פרשת וילך
תרומה ייחודית כחוליה בשרשרת הערך
מדרש "חלב הלביאה" מספר על ויכוח שפרץ בין איברי הגוף לגבי מי האיבר שהוביל להצלחת המשימה – מי האיבר שבזכותו הצליחו לחלוב חלב מהלביאה על מנת להביא רפואה למלך פרס? בוויכוח, עפ"י המדרש משתתפים הרגליים, הידיים, העיניים, הלב והלשון – כל איבר מאמין ומנסה לשכנע את האחרים כי הוא האחראי הבלעדי להצלחת המשימה.
כולם צודקים וטועים גם יחד שכן הצלחת המשימה אמנם טמונה בתרומה ובערך הייחודי של כל איבר אך עם זאת, ללא השילוב ושתוף הפעולה בין כל האיברים בשרשרת הפעילות – לתרומה הבלעדית לא היה ערך.
על כך בפרשת השבוע, פרשת וילך שם נאמר,
"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל" (דברים לא, ט).
לאחר שמשה כתב את התורה, הוא מסרה לבני שבטו – שבט לוי ולזקני ישראל.
לכאורה אנו מבינים את מסירתה לזקנים, מאחר והם אמורים ללמד תורה את דור ההמשך ולהנחילה לבני ישראל.
אך מה הטעם לתתה גם לבני לוי?
יתרה מכך, צעד זה נראה כאילו מעדיף משה את בני שבטו על פניהם של שבטים אחרים.
האבן עזרא מסביר, הכוהנים הם מורי התורה לעם והזקנים הכוונה לסנהדרין.
עם ישראל מתייחד משאר העמים בתורתו מכאן החשיבות למי שילמדה את העם – ואלה הם זקניו. כפי שנאמר בהמשך "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (לב, ז).
ניתן היה לחשוב כי בשעה שהתורה נמסרה לזקנים, בכך הובטח המשכיות לימודה וקיומה.  
אם כן מה טעם הציווי למוסרה גם לכוהנים?
התשובה טמונה בחלוקת העבודה והאחריות בין הכוהנים לבין הזקנים. שכן מאחר והכוהנים נושאים את ארון ה', הם למעשה העוסקים בכתיבתה וזמינותה של התורה לעם. על כן, כבוני התשתית ללימוד התורה, הם הראשונים שצריכים לקבל את התורה כי בכוחם לחזק את לימוד התורה או למנוע אותו.
בשפת העבודה המודרנית נגדיר, כי בעוד הזקנים מהווים את הפנים אל מול הלקוח (עם ישראל) הכוהנים משמשים בהיבט זה כבק אופיס. תפקיד אשר אמנם לא מעמיד אותם בפרונט אך חיוני מעין כמוהו לחיזוק ערכים, פילוסופיה ואידיאולוגיה של העם.
באופן דומה, גם בוויכוח האיברים במדרש "חלב הלביאה" וגם במודל שרשרת הערך של פורטר, נראה כי לכל פונקציה יש את הערך והתרומה שלה להצלחת המשימה, אין חשוב יותר או חשוב פחות, החשוב הוא הירתמות של כולם והעבודה המשותפת (כקונצרט), כשכל אחד אחראי להוסיף את הערך הייחודי שלו עבור התוצאה הסופית כחוליה בשרשרת. שכן,  שרשרת הפעילויות היא זו שמוסיפה ערך העולה על סכום הערכים של כל פונקציה בנפרד.
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.