פיגוע טרור חמור ביותר בירושלים פתח לנו את השבוע שעבר, בין כסה לעשור. שני ישראלים נרצחו ועד כמה נפצעו. בחג סוכות הבעל"ט, צפויים מאות אלפים לעלות לירושלים במסגרת 'העלייה לרגל', הזמנות רבות נרשמו לבתי המלון בבירה, מגוון אירועי תרבות צפויים שם, לקיים את 'ושמחת בחגיך' דווקא בעיר הקודש והמקדש. בעבר, רוב רובם של הבאים לירושלים במועדי ישראל הם הציבור הדתי-לאומי, וכך מן הסתם יהיה גם הפעם. רבים בציבור הדתי-לאומי ובעיקר מנהיגיו חיים בתחושת שליחות. להוביל, להאיר את הדרך לעם כולו. לענ"ד, דווקא בימים אלה של חשש מאירועי טרור לא עלינו ולא על אף אחד, יהיו רבים שיחששו לעלות לירושלים. נכון, לא נבון להכניס את הראש למיטה חולה, אבל ירושלים – לא חולה ח"ו. כוחות הביטחון מתגברים את ההיערכות בבירה לקראת החג והיא אמורה להיות הכי מאובטחת שאפשר. זו, לענ"ד, שעת המבחן של הציבור הדתי-לאומי להוכיח ש'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה', להביע את אימונו במופקדים על הביטחון האישי שלנו, ולעלות, כן לעלות בהמונינו לעיר הקודש ירושלים, דווקא בימי חג הסוכות הבעל"ט. "על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה".
**
 
היה מי שאמר שסקרים הם שקרים, אך בכל זאת, מגמה הם נותנים (בהנחה שנערכים עפ"י כל הכללים המקצועיים). גם השנה לא הופתענו, וב'וויינט' פורסם סקר שהם ערכו יחד עם עמותת 'בינה' – 'התנועה ליהדות מתקדמת', לפיו (רק!!!) 61 אחוז צמים, 38 אחוז השיבו כי אינם צמים. 36% מאלה המגדירים עצמם כחילונים צמים, וכך 89 אחוז מאלה המגדירים עצמם מסורתיים. יותר נשים (68% צמות מגברים (58% מהגברים). בסקר, שנערך בקרב 500 איש בידי מכון 'גיאוקרטוגרפיה' עולה עוד כי המספרים די דומים אלה של יוכ"פ הבא. אני מבקש להסב תשומת לב גדולה יותר דווקא לנתון הבא שעולה מהסקר: רק 9 אחוזים מהחילוניים תכננו לבקר בבית כנסת ביום הקדוש של השנה, וכך נוהגים (שוב, רק) 53 אחוז מהמסורתיים. לטעמי, דווקא נקודה זו מחייבת חשיבה מעמיקה ויצירתית, בחינת עומק, איך זה, למה ומדוע, אחוז כה נמוך מבין המגדירים עצמם חילוניים לא מוכנים להקדיש מזמנם ביוכ"פ ולו לתפילה אחת, בבית הכנסת. כך, ואולי ביתר תוקף, ביחס למגדירים עצמם 'מסורתיים'. בלי שבדקתי, אני מתקשה להשתחרר מההרגשה, שהם מרגישים בבית הכנסת משהו שבין זרים לבין 'אוטסיידרים'. האם אין בידינו לעשות משהו שירגישו יותר בנוח? חומר למחשבה, וכרגיל, דברים טובים מתחילים מלמטה. מקהילה אחת לשנייה, משכן לשכן, מחבר לעבודה לחבר בעבודה. לא צריך לחכות להכוון מגוף ממסדי כלשהו בשביל זה. קצת מודעות, הרבה אמפטיה ואהבת הבריות. ולמה זה חשוב? לא רק בגלל ש'ישראל ערבין זה לזה'. תחושת הביחד, השותפות, היא מרכיב חיוני בביטחון החברתי והלאומי שלנו.
**
 בכמה מאתרי המגזר הסרוג מצאנו כותרת משהו כמו: רבנים מתנצלים בפני הקהילה הלהט"בית. מיהרנו להיכנס לידיעה, חשבנו שנמצא שם רבנים חשובים במגזר שבשנה שחלפה 'יצאו' על חברי הקהילה הזו בכל העוצמה. חיפשנו, גלגלנו למעלה, למטה, וחוזר חלילה, ונאדה. אותם שמות של רבנים ש'כיכבו' אז בתקשורת עם עמדתם ההלכתית ביחס לקהילה הלהט"בית, לא ביקשו (לפחות בפייסבוק של ארגון 'שביל' – חינוך לסובלנות בציבור הדתי' שם הופיעו הדברים) שום סליחה, הם פשוט לא היו שם. מי שכן הביעו התנצלות בפני הקהילה ההיא הם רבנים ורבניות שעמדתם כלפי הלהט"בים היא מכילה ומקרבת. אז על מה יש לפלוני להתנצל על דבר שאין לו בו יד ורגל?.
**
(מתפרסם בעלון 'שבתון' שבת זו)


צילום שער: יחידה אווירית, משטרת ישראל