מעניין לראות שפרשת קרח שעוסקת בעניין המחלוקת מראה לנו את עוצמת אהבת ישראל והבריחה ממחלוקת שמקרין משה רבינו. לא לחינם נקראת המחלוקת הזו בפי כל "מחלוקת קרח ועדתו". למרות שהמחלוקת היתה בין קרח למשה רבינו, אך שמו של משה לא נזכר שם לאחר שכל כך השתדל להימנע ולברוח מהמחלוקת. לאחר שקרח מקהיל את כל העדה לשם מחלוקת, הקב"ה אומר למשה ואהרון לזוז הצידה כדי לכלות את כל העדה. אך משה ואהרון נופלים על פניהם ומתחננים לפני הקב"ה שלא יקצוף על כל העדה בגלל איש אחד. גם לאחר שהאדמה בלעה את קרח ואנשי המחלוקת באו כל עדת בנ"י ומתלוננים על משה שהמית אותם. שוב הקב"ה אומר למשה לצאת מתוך העדה כדי שיכלה אותם. אך שוב משה ואהרון נופלים על פניהם ומנסים לעשות הכל כדי להציל את העם. אנחנו רואים גם בפרשות הקודמות שבכל פעם שעם ישראל מתלונן בא משה ומקריב את עצמו ומסכן את כל מה שיש לו כדי להציל את עם ישראל. הדבר מראה לנו את גדולתו של משה רבינו, את הענווה העצומה ואת אהבת ישראל הרבה שלו. כולם יכולים להתווכח עמו, לזלזל בו, והוא מצדו ינסה להגן עליהם ולהקריב את חייו למענם. ראוי לכולנו ללמוד ולו רק במעט מהמידה הנפלאה הזו של משה רבינו. התורה מצווה אותנו לא לנקום ולא לנטור, לאהוב את הזולת, לעשות חסד ולעזור גם לשונאים. ידוע שבית המקדש נחרב בעבור שנאת חינם. שנזכה כולנו להגיע בע"ה לדרגה העצומה הזו של אהבת ישראל, שנזכה לאהוב כל אחד ואחד מישראל כנפשנו, ומתוך כך נתקן את פגם שנאת החינם שמעכב את בניין בית המקדש השלישי ובעקבות התיקון תבוא הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן. 

 אויב משותף כגורם מלכד
 
 השבוע התבשרנו על חתימת הסכם פיוס היסטורי בין ישראל לטורקיה וזאת על אף היריבות הקיימת בין המדינות.  השותפות  קמה אם כן על בסיס אינטרסים משותפים של שתי מדינות בודדות, המאוימות על ידי המלחמה בסוריה, על ידי הקרבה  לבסיסי דאעש כמו גם שתי המדינות בעלות מעמד גבוה במדיניות ארה"ב והאיחוד האירופי במזרח התיכון.
באופן דומה, פעמים רבות אנו רואים שיתופי פעולה מעניינים הנובעים "לא מאהבת מרדכי כי אם משנאת המן", כשהכוונה היא כי שתוף הפעולה נעשה לא מתוך חיבה לשותף אלא מתוך סלידה לאויבו.
על סוגיה זו  בפרשתנו, פרשת קורח, נאמר:
"וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת–בְּנֵי רְאוּבֵן.  וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם" (במדבר ט"ז, א-ב).
מחלוקת זו, עפ"י פרקי אבות (פרק ה' משנה י"ז), מוגדרת כמחלוקת שלא לשם שמיים ומכונה כמחלוקת קורח ועדתו.
נציין כי, לרוב כאשר מזכירים מחלוקת בין גופים, ארגונים, אישים ומדינות, נהוג לציין את שני הצדדים שנוטלים חלק במחלוקת, אלה העומדים משני קצות המתרס. המחלוקת המתוארת בפרשתנו היא בין קורח למשה ועל כן נראה כי היה צריך לכנותה למשל מחלוקת קורח ומשה. אך במקום זאת, לכאורה מציינים רק צד אחד בוויכוח — "קורח ועדתו".
נשאלת אם כן השאלה המעניינת,
האם קורח חלק על העדה שהצטרפה אליו נגד משה?
נסביר,
אנו מבינים מהכתובים כי העיתוי של הצטרפות מאתיים וחמישים האנשים לחיזוק קורח במחלוקתו נגד משה היה  רק לאחר שקורח כבר התקומם נגד משה שהרי נאמר על קורח וחבריו "וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה"  ורק אחר כך מצוין כי "וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל…" (טז', ב).
עפ"י הרמב"ן כל המצטרפים לקורח, היו בכורות למשפחותיהם. הרקע להצטרפות הבכורות למחלוקת זו הוא תסכולם בשל הפסד הזכויות שנבעו מעצם מעמד הבכורה. כך למשל בני ראובן הפסידו את הבכורה לבני יוסף וליהודה ועתה, מתברר כי הבכורות הפסידו את הזכות להקריב את קורבנות העם לטובת בני לוי.
למעשה עמדתו של קורח, בן לשבט לוי, עמדה בניגוד אינטרסים ברור למאתיים וחמישים המצטרפים. שכן בעוד קורח התנגד למינוי אליצפן בן עוזיאל לנשיא הלויים, הבכורות התנגדו לעצם זה ששבט לוי נטל מהם את זכות הכהונה. לכן גם אם קורח ינצח במחלוקת כנגד משה, זה עדיין לא יפתור את הטענה של הבכורות  לגבי שבט לוי שקיבל את הבכורה ביחס לקורבנות. למעשה קורח הוא גם יריבם של הבכורות. אלא, בשעה שראו הבכורות כי יש הזדמנות לנגח את משה החליטו להצטרף אל קורח מסיבותיהם.
לכן מכונה המחלוקת – מחלוקת קורח ועדתו שכן המחלוקת אינה מתמקדת  בין קורח למשה או בין עדת קורח למשה, אלא מהותה בין מה שמייצג קורח לבין מה שמייצגים עדתו או במילים אחרות בין הלווים לבכורות.
שותפויות נבנות, בדרך כלל, על בסיס מכנה משותף בין אם מדובר ביריב, מתחרה או מטרה משותפת , בסיס זה הוא כח מגבש ומניע. כך למשל אחד המאפיינים של צוות מצטיין הוא רמת לכידות גבוהה סביב מטרה משותפת. כשהמטרות המשותפות מוגדרות היטב, מוסכמות וברורות לכולם והעובדים חשים מחויבים ומגויסים, נותר רק לצעוד בדרך להצלחה המשותפת.
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.