמת. שזוהי התורה ועשיתם אתם - ר"ת אמת. הנטיה הטבעית של האדם היהודי היא לאמת ואליה הוא היה פונה אלמלא מסיחי הדעת שיש מסביבו, לכן צריך להיות עירני כל הזמן. אדם שמחשב את צעדיו ופועל מתוך שיקול דעת ומחשב לטווח ארוך, לא במהרה הוא יפול, מכיוון שהוא מעורר את האמת הפנימית שבו את הרצון להיות "בסדר" פה בעולם הזה ובכך להתקדם ולהצליח בכל התחומים כי הוא לא יוצא מהסדר והכל תקין, ולא עוד אלא שרגליו מוליכות אותו מעצמם אל הטוב. שנזכה כולנו ללכת בדרך האמת ולזכות בכל השפע הטוב שהשם יתברך מעניק בעולמו. 

פרשת בחוקותי –
קרבה או דיסטנס?
 קירבה או דיסטנס בין מנהל לעובדים?
המצדדים בחשיבות טיפוח יחסי קרבה עם עובדים טוענים כי "מי שמדבר על 'דיסטנס' הוא פחדן"  וכי מדובר בכלי הכרחי לניהול מיטבי.
המתנגדים טוענים כי "מנהל לא צריך להיות חבר"  וכי יחסי קרבה עלולים לחבל בהחלטות הניהוליות, במוטיבציה ובסופו של דבר גם באינטרס העסקי.
מעניין לראות כי בחיל הים הוחלט זה מכבר לשנות את מודל הפיקוד בחיל ולהוריד את השיח בין המפקדים לחיילים לגובה העיניים. התוצאה, לפי הפרסומים,  "מעבר מדיסטנס לאמון, כבוד והערכה הדדיים. האמון והפתיחות מביאים ליצירתיות ומצוינות".
פרשת השבוע,  פרשת בחוקותי, מתייחסת לסוגיה בפסוק " וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם" (ויקרא כו, יב)
רש"י מתייחס לסתירה לכאורה  שעולה בפסוק:
"וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם"
לעומת
"וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם"
רש"י מפרש, אם כן:
אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם ולא תהיו מזדעזעים ממני.
יכול לא תראו ממני? תלמוד לומר "וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים"
מסקרן גם לשאול למה רש"י רואה צורך להרחיק בפרושו עד לגן עדן? השאלה מתחזקת לאור הקונטקסט של הפסוק, שכן הפרשה עוסקת בפירוט שכר המתייחס לעולם הזה. כך למשל:
"וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם" / "ְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ" / "וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ" / "וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע" / "וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" ועוד  (כו, ד-ז)
רש"י אם כן, ער לשימוש במילת היחס "בתוך". שכן, בדרך כלל ה' הולך לפני העם או שהאדם הולך לפני האלוהים אך לא ראינו ה' בתוך העם. לכן, רש"י מרחיק בפירושו עד לגן עדן כנראה בהשפעת הכתוב בפרשת בראשית "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים, מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן" (בראשית ג', ח').
מנהלים רבים חשים כי הם הולכים על חבל דק בין הרצון להיות קרוב לעובדים ואולי אף "להרגיש אחד מהחבר'ה"  אך זאת מבלי לפגוע בסמכותיות ובשיקול הדעת המקצועי – רציונלי.
בחיל הלבן  כבר הפנימו כי  על הספינה בלב ים, לדרגות יש פחות משמעות. זאת בניגוד לדימוי המיתי של המפקד שמלווה את צה"ל מאז הקמתו.
מעניין לבחון לאיזה ארגונים / חיילות מתאים ונכון ליישם מודל זה.
מסקרן לראות איך ישפיע מהלך זה על חיל הים לאורך זמן. האם יצליחו?
 
קירבה או דיסטנס בין מנהל לעובדים?
החכמה היא לדעת איך לשלב נכון בין קרבה מבורכת לבין סמכותיות מתבקשת –
גם "וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם" וגם "וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים".
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.
   
• שבת שלום לכולם