בפרשתנו עוסקת התורה בקורבנות נשיאי ישראל, המקריבים את קרבנם בימי חנוכת המשכן במדבר. אנו מוצאים שקרבן כל נשיא היה דומה בכל פרטיו לקרבנות שהביאו שאר נשיאי השבטים. נשאלת השאלה: מדוע חוזרת התורה 12 פעמים על אותם פסוקים המתארים את נדבת הנשיאים? משיב רבי שמעון: "מה תלמוד לומר מאת נשיאי ישראל? מלמד שנתנדבו מעצמם והיה קרבן כולם שווה כארכן כך רחבן וכך משקלן. ולא הקריב אחד מהם יותר על חברו". כל נשיא שלט על עצמו, ואף וויתר על יכולתו לתרום יותר כדי שלא לפגוע ברגש חברו וכבודו. לכן חזרה התורה 12 פעמים על פרשת הנדבה, כדי להדגיש לנו, שכל הנשיאים תרמו בדיוק את אותה מתנה. התורה מלמדת אותנו את חשיבות היחס ההדדי, שחייב לשרור בין אדם לרעהו ובוודאי בין מנהיגי העם. פרשת נשא באה בדיוק בסיומה של ספירת העומר ולפני חג השבועות. הפרשה מעבירה לנו מסר עצום לחיים, היות ו-24 אלף מתלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד איש ברעהו מתו בימים שבין פסח לשבועות. מכאן נצא וניישם את הפתגם הידוע של רבי עקיבא ש"ואהבת לרעך כמוך" הינו כלל גדול בתורה. 

אחריות חברתית – רבותיי ההיסטוריה חוזרת
צמד המילים "אחריות חברתית" לא פעם זוכה להתייחסות צינית בקרב לקוחות החברות הגדולות.
ולא בכדי.
שכן נראה כי ישנם ארגונים המשתמשים במילים "אחריות חברתית" כעלה תאנה במקרה הטוב או כדרך נוספת למינוף רווחים וקידום אינטרסים ארגוניים ואישיים במקרה הפחות טוב.
עם זאת, אחריות חברתית אמיתית הינה אחריות מוסרית לפיה לכל אדם או ארגון יש מחויבות להיטיב עם החברה והסביבה בכללותה.
על אף כי נדמה כי מדובר באופנה של השנים האחרונות, אנו רואים התייחסות לאחריות חברתית, המעניקה ערך אמיתי, כבר בפרשת השבוע פרשת נשא, בפסוק: "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר–לְהַזִּיר, לַיהוָה" (במדבר ו, ב).
"רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה?
לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין". (ברכות סג, א).
נשאלת השאלה,
מה הקשר בין העובדה שאדם ראה סוטה בקלקולה לבין הינזרות מצריכת ענבים ותוצריו?
יתרה מכך, אם היין מביא לידי תקלות מוסריות מדוע יש להמתין עד שיראה סוטה בקילקולה?
נסביר,
נקודת המוצא ביהדות היא כי היין אינו שלילי ואסור –
להיפך —
מצוות רבות נקשרו עם יין כגון: קידוש בשבת וחג, חופה וקידושין, ארבע כוסות בפסח ועוד.
כך שלמעשה היין הוא חלק בלתי נפרד ואף רצוי בחיי העם היהודי.
עם זאת,
המצב של סוטה בקלקולה  כלומר, מצב בו הוכח ע"י הכהן כי אישה נואפת,  מצביע על  חברה המאפשרת התנהגות מעין זו ומהווה אינדיקציה לרמת המוסר הירוד של החברה.
מצב מוסרי זה מחייב מהצופה בסיטואציה לעשות צעד קיצוני –
הכולל לקיחת אחריות אישית בין היתר ע"י התרחקות מצריכת ענבים ומוצריו.
יש שיטענו כי לכאורה הסוטה בקלקולה אינו נוגעת לצופה כלל ברמה האישית.
אך זוהי טענה שגויה וצרה.
שכן, בפועל הסביבה המוסרית והחברתית בה אנו חיים היא לגמרי נוגעת אלינו ברמה האישית.
אחד האתגרים בנושא אחריות זה שקל להתעלם ממנה.
בדיוק כמו בסיפור על ארבעת האנשים, כולם, מישהו, כל אחד, ואף אחד .
שבסופו של דבר…
מישהו הואשם על ידי כולם, שאף אחד לא עשה את מה שכל אחד היה יכול לעשות.
גם כאן, ההתנהגות הנאותה היא כי מי שעד למציאות של קלקול מוסרי כלשהו —
יטול אחריות אישית ולא יתעלם ממנה –
מתוך תחושה ורצון לתרום ולהיטיב עם החברה האנושית להגיע לרמה מוסרית, חברתית והתנהגותית גבוהה יותר.
זה נכון לגבי הנזיר התנכ"י וזה נכון גם לימינו. אנו לוקחים אחריות אישית וארגונית גם להיבטים שלכאורה אינם באחריותנו כגון איכות סביבה וזיהום אויר, שוויון חברתי, דאגה לחלש ועוד, מתוך נקודת ההנחה המוסרית כי האחריות של כל אחד מאתנו לחוד ושל כולנו יחד אינה מוגבלת רק לדלת אמותינו.
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.
   
•