בתחילת הפרשה זוכה פנחס לברכה מאת ה' על מעשהו - לברכת השלום. המדרש אינו מתייחס לברכה זו כאל ברכה רגילה, אלא כברכה יסודית מאוד: "לכן אמור, הנני נותן לו את בריתי שלום" - גדול השלום שניתן לפנחס, שאין העולם מתנהג אלא בשלום, והתורה כולה שלום, שנאמר "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". ואם בא אדם מן הדרך - שואלים לו "שלום". ברכת כהנים חותמין בשלום. תפילת עמידה חותמין בשלום. אם כך ברכתו של פנחס היא בעצם הברכה שאנו מברכים איש את רעהו מדי בוקר וערב.מה אם כן ייחודה? יש להסתכל על החיים בכלל. מטבע העולם האנשים שונים אחד מהשני במחשבות, בהתנהגות במעמד שלהם בחברה ועוד. האדם מטבעו רוצה להבליט את עצמו מעל השני. ברגע שמשהו מפריע לו בדרך, הוא ירצה לסלק את המכשול מדרכו. כל התחושות הללו מקורן מנקודת מבט אישית מאוד. אם אני קיים, אז כל המערער על קיומי והופך אותי בעיני ללא מוצלח - לא ראוי ואולי אפילו לא לגיטימי. מן הראוי להעלימו. הקב"ה, ששמו שלום כי הוא עושה שלום, מגלה לנו שפני הדברים הם שונים. אם פלוני קיים וגם אלמוני קיים - אין זה בכדי. הם אמנם שונים, ובעיניהם אולי זה נתפס כמחניק, אך במבט מלמעלה קיומם ביחד מגלה שיש משהו מעליהם. החיים השונים ביחד יוצרים גילוי חדש. לא רק שניהם נמצאים, אלא נמצא מישהו נוסף - מי שמשכין ביניהם שלום. לכן אומר המדרש שהשלום הוא המנהל את העולם. יהודים שנפגשים, מאחלים זה לזה "שלום". שלא נהיה כל אחד לבד, שלא נראה רק את עצמנו אלא גם את מי שבא מהדרך. הבא מהדרך בא בשלום - בא עם רבונו של עולם, עושה השלום. נאחל לעצמנו שהשלום תמיד ישרור בתוכנו. 

מי ראוי להחליף את המנהיג?

השבוע נפגשתי עם חנוך מנהל פיתוח בחברת סטארטאפ יציבה. הוא תיאר את העומס הרב בעבודה, שכן הוא ממלא תפקידים נוספים בחברה שטרם אוישו. חנוך סיפר כי כבר חצי שנה הוא מחפש מישהו שיחליף אותו כדי שיוכל להתרכז בדברים ברמת המאקרו ולא רק במיקרו ששוטף אותו ולא מאפשר לו "להרים את הראש". חנוך עד כה טרם הצליח למצוא את האדם המתאים להחליפו – לא בצוות המנהלים הקיים ולא מחוץ לחברה.
זה מזכיר פתגם ישן שאומר כי 'בית הקברות מלא באנשים שחשבו שאין להם תחליף' ואכן מנהיגים רבים מאותגרים מאד בבואם למצוא לעצמם מחליף  זה יכול להיות מנכ"ל מבוגר שהגיע הזמן כי יעביר את מושכות הניהול לדור הצעיר או במנהל כדוגמת חנוך שמחפש מחליף שייכנס לנעליו הגדולות…..
על כך בפרשתנו, פרשת פנחס שם נאמר:
"יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה.  אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה (במדבר כ"ז, טז-יז).
משה פונה לה' ומבקש מנהיג אשר יוביל את העם וישמש דוגמא למונהגים, כזה שיעמוד לפני העם ויבין לנפשות צאן מרעיתו.
עונה לו ה' "קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן" (יח).
נשאלת השאלה המעניינת,
מדוע משה לא ראה שיהושע מתאים להיות לו ליורש?
נסביר,
משה שפט את יכולת המנהיגות של יהושע על בסיס מקרים בהם אופן ביטוי מנהיגותו לא נראה לו ראוי כך למשל:

• בפרשת המרגלים, משה קורא ליהושע "יה יושיעך מעדת המרגלים" ניתן להבין מאמירה זו שמשה חושב כי יהושע קל להשפעה ויטה ללכת אחר עדת המרגלים.
• באופן התמודדותו עם נבואתם של אלדד ומידד, שניבאו כי משה מת ויהושע מכניסם לא"י. תגובתו של יהושע "אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם" (יא, כח) רש"י מבאר 2 פירושים ל-"כְּלָאֵם" האחד, כלאם מן העולם והשני הכניסם לבית הכלא. מנגד תגובת משה לנבואת הצמד, אדרבה,  "וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהוָה, נְבִיאִים".
• בירידה מהר סיני כאשר משה אוחז בלוחות הברית וקולות המחנה נשמעים ברקע. יהושע שומע את הקולות ואומר למשה "קוֹל מִלְחָמָה, בַּמַּחֲנֶה" (שמות לב, יז) משה מתקנו ואומר "אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה, וְאֵין קוֹל, עֲנוֹת חֲלוּשָׁה" אין אלה קולות מלחמה.

לכן, על פי ניסיונו, משה לא חושב שיהושע ראוי להנהיג את העם. ניתן אם כן להסיק כי בעיני משה המנהיג הראוי להנהגת העם צריך להיות  —

• מוביל ולא מובל – לא להיות נתון להשפעת העם (במרגלים)
• סבלן ובעל יכולות להכיל התנהגויות שונות מבלי לנקוט בצעדים קיצוניים (אלדד ומידד)
• לזהות את תחושות העם כך למשל כאשר העם צועק , להבין האם נובע מסבל, לחץ, מלחמה, פחד או גורם אחר?

כמו בכל גיוס לתפקיד בארגון, גם כאן, חשוב להגדיר באופן מתועדף את פרופיל התפקיד והמועמד האידיאלי. במקביל יש גם להגדיר את הדברים המרכזיים החשובים עליהם נתעקש אל מול  פרמטרים אחרים (ולעיתים לא פחות חשובים) הניתנים לרכישה על בסיס איתן של אינטליגנציה וערכים.
כאמור, יהושע נבחר על ידי ה', אשר מנחה את משה שיסמוך את ידיו עליו, יחנוך וילמד אותו מרוח מנהיגותו. שכן, כושר מנהיגות, מתבטא גם ביכולת להאציל סמכויות ולבנות את דור העתיד של החברה.
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.