ערב סליחות התקיים אתמול בבית העם בגב"ש, ביוזמה של בית המדרש "כלנה", בית מדרש "אלול" בשיתוף המתנ"ס. הערב היה המשך לתוכנית "לא דיברנו עוד על אהבה" שהתקיימה במהלך השנה בספריה העירונית, במסגרתהנשים ממגוון זהויות וקהילות בעיר - חילוניות מסורתיות ודתיות למדו מקורות עבריים, יהודיים וישראלים.
ברב-שיח בנושא הסליחה, שהתקיים הפעם השתתפו האלופה במיל' אורנה ברביבאי, הרבנית רחלי פרנקל, וכוחות "מקומיים" מתוך הגבעה: הפסיכוטרפיסטית הגופנית יהודית פירסט,  ד"ר תמר מאיר - ראשת בית מדרש כלנה והבימאית והתסריטאית אורי אגוז.
לאירוע הגיעו יותר מ-  150 נשים.
יו"ר הנהלת המתנ"ס וחבר מועצת העיר, מנחם צרויה, ברך ואמר בפתיחה לערב: "מדובר בנושא חשוב שנכון יהיה להעצימו, לקיים ולהרחיב פעילויות נוספות בין חילונים לדתיים ללא הבדלים וללא מחיצות".



הרבנית רחלי פרנקל, שבנה נפתלי נרצח, שוחחה על המושג סליחה והתעכבה בכמה מילים על רצח בנה והתנהגות המדינאים: "כששואלים אותי מה דעתי על עסקאות טיעון ושחרור מחבלים תמורת חיי ילדי לו זה היה ניתן, הרי שאני חושבת שאני כאם צריכה לעשות הכול למען שחרור ילדי ואולי גם התנגדות לעסקה הייתה עולה. אבל קברניטי המדינה לא צריכים לקחת כשיקול אותי כאם. להם יש מה שהם צריכים לעשות וזו החלטה מורכבת וקשה עם הרבה גוונים. לי כאם יש מה שאני צריכה לעשות והדברים לא בהכרח זהים".
אורנה ברביבאי התייחסה לעולם הסליחה מנקודת המוצא שלה וציינה כי "אני לא מוצאת טעם ברגשי אשמה. אני סולחת לעצמי ואז מגלה כמה קל לסביבה לסלוח לי".
אורי אגוז, שגם התייחסה לעולם הסליחה, ביקשה לקחת את זה כמה צעדים אחורנית: "הרבה פעמים אנחנו משתמשים במטבע הלשון 'חיים ומוות ביד הלשון' אלא שהאמירה המקורית במשלי, היא 'מות וחיים ביד לשון'. כלומר, שלמה המלך מתריע לפנינו שאמירה לא נכונה תמיט אסון. כפי שאנחנו מבינים שהלשון יכולה לברוא חיים, היא יכולה בהבל פה להרוס יחסים ואינטימיות שנבנו בעמל רב". הערב לווה בנגינה של עילי וחגית מישור אף הם תושבי הגבעה.